סימן י'-משפטים

עיקר קדושת א"י נמשך מהבית המקדש ועיקר התגלות קדושת הבית המקדש הוא ע"י יעקב שקראו בית. ומחמת שעי"ז יש גם לעכו"ם השגה באלקותו ית' ע"כ אמרו ז"ל במסכת גרים פרק ד' חביבה א"י שמכשרת גרים וכו'. וזה עיקר גדולתו ית'. וזה גדול ד' ומהולל מאד בעיר אלקינו כפשוטו ג"כ. וכתיב ד' בציון גדול ורם הוא על כל העמים. ומחמת שעיקר עליית התפלה מהר ושדה לבחי' בית הוא רק על ידי צדיקי הדור. ע"כ כתיב צדיקים ירשו ארץ. והיא בחי' הגאוה דקדושה היפוך הבעלי גאוה דסט"א בחי' אבימלך. כי א"י גבוה מכל הארצות בחי' צדיק מושל וכו'. כי התפלה נקראת חרב כידוע. בחי' ואשר חרב גאותך בחי' חרב הגאוה דקדושה שהוא בחי' ימין היפוך הגאוה דסט"א שהיא בחי' שמאל בחי' לב כסיל לשמאלו. כי כל המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו. אבל הגאוה דקדשוה כלולה עם ענוה בחי' במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו. ועל ידי זה מוסיף חכמה בחי' והחכמה מאין תמצא כמבואר במ"א. ועל כן הגאוה דקדושה היא בחי' א"י שהיא בחי' ימין. כמו שפירש רש"י בנימין על שם א"י. בן ימין בחי' לב חכם לימינו. וע"כ אוריא דא"י מחכים. וא"י היא בחי' לבא דעלמא ששם משכן הרוח דקדושה. כמו שכתוב ורוח להולכים בה. ודרשו רז"ל (כתובות קי"א) על א"י. ועי"ז נתבטלה הגאוה שזה בחי' וענוים ירשו ארץ. וזוכין לאמונה שזה בחי' שכן ארץ ורעה אמונה. ושם עיקר בחי' הארת הידים והרגלים. כמו שכתוב והבאתי אותם אל הארץ אשר נשאתי את ידי וכו'. וכתיב אף ידי יסדה ארץ. וכתיב מקדש ד' כוננו ידיך. וכתיב ג"כ והארץ הדום רגלי. וכתיב נבואה למשכנותיו נשתחוה להדום רגליו. ושם עיקר הארת התורה כנ"ל. ומחמת שע"י ביטול הגאוה החכמה על תיקונה וזוכין לחיים ואריכת ימים. על כן ארץ ישראל נקראת ארצות החיים. וכתיב למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה וכו'. וכתיב למען תחיו והארכתם ימים בארץ אשר תירשון.