זמרת הארץ
עיקר שלימות השכל והדעת דקדושה הוא בא"י כנ"ל כמה פעמים. וכן שם עיקר שלימות האמונה כמ"ש שכן ארץ ורעה אמונה. גם שם עיקר שלימות המשפטי אמת בחי' הלכות פסוקות שהם בחי' השלום וההכרעה של מחלוקת התנאים ואמוראים. כמו שכתוב כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' דברי ריבות בשעריך ופירש"י שם שיהיו חכמי העיר חולקין בדבר זה מטמא וזה מטהר וכו' וקמת ועלית וכו' ועשית ע"פ הדבר אשר יורוך וכו' וכתיב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וכו'. וע"כ שם עיקר השלום בחינת השם גבולך שלום. ושם עיקר בחי' ודע מה שתשוב לאפיקור כמו שאמרו ז"ל (ב"ר פ' נח ומ"ר פ' עקב) לא יהי' בך עקר ועקרה ובבהמתך אפי' בהמיין שבך יודעין להשיב תשובות וכו' עיי"ש בעובדא דר' יונתן וכו' ושם עיקר שלימות התפלה בבחי' אודך ביושר לבב וכו' המבואר בפנים. כי שם שלימות ב' הבחינות הנ"ל. שעל דבר שיכולים להשיב בשכל מיישבין הדבר כי אין שם הסתרת הידיעה שהיא בחי' חלק לבם רק בחי' ישרות לב כנ"ל. ועל דבר שצריכים להתחזק רק באמונה ובתמימות בלי שום חקירה וידיעה זוכים שם בא"י לזה ג"כ בשלימות. שזה בחי' (משלי ב') כי ישרים ישכנו ארץ ותמימים יותרו בה היינו שני בחי' הנ"ל. שעי"ז האמונה שם בשלימות. וזה שנסמך בפ' שופטים כי אתה בא אל הארץ וכו' תמים תהי' עם ד' אלקיך. וכן (יהושע כ"ד) ואתן לכם ארץ אשר לא יגעת בה וכו' ועתה יראו את ד' ועבדו אותו בתמים ובאמת וכו' היינו כנ"ל. גם שם עיקר התקרבות הגרים בבחי' עמים הר יקראו וכתיב ונקרא אליה כל הגוים לשם ד' וכיוצא בזה רבים ואמרו רז"ל חביבה א"י שמכשרת את הגרים. וזה שכ' (ישעי' ב') והי' באחרית הימים נכון יהי' הר בית ד' וכו' ונהרו אליו כל הגוים וכו' וסיים ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו וכו'. היינו שישליכו אמונתם ויתקרבו לאמונת ישראל כמבואר בפנים. וע"י כ"ז זוכים לבירור המאכלים ותיקון האכילה בקדושה גדולה עד שע"י אכילתם נעשה יחוד קוב"ה ושכינתיה שהם בחי' הוי' אלקים פנים בפנים שזה בחינת ואכלתם שם לפני ד' אלקיכם וכן ואכלת שם לפני ד' אלקיך. היינו שתהי' האכילה בבחי' יחוד הוי' אלקים פנים בפנים וזה לפני ד' אלקיך לפני דייקא. כי שם זוכים לבחי' שבירות תאות אכילה בחינת אשר לא במסכנות תאכל בה לחם כמבואר בסי' מ"ז במאמר ואכלתם. והנה מבואר בפנים שאי אפשר לזכות לאכילה דקדושה כזו כ"א על ידי תענית שע"י זה מכניעים הקליפות שהם בחינת ג' שרי פרעה הרוצים לינק מהדיבור. וגם כי עי"ז מדבקין אחורי הקדושה בבחי' ויהי רעב בארץ. רעב הוא בחי' הוי' אלקים בבחי' אחורים. ושם מבואר מה שבתענית צריכים לחזור בכל פעם לקבל כח מההתחלה וכו'. וזה בחינת מה שהזהירה התורה כמה פעמים לזכור ביציאת מצרים והליכתם במדבר ותחלת כניסתן לא"י בנסים ובנפלאות גדולות. וכ"ז כי צריכים לחזור בכ"פ ולקבל כח מההתחלה שבשביל זה צריכי' להתחיל בכל פעם מחדש בעבוד' ד' כמבוא' בפני'. וזה כי תוליד בנים וכו' ונושנת' בארץ וכו' העידותי בכם וכו' כי ע"י שנתיישן אצלם ענין ירושת א"י ושכחו בההתחלה ראשונה עי"ז נפלו למה שנפלו עד שגלו משם. ואח"כ באמת קבעו. הביאי' תעני' על הגלות וא"כ כשחזרו לא"י נתבטלו הצומות כי שם אין צריכים לצום כי שם גם האכילה בקדושה כנ"ל. וזהו שאמר להם משה בפ' כי תבא ואולך אתכם וכו' לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם וכו'. כי אז לא נתבררה האכילה עדיין בשלימות מחמת שלא נכנסו עדיין לארץ. ע"כ היו צריכים לאכול מן שהוא מאכל רוחני לחם מן השמים. ותיכף כשנכנסו לא"י וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ. כי שם בירור המאכלים והאכילה היא בקדושה גדולה עד שאין צריכין למן. וזהו שאמר להם משה בפ' עקב כל המצוה וכו' ובאתם וירשתם את הארץ וכו' וזכרת את כל הדרך וכו' למען ענותך וכו' ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וכו' למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ד' יחי' האדם וכו' כי ד' אלקיך מביאך אל ארץ טובה וכו' ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלקיך וכו' השמר לך פן תשכח וכו' פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת את ד' אלקיך המוציאך מארץ מצרים וכו' המוליכך במדבר וכו' המאכילך מן וכו' למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך וכו' היינו שהזהירם כנ"ל. שיזכרו בכל פעם בכח ההתחלה ראשונה שזה בחינת תענית שעי"ז מדבקין אחורי הק' שזה בחינת רעב כנ"ל. שזה הי' בחי' אכילת המן במדבר מחמת שלא נתבררה האכילה עדיין בשלימות עד שיהי' נעשה על ידה יחוד קוב"ה ושכינתיה פנים בפנים. רק שיהי' בבחינת תענית עדיין שזה בחינת ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וכן למען ענותך וכו' להטיבך באחריתך. (ואולי רומז לבחינת היחוד הק' של בחינת אחורי הקדושה כנ"ל) וזה כי לא על הלחם לבדו וכו' כי על כל מוצא פי ד' יחי' האדם. היינו בחי' אותיות הדיבור דקדושה המלובשין בכל דבר וע"י תאות אכילה ח"ו רוצים החיצונים לינק משם. ע"כ צריכים להמשיך בחנית התיקון שע"י התענית שע"יז נתדבקין כביכול בחי' אחורי הק' ואי אפשר להם לינק משם. וע"י התגלות בחינת הפנים דקדושה עי"ז נכנעים הקליפות לגמרי ויוצאין מהם הנצוצות דק' שביניהם. ואז נמשך בחינת כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד'. שזה עיקר שלימות קישוטי האמונה הק'. ואז נשלם האכילה בקדושה כל כך עד שנעשה על ידה יחוד קוב"ה בחינת הוי' אלקים פנים בפנים שיחוד זה גימטריא שב"ע היפוך בחינת רעב כמבואר בכתבי האריז"ל. וזה שסיים ואכלת ושבעת. היינו שתהי' האכילה בקדושה כל כך עד שיהי' נעשה על ידה היחוד הק' שגימט' שב"ע. וברכת את ד' אלקיך היינו הוי' אלקים הנ"ל על הארץ הטובה וכו'. כי עיקר תיקון זה הוא בארץ ישראל כנ"ל. וזה שהזהירם שלא ישכחו ח"ו בההתחלה ראשונה. רק שגם בא"י שהותרה להם האכילה אעפ"כ ימשיכו בכל פעם גם בחינת סגולת התענית ע"י שיזכרו בכל פעם בכח ההתחלה עד שעי"ז לא יהי' להחיצונים שום אחיזה ח"ו באכילתן. וזה שהזהיר שם ג"כ פן תאכל וכו' ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וכו'. היינו שיעשה ח"ו עיקר מהסיבות האמצעיות שזה עיקר פגם האמונה כמבואר בפנים. וזה וזכרת את ד' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. היינו שהכל הוא רק מאתו יתברך. וע"כ העם היושב בה נשוא עון. כי האכילה שם בבחינת קרבנות בחינת שלחן דומה למזבח שמכפר. וזה זה השלחן אשר לפני ד' לפני דייקא בחינת היחוד פנים בפנים. ומבואר בפנים שאז השכינה ממלצת לפני השי"ת על הרחוקים שיקרבם. ושיעשה השי"ת נפלאות בכדי שידעו מהגלוי על הסתום שהכל מתנהג רק ברצון והשגחת השי"ת. וזה כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מ צרים וכו' והשקית ברגליך וכו'. היינו שצריך לסיבות אמצעיות הרבה ע"י אדם. אבל בארץ ישראל למטר השמים תשתה מים היינו ע"י השי"ת בעצמו. וזה ג"כ בחינת נסים ונפלאות שבא"י שהם בחינת גשמים כמבואר במאמר משפטים אמונה סי' ז'. וזה שסיים תמיד עיני ד' אלקיך בה כי מאיר שם אור השגחתו ית' שהוא בחינת נפלאות. וזה שכתוב (יואל ב') תקעו שופר בציון קדשו צום וכו' (היינו להמשיך לחלה בחי' תיקון התענית הנ"ל ואחר כך) ויקנא ד' לארצו וכו' לארצו דייקא כנ"ל וסיים ואכלתם אכול ושבוע וכו'. היינו שתהי' האכילה בבחי' היחוד הק' שגימט' שלו שב"ע. וזה והללתם את שם ד' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא. היינו בחי' נפלאות הנ"ל. וזה וידעתם כי בקרב ישראל אני. היינו על דרך שאמרו ז"ל (תענית יא.) לעולם ימוד אדם עצמו כאלו קדוש שרו' בתוך מעיו פירש"י שאסור להתענות וכו' שנאמר בקרבך קדוש. וזה כי בקרב ישראל אני שאני בקרבכם ממש ואכילתם יקרה כל כך עד שנעשה על ידה יחוד קדוש כזה. וזה ואני ד' אלקיכם ואין עוד. כי השכינה ממלצת אז בתפלתה עד שפועלת שיתבטלו כל האמצעים ויראו הכל שרק השי"ת משגיח על ישראל ומנהיג אותם ברחמיו ונפלאותיו העצומים. וזה ולא יבושו עמי לעולם. כי מבואר בספרים על פסוק ישבע חרפה. כי גם החרפה והבושה שמתבייש האדם לפעמים יש לה סגולת התענית. וזה בחינת חרפת רעב כי שניהם בחינת אחת. וזה שנאמר שם בפסוקים הנ"ל בתחלה קדשו צום וכו' חוסה ד' על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה וכו'. אבל אחר כך נתבשרו שלא יהיו צריכים להתענות וגם לא יבושו עמי לעולם. ולבאר קצת כי הבושה היא ג"כ בחי' הסתרת פנים ובחינת אחורים כלשון רז"ל (פסחים פרק ז') והכלה הופכת פניה ופירושו מחמת בושה. וכן נאמר (ישעי' מ"ב) יסוגו אחור יבושו בושת. וכן (עזרא ט') בושתי ונכלמתי להרים פני אליך וכו'. וע"כ לפעמים גם ע"י הבושה נמשך התיקון שע"י התענית אבל הם נתבשרו שלא יצטרכו לבושה ולא לתענית כנ"ל. לענין מה שעל ידי תענית נשלם הדיבור ונתתקן האמונה יש לומר שזהו שאמר דוד האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד היינו ג' בחינת הנ"ל. ונאמר ואמונה עניתני. וזה זכור ד' לדוד את כל ענותו וכו' כי כשרצה לעמוד על מקום המקדש ששם עיקר היחוד הק' בבחינת פנים בפנים הי' צריך להמשיך תחלה בחי' התיקון שע"י התענית. וזה שאמר ואני בעניי הכינותי ודרשו ז"ל מלשון תענית היינו כנ"ל. ועי' בעץ חיים שער מיעוט הירח איך שבדור המדבר הי' היחוד בחול בבחי' אחור באחור שזה בחי' המדבר הייתי לישראל וכו'. ובבנין בית ראשון הי' היחוד בבחי' פנים בפנים. וזה מכוון קצת לדברינו הנ"ל: