זמרת הארץ
מבואר כבר כמה פעמים שארץ ישראל היא בבחי' הצדיק יסוד עולם. וכמו שבענין ההתקרבות להדיקים מצינו שלפעמים מתגבר עליו היצר הרע אז ביותר כי כל הגדול מחבירו וכו' כמבואר בפנים. כמו כן באמת ע"י קדושת א"י בודאי נכנע ונתבטל היצה"ר כי אי אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. אבל אוירא דא"י מחכים וע"כ באמת אמרו רז"ל (נדרים כ"ב) ונתן לך שם לב רגז בבבל הוא דכתיב וכו' ועי"ש בחי' אגדות מבואר שבחו"ל היצר הרע מתגבר יותר מבארץ ישראל וכו' ובפרט כי כפי המבואר בפנים שעיקר היצה"ר שרשו מבחי' רוגז ודינים. ועל א"י כתיב (שמואל ב' ז') ושמתי מקום לעמי ישראל ולא ירגז עוד. כי שם נמתקין כל מיני רוגז ודין. אך אעפ"כ מגודל כח הבחירה יוכל היצה"ר להתגבר ח"ו גם בשם. ולפעמים נדמה להאדם כי שם מתגבר עליו ביותר. ובאמת הוא בטעות. רק או מחמת שהי' בתחלה בבחי' אין שוטה מרגיש. כי התגבר עליו הרוח שטות כ"כ עד שלא הי' מרגיש כלל גודל התגברות היצה"ר עליו (ואם בדבר פרטי באיזה תאוה או מדה נדמה לו שבחו"ל הי' נוח לו ביותר לשבר ולא הי' מתגבר עליו כל כך בענין זה. אבל מי יודע איך הי' שם בשאר מדות וענינים. וכבר מבואר מזה במקום אחר. ויוכל להיות שמחמת שטות דעתו לא התבונן כלל בזה ולא שם אל לבו ומי יודע מה הי' נעשה עמו אם לא הי' זוכה לבוא לארץ ישראל. ובפרט כי בענין התגברות היצר הרע אינו דומה כלל יום אחד לחבירו כמו שארז"ל יצרו של אדם מתגבר ומתחדש עליו בכל יום וכו' ומי יוכל לידע מה הי' נעשה עמו ביום זה אם הי' דר בחו"ל). ועכשיו מחמת שאוירא דא"י מחכים הוא מרגיש ומתבונן יותר וע"כ נדמה לו שכאן מתגבר עליו היצר הרע ביותר. ולפעמים הוא בבחי' כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו כנ"ל. ע"כ באמת צריך עכשיו התגברות חדש ביותר. ועיקר ההתגברות הוא בענין המתקת הדינים והרוגז היינו שלא יהי' לו עי"ז בחי' לב רגז ח"ו כמו שמצוי איזו חסרי הדעת שכשרואין שנתקרבו אל הצדיק או שבאים לא"י במניעות גדולות ואעפ"כ גם עכשיו מתגבר עליהם היצה"ר עי"ז מתרגזין ביותר על עצמן עד שמהרהרין אחר הצדיק אחר קדושת ארץ ישראל עד שכמעט שהם תוהים על הראשונות ח"ו וזה קשה מן הכל והוא בבחי' פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה ח"ו. וע"כ צריכין ליזהר בזה מאד להמתיק הרוגז אצל עצמו ולהתבונן בדעתו היטב מהות התגברות היצה"ר שמתגבר עליו כעת. כי יש כמה בחינת ביצה"ר כמבואר בפנים. וממה נפשך אם מתגבר עליו היצה"ר המגושם והנמוך והוא הרוח שטות ושגעון ממש אוכל פתי ומשוגע ובא רק מעכירת הדמים בודאי מי חייב לו בדבר זה שהוא חסר דעה כ"כ עד שלפעמים כמעט שהוא מגרה היצה"ר בנפשו בשטותים מזוהמים ומגושמים כאלה עד שמי שיש לו איזה דעת זך כל שהוא אין צריך שום התגברות כלל כנגד יצה"ר זה רק חסרון דעתו ועכירת דמיו גורמים לו כל זה ומי חייב בדבר. רק שאפי' איש כזה צריך ג"כ ליזהר לבלי להתרגז על עצמו ביותר עד שיתייאש עצמו לגמרי ח"ו רק ישבר את לבו וישפוך שיחו בכל פעם לפני השי"ת ויראה להתגבר על יצרו בכל האפשר ועכ"פ שלא יבא לידי מעשה רע ח"ו ויראה לזכך את דמיו בכל מה דאפשר לו במיעוט תענוג וכו' ויחזק את עצמו מאד ויבטח בכחו של הצדיק ובזכותו וכן בכח וזכות קדושת המצוה של ישיבת ארץ ישראל שאמרו רז"ל ששקול כנגד כל המצות ובכח קדושת א"י בעצמה ויאמין בכל לבבו כי בודאי יתתקן הכל אי"ה ויתהפך הכל לטובה והירידה תהי' תכלית העלי' וכמבואר מזה במקום אחר. בפרט אם רואה שאדרבה היצה"ר המגושם נכנע אצלו בא"י ביותר רק שעכשיו מתגבר עליו איזה יצה"ר מבחי' אחרת דקה ורוחנית שזה בודאי רק מבחי' כל הגדול מחבירו וכו' כנ"ל. אזי הגם שגם מיצה"ר כזה צריכין לברוח מאד ואם לא יתגבר עליו ח"ו אזי מי יודע מה שישתלשל מזה כי היום אומר לו עשה כך וכו'. אבל עכ"פ צריך ליזהר שלא יהי' לו לב רג עי"ז. כי היצה"ר שרשו מבחינת רוגז ודין. רק אדרבא ישפוך שיחתו לפניו ית' ברחמים ותחנונים ויאמין בכח קדושת הצדיק וכן בכח קדושת א"י שבודאי יהי' נמתק הדין ברחמים בבחי' ברוגז רחם תזכור. וזה שכתוב (ישעי' מ"ד) כי ירחם ד' את יעקב וכו' והניחם על אדמתם וכו' והי' ביום הניח ד' לך מעצבך ומרגזך וכו'. כי ירושת ארץ ישראל הוא מבחי' חסד ורחמים וביטול העצב והרוגז כנ"ל. ואפשר שחטא המרגלים נמשך ג"כ מזה. כי הם היו תחלה צדיקים גדולים כמבואר בדברי רז"ל. רק כשבאו לא"י התגבר עליהם יצה"ר חדש מבחי' אחרת חדשה בבחי' כל הגדול מחבירו וכו' ולא זכו להמתיקו כראוי עד שנפלו מאד והוציאו דבה על א"י ג"כ בענין זה אפם כי עז העם וכו' עמלק יושב בארץ הנגב וכו' לא נוכל לעלות וכו' כי חזקה הוא ממנו כביכול כו' כמו שאמרו ז"ל היינו כי כבר ארז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' ואלמלא הקב"ה עוזרו וכו'. והם אמרו ששם מתגבר יצה"ר גדול כ"כ עד שא"א להתגבר עליו גם בכח ועזר מהשי"ת. ויהושע וכלב חזקו אותם שאי ל התיירא מזה כלל כי ד' אתנו ויעמוד בעזרתנו סלה ועי' בזוהר שלח שביאר ג"כ על דרך זה זה שנאמר בפ' וילך כי אביאנו אל האדמה וכו' והי' כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד וכו' כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ וכו'. היינו התרה בהם תחלה שכשיבואו אל הארץ ויתגבר עליהם היצה"ר מחדש בבינת כל הגדול מחבירו וכו' והיצה"ר שרשו מחרון אף ודינים וכשלא ימתיקו אותו יבואו עי"ז למה שיבואו עד שיתגרה בהם החרון אף ממש ח"ו ומצאוהו רעות רבות וצרות וכו'. ובשעת התגברות הצרות והיסורין הנמשכין מבחי' חרון אף ודינים אז בודאי יש כח להיצה"ר להתגבר ביותר כמבואר בפנים רק וענתה השירה זאת לפניו לעד כי כשישימו על לבם שכבר התרה בהם והודיעו להם מתחלה את כל זאת עי"ז יהי' להם כח להתגבר על יצרם עד שיומתק ויתתקן הכל. וזה כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום וכו'. כי כשבאין לשם והיצה"ר מתחיל להתגבר אזי יש ששוכח מה שעבר עליו קודם שבא לארץ ישראל ונדמה לו כאילו שם לא הי' לו יצה"ר גדול כ"כ רק שבכאן בא"י נתגדל והתגבר עליו כ"כ ועי"ז מלא לבו עצה ורוגז ומהרהר אחר קדושת א"י ח"ו עד שבא למה שבא עי"ז. ע"כ התרה בהם וביאר להם גם זאת שהוא יודע גם היצה"ר הגדול שיש להם עכשיו קודם ביאתם לא"י. כי אדרבא בחו"ל מתגבר היצה"ר ביותר רק שאעפ"כ גם שם בא"י בודאי יש בחירה להאדם. ולפעמים נכשל ח"ו ע"י היצה"ר המגושם שהוא רק מעכירת הדמים שנתעכרו ביותר ע"י תאות הגוף שזה בחי' ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלקים אחרים בחי' וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית וכו' ועי"ז נכשלין בשטותים ממש שהם בבחי' ע"ז שהכל יכולין לידע שהוא שטות גדול והם אלילים אלמים וכו' כמבואר בפנים. רק אעפ"כ גם זה היצה"ר יש לו שורש למעלה הימנו וכן עוד להלן עד ששורש יניקתם מבחי' גבורות ודינם שאינם ממותקים שזה בחי' היצה"ר של הגדולים בחי' כל הגדול מחבירו וכו'. ומזה נמשך מה שנדמה לפעמים להאדם ששם מתגבר היצה"ר ביותר. רק כשמשים אל לבו שכבר דברו מזה אז בנקל לו להתגבר על יצרו בכל פעם מחדש עד שיתתקן הכל כנ"ל: