זמרת הארץ
בארץ ישראל כתיב תמיד עיני ד' אלקיך בה וכו' ובהסתכלות יש בי' אור ישר ואור חוזר ומזה מובן גודל מעלת קדושת א"י שהשי"ת מסתכל בה תמיד בבחינת אור ישר והיא חוזרת ונצטיירת בעיניו ית' כביכול בבחי' אור חוזר בפרט במקום הבית המקדש. דכתיב והיו עיני ולבי שם וכו'. ושם צריכין ביותר להתחזק בבטחון שלם ואמת ולישא עיניו רק להשי"ת לבדו בכל עת על כל מה שצריך. כי מאחר שהשי"ת מסתכל בה בכל עת לדעת מה שצריך לה. אם כן איך יתכן להאדם לסיח דעתו אפי' כרגע מבטחונו בהשי"ת ולחשוב מחשבות למלאות צרכיו ע"י איזו סיבה והשתדלות עם בני אדם וכיוצא בזה. וזה שהקפיד ע"ז מאד כמ"ש (ירמי' י"ז) הררי בשדב חליך וכו' והעבדתיך את אויביך בארץ אשר לא ידעת וכו' כה אמר ד' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ד' יסור לבו וכו' ברוך הגבר אשר יבטח בד' והי' ד' מבטחו וכו'. גם כי מחמת שהשפע של כל העולם יורדת תחלה לא"י וצריכין לעשות לה גבול וזמן שתרד השפע ותבא בעת וזמן שצריכין לה. ע"כ צריכין להתחזק בבטחון גדול בכל עת ולצפות אליו יתברך שעי"ז עושים כלי וגבול וזמן להשפע שתבא בעתה ובזמנה. וזה בחי' ונתתי גשמיכם בעתם וכן לתת מטר ארצך בעתו הנאמר בא"י כשישראל זכאין. וזה בחינת מה ששואלין את האדם "צפית לישועה". כי עי"ז הוא מקרב זמן הישועה שתבא בעתה. וזה ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ וכו' הקטן יהי' לאלף וכו' אני ד' בעתה אחישנה. כי העיקר תלוי בתיקון הכלי ויוכל השי"ת לעשות כלי כזאת שימהר עי"ז עת וזמן הגאולה והישועה. וזה (ישעי' ל"ג) והי' אמונת עתיך וכו' ופירש רש"י שהאמנת בי וצפית לישועתי בעתים שעברו עליך יהי' לך זה לחוסן ישועות וכו'. וזה בחי' וקוי ה' המה ירשו ארץ וכן כתיב והחוסה בי ינחל ארץ. כי כביכול כמים הפנים אל הפנים. וע"י שמסתכלין שם באמת רק להשי"ת לבדו בבטחון חזק ושלם עי"ז ממשיכין ביותר בחי' הארת עיני ד' אלקיך בה תמיד שזה עיקר קדושת א"י. וע"כ גם עיקר שלימות עבודת ד' הוא רק שם בא"י כי בחו"ל העבודה ע"פ רוב היא בבחי' קטנות ובבחי' צמאון הנפש. וזה בחי' צמאה לך נפשי וכו' בארץ ציה ועיף בלי מים וכו' כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך. כי שם בא"י העבודה בבחי' ראי' והסתכלות ובבחי' התחדשות המוחין בכל פעם בבחי' מוחין דגדלות. ואפי' בחי' הסתלקות המוחין בבחי' שינה שיש שם שאז הראי' שהיא רק בבחי' מחזה בחי' חלום כידוע הוא ג"כ לטובה בשביל התחדשות המוחין אחר כך בבחי' חדשים לבקרים וכו' שזה בחי' כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך. וזה בעצמו ג"כ בבחי' ביטולה של תורה זוהי קיומה המבואר בפנים. ושם זוכין לתשובה מאהבה כנ"ל בסי' נ"ח. שעי"ז זוכין להזדככות המוחין בחי' מסטרא דימיהא מוחא חוורא וכו'. שזה בעצמו בחי' קדושת א"י שהיא בחי' ימין בחי' אהבה בחינת אברהם. וע"כ הי' אברהם אבינו ראשון לירושת א"י. וזה שאמרו רז"ל איש ואיש יולד בה אחד שנולד בה ואחד המצפה לראותה. כי עי"ז שמצפה לראותה שזה בחי' הסתכלות אל אור קדושתה עי"ז הוא עושה כלי להמשיך למקומו ג"כ איזה התנוצצות מקדושת א"י עד שנחשב כאילו נולד בה. וזה שהתפלל משה ואראה את הארץ ואצל דניאל נאמר וכיון פתיחין ליה וכו'. וזה שאמרו חז"ל יכוון את לבו כנגד א"י כי שורינא דעינא בלבא תלייא וכשמכוון ומקשר לבו היטב לשם הוא ממש בחי' ראי' והסתכלות בחי' ולבי ראה וכו' ועי"ז נתתקן תפלתו:
זי' ע"ז. והיה ד' למלך.
עיקר שלימות התגלות המלכותו יתברך הוא בציון וירושלים כמבואר בפסוקים רבים. וע"כ עיקר שלימות התורה ותפלה שעי"ז נתגלה מלכותו ית' הוא ג"כ רק בשם בארץ ישראל בחי' כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים. ושם נשלם השם הוי' ית' ע"י בתורה ותפלה. כי ההבל והקול שיוצא בחו"ל נתגשם תיכף ע"י האויר הטמא וצריך בירור וזיכוך. אבל שם אויר הקדוש וע"כ שם ההבל והקול דקדושה הם בחי' ו"ה של השם. וכן שם עיקר שלימות האהבה ויראה שהם בחינת אותיות י"ה של השם שזה בחינת י"ה בארץ החיים דייקא וכמובא. וע"כ שם נשלם שם ד' ע"י תורה ותפלה. וזה שכתוב לספר בציון שם ד' ותהלתו ביורשלים ועוד כיוצא בזה וזה בחי' בכל מקום אשר אזכיר את שמי וכו' וכן לשים שמו שם. לשכן שמו שם: