זמרת הארץ
עיקר קדושת הזווג בבחינת זכו שכינה שרויה ביניהם היינו שם י"ה הוא בא"י בחי' י"ה בארץ החיים וכתיב ששם עלו שבטים שבטי י"ה וכנ"ל כמה פעמים. וא"י בעצמה כשישראל יושבין על אדמתם והם זכאים הם בחי' איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם. כי עיקר קדושת א"י תלוי בשמירת הברית כמאמרם ז"ל על מנת ואתה את בריתי תשמור. וזה שאמרו רז"ל במד"ר (ויקרא פ' כ"ח) מאיזה זכות זכו ישראל לירש את הארץ. הה"ד ונתתי לך ולזרעך אחריך על מנת ואתה את בריתי תשמור זו מצות העומר וכו'. היינו ע"פ מה שמבואר בזוה"ק כי מנחת העומר היא בדיקו דאשת חיל. וע"כ עי"ז זכו לירושת א"י התלוי בשמירת הברית וכו' ועי' זוהר (בלק קפ"ט). וזה שאמרו שם במדרש אח"כ שע"י מצות העומר עשה הקב"ה שלום בין איש לאשתו היינו ע"י מנחת קנאות כנ"ל. ואע"פ שישראל היו אז כשרים וגדורים מן העריות שהרי שם י"ה בחי' יחודא עילאה מעיד עליהם. וא"כ מה הי' עושה הרוח קנאה שהוא בחי' רוחו של משיח בכאן. אך שזה הי' בשביל חיזוק האהבה כמבואר בפנים. אך אעפ"כ מחמת שבזה העולם יוכל להתקלקל השלום ע"י רוח קנאה שבא בשביל אהבה ע"כ מוכרחים הצדיקם הגדולים להעלים תורתם וכו' בכדי שיסתלק הרוח קנאה שהוא בחי' רוחו של משיח השורה על אנפי אורייתא שמזה נמשך מה שנאבדין ונתעלמין התורות והספרים של צדיקים גדולים שזה בחי' שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים בשביל להטיל שלום וכו' כמב"פ ואפשר שזה סוד מה שאמרו ז"ל שאמר הקב"ה למשה אתמול קבלת התורה ועכשיו אתה רוצה ליכנס לא"י. היינו שיש לחוש שלא יתקלקל שהשלום ח"ו ע"י הרוח קנאה השורה על פני התורה. וע"כ אמרו ז"ל (תמורה ט"ז) שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה וכו' עי"ש היינו בשביל שיסתלק הרוח קנאה שהוא בחי' רוחו של משיח השורה על ההלכות הנ"ל בכדי שלא יתקלקל על ידו השלום ח"ו ויוכלו ישראל ליכנס לא"י.וזה שסיימו שם אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז בפלפולו שנאמר ויאמר כלב אשר יכה קרית ספר ולכדה וגו' וכתיב וילכדה עתניאל בן קנז ופירש"י קרית ספר היינו הלכות כי מאלו ההלכות נעשה ספר שהיא בחי' שם ג' בחי' שמי שנכתב בקדושה. וזהו שאמר שם ג"כ שאאמר הקב"ה ליהושע לומר לך אי אפשר לך וטרדם במלחמה כי דייקא ע"י שנתעלמו ההלכות הנ"ל בשביל להטיל שלום עי"זּ ינצחו ישראל את המלחמה ויכנסו לא"י כי לימדו למעלה ק"ו ומה שנכתב בקדושה (שהם ההלכות הנ"ל שהם בחי' ספר הנ"ל) אמר התורה ימחה בשביל להטיל שלום. העכו"ם הללו שמטילין קנאה תחרות בין ישראל לאביהם שבשמי' על אחת כו"כ שיכלו ויאבדו. כמ"ש בפ' שופטים כי החרם תחרימם החתי והאמורי והכנעני וגו' למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם וגו' וחטאתם לד' אלקיכם. ועי' במדרש פ' נשא שדרש שם פ' סוטה לענין חטא העגל. ושבירת הלוחות הי' בבחי' ומחה אל מי המרים (בחי' שמי שנכתב בקדושה ימחה כנ"ל) ואם לא נטמאה האשה וגו' ונזרעה זרע אלו ישראל הכשרים שזרעם נכנסו לארץ וכו' עי"ש: