זמרת הארץ
ציון וירושלים הם בחי' צדיק יסוד עולם כידוע וכמו שכתוב מציון מכלל יופי אלקים הופיע כי משם משתיתו של עולם ובפרט מהאבן שתי' שממנו יצאי גידין ומתפשטין בכל העולם כמו שארז"ל ומשם נמשך הקדושה לכל ארץ ישראל. וע"כ כתיב צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה כי הם מבחי' אחת. וכמו שהצדיק יסוד עולם הוא עניו ושפל ומשים עצמו כעפר וממנו נמשכין כל ההשפעות להעולם ואם נותנין לו צדקה היא כמו זריעה ממש ומתברך מיד וגם יש לו כח המושך להמשיך כל העול' אליו (רק שיש כח המכריח המעכב) והוא בבחי' המשכן כי יש לו כח המושך להמשיך שכינת אלקותו ית' למקום שהוא עומד שם ואצלו כל הכבוד והגדולה של כל העולם בחי' במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כמבואר כ"ז בפנים כל זה הנ"ל כלול ג"כ בקדושת א"י וירושלים כי עפר חו"ל הוא עפר טמא ויש בו אחיזת הגסות ביותר וע"כ הוא מיוחד לישיבת העכו"ם שמתגאין ביותר. וע"כ באמת אמרו רז"ל הדר בחו"ל דומה וכו' שנאמר כי גרשוני וכו' לך עבוד אלקים אחרים כי כל המתגאה כאילו עובד ע"ז והקב"ה אומר אין אני והוא יכולים לדור וכו' כמו שארז"ל אבל א"י עפר שלה היא אדמת קודש כי היא בבחי' ענוה ושפלות וע"כ נקראת גם עכשיו ארץ כנען מלשון הכנעה ושפלות כמובא וע"י מיוחדת לישוב ישראל עם קדוש שהם ענוים ושפלים כמ"ש כי אתם המעט מכל העמים שממעטין עצמן כמו שדרשו רז"ל. וזה בחי' וענוים (דייקא יירשו ארץ ואמר ז"ל) מגילה כ"ח תענית כ"ג חולין קכ"ב) תא חזי מה בין תקיפי דארעא לחסידי דבבל וכו' היינו שאפי' התקיפים שבארץ ישראל הם ג"כ צנועים וענותנין ביותר. וע"כ א"י דיקא גבוה מכל הארצות כי מאן דזעיר הוא רב והפלתי הגבהתי כמו שארז"ל. וע"כ נקראים א"י וביהמ"ק גאון יעקב כמ"ש יבחר לנו את נחלתנו וכו' וכמוהו רבים והבית המקדש נקרא גאון עוזכם כי במקום הענוה והשפלות שם עיקר הגאוה והגדולה. וע"כ שם עיקר שכינת אלקות ו ית' בחי' אשכון את דכא ומשם נמשכים כל ההשפעות לכל העולם כמו שארז"ל. ושם עיקשר שלימות הצדקה בחי' וצדקה בכרמל תשב כנ"ל והצדקה עושה פירות בחי' עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר וכו' ובחנוני נא בזאת וכו'. וזה שכתוב ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ד' ואמרו ז"ל בפרקי דר"א וכי זרע יצחק דגן אלא שלקח ממונו ונתן צדקה לעניים הה"ד זרעו לכם לצדקה וכו' (הובא בשער החצר סי' קי"ד) היינו כנ"ל. וארץ ישראל יש לה כח המושך להמשיך כל העולם אלי' כי היא יפה נוף משוש כל הארץ ונקראת ארץ צבי צבאות גוים שכל מלכי העכו"ם היו תאבים אליה להיות להם בית דירה בתוכה כשארז"ל ונקראת חמדת כל הגוים. ולא עוד אלא שיש לה כח המושך להמשיך שכינת אלקותו ית' לתוכה בבחי' ההר חמד אלקים לשבתו וכתיב כי בחר ד' בציון אוה למושב לו וכתיב פה אשב כי אויתיה וכתיב ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ד' אלקיך בה וכו'. וכשם עיקר הכבוד והגדולה בחי' לשכון כבוד בארצנו וכתיב נכבדות מדובר בך וכו'. כי עיקר הגדולה היא במקום ענוה ושפלות. וזה שכתוב בשבח א"י ארץ הרים ובקעות כי שם נכלל הגדולה שהיא בחי' הר עם השפלות שהיא בחי' בקעה ביחד וזה שכתוב לענין ירושלים (זכרי' י"ד) וראמה וישבה תחתיה כי תהי' במדריגה רמה וגבוהה מאד ואעפ"כ וישבה תחתיה בחי' שפלות בחי' שבו איש תחתיו כמבואר במקום אחר כי במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו. וע"כ עיקר תחיית המתים יהי' בארץ ישראל כמו שארז"ל כי שם עיקר הענוה והשפלות שעי"ז יהי' תחיית המתים כמ"ש הקיצו ורננו שוכני עפר ודרשו רז"ל מי שנעשה שכן לעפר בחייו. וזה בחי' הכבוד והגדולה שיהי' לעתיד לא"י וירושלים כמבואר בפסוקים רבים עד שכל מלכי עכו"ם יהיו כפופים אליהם כי אז יתוודע לכל ששם שורש כל הגדולה והכבוד עד שכל הראשים והממונים שבעולם צריכים לקבל כבודם משם. וזה שכתוב (ישעי' ס') קומי אורי כי בא אורך וכבוד ד' עליך זרח וכו' והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך וכו' ובנו בני נכר חומותיך ומלכיהם ישרתונך וכו' וכל הענין שם עד ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ וכו' הקטן יהי' לאלף, וכו'. וכן אח"כ (שם ס"א) יען משח ד' אותי לבשר ענוים וכו' וכל הענין שם. וכן (שם ס"ב) ויראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך והיית עטרת תפארת ביד ד' וצניף מלוכה בכף אלקים וכו' ועוד פסוקים רבים כאלה. ולכל הכבוד והגדולה הזאת יזכו רק ע"י השפלות והענוה בחי' ולפני כבוד ענוה עד שאפי' ההתגברות כח המכריח שהתגבר מאד בעוה"ר עד שגרם גלות ישראל וא"י וירושלים ובית המקדש לבחי' שפלו וענוה יתירה ביותר ועי"ז יתגבר כח המושך שלהם ביותר עד שכל בחי' הכחות המכריחות יפלו ויתבטלו ותחזור העטרה ליושנה ביתר שאת כמ"ש כי שחה לעפר וכו' קומה עזרתה לנו וכו'. וזה שמבואר בפסוקים רבים שדייקא ע"י החרפות והבזיונות והשפלות שסובלין בזמן הגלות על ידי זה דייקא יזכו לעתיד לכבוד גדול בבחי' תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר (שזה ע"י הכח המכריח שהוא היפוך מהכח המושך שגורם אהבה ושלום וכו') ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור (ישעי' ס') ועוד פסוקים רבים כאלה וזה זכור תזכור ותשוח עלי נפשי (היינו שנשפלת מאד עי"ז) זאת (דייקא) אשוב אל לבי על כן אוחיל וכו'. וע"כ העם היושב בה נשוא עון בבחי' נושא עון וכו' לשארית נחלתו ודרשו רז"ל למשים עצמו כשיריים היינו בחי' שפלות וענוה אמתית שזוכין לזה בא"י כנ"ל. וע"כ אמרו רז"ל בגמרא ובזוה"ק שע"י א"י זוכים לעולם הבא על דרך שאמרו ז"ל (סנהדין פ"ח) שלחו מתם (היינו מא"י) איזהו בן עוה"ב ענותן ושפל ברך שייף עייל שייף ונפיק וכו' היינו כנ"ל. כי לכל זה זוכין בא"י: