זמרת הארץ
מבואר בהקדמת הסיפורי מעשיות שמאמר פתח ר' שמעון שבלקוטי מוהר"ן קמא סי' ס' הוא כמו פירוש וביאור על זאת המעשה וכו'. ואין אתנו יודע עד מה. וכבר נתבאר לעיל איך שמאמר פתח ר"ש הנ"ל יש לו שייכות לענין קדושת א"י. אך גם כאן במקומו יש איזו רמזים לזה. כי א"י היא בחי' מלכות בחי' הבת מלך כידוע ונקראת ארץ טובה וניתנה לטובים שהם ישראל כמו שאמרו רז"ל יבא טוב וכו'. וכשנעשה המלך ברוגז עליה בחי' חרון אף ח"ו אזי אמר שהלא-טוב יקח אותה. היינו בחי' הסטרא אחרא ועכו"ם והם מתפשטים שם עם חיילותיהם והלכים אחר שרירות לבם וממלאים בה כל תאותיהם ועושים כל ימיהם כחגים. ופנימיות קדושת א"י נעלמת מאד בעונותינו הרבים ואין דורש ואין מבקש והקב"ה שאוג ישאג על נוהו. וציון גם היא במר תבכה וכו'. ונמצאים בכל דור ודור אנשים כשרים מישראל שהם בחי' המשנה למלך (כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך אבל בישראל יש מה הקב"ה מחי' מתים אף ישראל וכו' כמו שאמרו ז"ל) שמשתתפים ג"כ בצערם של השי"ת והשכינה כיבכול. ומשתדלים לחפש ולבקש ולגלות קדושתה ועוסקים בזה במסירת-נפש עצום וזמן מרובה מאד עד שזוכים שמוצאים את הבת מלך במקום גלותה עכ"פ. והיא בעצמה מגלה להם תחבולות איך להוציאה משם. והעיקר הוא להרבות בכיסופין וגיעגועים קדושים. שזה בחי' מצאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים וגו' וכתיב נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד' ולגם להתענות. כי מאחר שתחלת הפגם הי' ע"י אכילה כמו שכ' פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת וגוף וכמבואר בזוה"ק. שזה בחי' בננו זה זולל וסובא וגו' וגם ביום האחרון שלא לישן. כי א"י בפנימיות קדושתה היא בחי' מוחין דגדלות ושינה היא בחי' מוחין דקטנות בחי' אחד מס' במיתה שמשם יש יניקה ואחיזה להסט"א ח"ו. אך לפעמים מתגבר היצר הרע כל כך עד שאוכלין איזו אכילה שאינה בשלימות ובאים לידי שינה וישנים זמן מרובה מאד. (שזה בחי' מה שמבואר במאמר פתח ר' שמעון הנל שיש בני אדם שישנים כל י מיהם וכל עבודתם את ד' היא רק בבחי' שינה וקטנות ובלי חיות ושכל דקדושה. ואז אין עבודתם יכולה לעלות למעלה וכו' ומבואר שם שלפעמים באין לידי שינה ע"י אכילה שאינה בשלימות). ואח"כ כשנעור קצת משינתו וחוזר והולך לבקש ולחפש אחר הבת מלך עד שמוצא אותה עוד הפעם במקום גלותה ואז הקילה עליו קצת בענין התעניות רק העיקר להרבות בכיסופין וגיעגועין והתבודדות הרבה בכל פעם. והעיקר לשמור עצמו מהשינה. היינו לעורר עצמו בכל פעם ולהתחדש ולהתחזק בעבודת ד' בכל פעם בהתעוררות חדש ובחיות ושכל דקדושה. כי קדושת ארץ ישראל היא בבחי' ולבי ער וכמו שכתוב אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ופירש"י שאם ידעתי לא ישנתי. אך שם היתה גם השינה בקדושה גדולה בבחינת תרדמה של נבואה. אבל משינה פשוטה שהיא בחי' מוחין דקטנטות ממש צריכים להשמר מאד. אך היצה"ר מתגבר כ"כ עד שמביא דייקא לבחי' שינה עד שיש שנפלו ע"י שניתם מכל השבעים פנים לתורה שזה בחי' מה שהי' ישן ע' שנה. והבת מלך עצמה מנערת אותו בכל פעם ולא ננער והיא בוכה ומתמרמרת מאד כי יש רחמנות גדול מאד עליו ועליה כמבואר בפנים. ואעפ"כ מאירה עליו איזה רשימה מבחי' המקיפין שלה הקדושים באופן שכשיתעורר משינתו עוד הפעם ידע איך לחפשה ולבקשה עוד. אך עכשיו צריכים תחבולות אחרות. כי צריכים לבקש אותה אצל הר של זהב ומבצר של מרגליות ושם ימצאנה וכו'. והגם שאין אתנו יודע עד מה כוונתו ז"ל בזה. אך התורה הק' ניתנה לדרוש כדכתיב דרושם הם לכל חפציהם כידוע. ע"כ נראה לעניות דעתי שהוא כעין מה שמבואר בתיקונה חמישאה מהתיקונים אחרונים במאמר קם ר' שמעון על רגלוי וכו'. עביד בגין שכינתא דאיהי בגלותא ואם היא באומאה הא אבא ואימא דאינון חכמה ובינה יכולין למעבד התרה וכו'. ואם היא נדר מסטרא דאבא ואימא ולא בעו. אנא סליק לגבי ההוא דאתמר ביה כי יפלא ממך דבר דאתמר ביה במופלא מך אל תדרוש דיפטור נדר וכו'. שזה בחי' מה שמבואר במאמר פתח ר"ש הנ"ל שיש שנפלו כ"כ בשינתן עד שצריכים לעוררם ע"י סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות וכו' שזה בחי' תיקוני עתיק בחי' זקן וכו'. וסוף כל סוף זכה למצוא את הבת-מלך ולהוציאה ולהחזירה לשורשה ולמקומה בשלום. ועיין בהקדמת הסיפורי מעשיות שם יש דברים שמבוארים ביותר קצת: