יקרא דשבתא
מבואר בזוהר חדש שיר השירים כי שבת הוא בחי' תפילין דמארי עלמא. ותפילין דמארי עלמא הן בחי' ההתפארות שהש"י מתפאר עם ישראל כמו שארז"ל וע"כ מבואר בזוהר ויקהל השי"ת אומר על מי שמקבל קדושת שבת כראוי ישראל אשר בך אתפאר.
וע"י ההתפארות הנ"ל נעשה מזה השגחת השי"ת כביכול כמבפ"נ. וע"כ שבת הוא בחי' תלת גוונין דעינא ובת עין בחי' ראיה והשגחה. ומזה נמשך קדושת א"י שאוירה מחכים כמבפ"נ וזה שאמרו רז,ל אם משמרין אתם את השבת נכנסין אתם לא"י כי קדושת ארץ ישראל תלוי בקדושת שבת וכנ"ל כ"פ.
וזה בחי' הלחם משנה של שבת שהוא בחי' שפע כפולה בחי' השפע של א"י כ"ש לכן בארצם משנה יירשו וכמובן בפנים וע"כ ארז"ל כל המענג את השבת נותנין לו כל משאלות לבו כי ע"י בחי' השפע כפולה נתמלא לו כל רצונו וכמובן בפנים. וע"כ למדו זאת מדכתיב אז תתענג על ה' וכתיב שכן ארץ ורעה אמונה והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך וזה שכן ארץ דייקא בחי' ירושת א"י. וע"י קדושת שבת נמשך קדושת א"י למקומו של כל אחד בחי' ראו כי ה' נתן לכם את השבת. כי שבת הוא בחי' ההתפארות שהשי"ת מתפאר עם ישראל שזה בחי' כי אות הוא ביני וביניכם וכו' וכן ביני ובין בנ"י אות הוא לעולם. וע"י שרואין ומסתכלין בהתפארות הזה עי"ז נעשין עיניו ג"כ בבחי' עיני ה' ואז בכל מקום שהוא מסתכל ורואה שם נעשה שם ג"כ בחי' אוירא דא"י מחכים. וזה ראו כי ה' וכו' ע"כ הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים שהוא בחי' שפע כפולה הנ"ל שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו. כי מקומו של כל אחד נתקדש עי"ז בקדושת א"י כנ"ל.
וזה בחי' ויקהל משה ודרז"ל שמצוה להקהיל קהלות בכל שבת ולדרוש להם בד"ת. כי בזה שדורשין בד"ת לרבים דייקא ועוסקים עמהם לקרבם להשי"ת עי"ז נתגדל כביכול ההתפארות של השי"ת עם ישראל ומאיר עי"ז קדושת שבת קודש ביותר ונמשך ונתגלה ע"י זה קדושת א"י ביותר. וע"כ מצוה להקביל פני רבו בשבת. כי הרב והמנהיג שעוסק עם תלמידיו לקרבם להשי"ת הוא בחי' ההתפארות של השי"ת כמבפ"נ. וע"כ ע"י שמקבלין פניו ומסתכלין בו בשבת זוכין לקבל קדושת שבת ביותר. וזה בחי' המוחין שזוכין לקבל בשבת. כי נמשך אז על כ"א כפי בחינתו בחי' אוירא דא"י מחכים.
וזה אם תשיב משבת וכו' אז תתענג על ה' ודרז"ל שנותנין לו כל משאלות לבו כנ"ל. והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך זה בחי' ירושת א"י כמו שפירשו המפרשים ז"ל היינו כנ"ל. וע"כ דרז"ל שנותנין לו נחלה בלי מצרים כי בכל מקום שמסתכל ורואה שם נמשך לשם קדושת א"י כנ"ל.
סי' מה-בענין בני אדם שבת הוא נקודה הפנימיית וממנה יונקים כל הששה ימים שהם בחי' העיגולים סביב הנקודה כמבואר בזוה"ק. והקליפות מוליכין את הרשעים סביב הנקודה בבחי' סביב רשעים יתהלכון ואינם מניחין אותם להתקרב לפנים אל הנקודה הפנימיית. וכל זמן שהם עדיין בתוך העיגולים עדיין יש להם תקוה להתקרב אל הנקודה הפנימיית וכו' והצדיק הוא בחי' שבת בחי' הנקודה הפנימיית שממנו יונקים הכל כמובא כל זה מבפ"נ. ומזה מובן ממילא מעלת ההתקרבות לצדיקים בשבת קודש מאחר ששניהם הן בחי' נקודה הפנימיית ע"כ לפעמים ע"י קדושת שבת זוכה להתקרב אל הצדיק ביותר. ולפעמים על ידי ההתקרבות להצדיק זוכה להתקרב לקדושת שבת ביותר. וזה בחי' ויקהל משה את כל עדת ב"י ואז נצטוו על שבת. כי ע"י שנקהלו כולם אל משה שהוא הנקודה הפנימיית ע"כ הודיע להם אז מקדושת שבת ביותר עד שאפי' מלאכת המשכן אינו דוחה שבת. וזה זכור את יום השבת לקדשו ודרז"ל זכרהו מאחד בשבת. היינו שאפי' מי שאינו זוכה ח"ו להתקרב באמת לבחי' הנקודה הפנימיית עצמה שהוא בחי' קדושת שבת עכ"פ צריך ליזהר מאד שלא לצאת מהעיגולים שהם הששה ימים שהם בחי' העיגולים סביב הנקודה הנ"ל כי כל זמן שהוא עדיין בתוך העיגולים יש לו תקוה להתקרב אל הנקודה הפנימיית שהוא בחי' קדושת שבת וזה בחי' זכריהו מאחד בשבת.
ואולי יש לפרש בזה משארז"ל (שבת סט ע"ב) היה מהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת מונה ששה ומקדש יום א' בקידושא ואבדלתא וכו' והובא בש"ע או"ח סי' שד. כי אעפ"י שאינו יודע מתי שבת ואינו יודע להתקרב אל הנקודה הפנימיית ומוכרח לעשות מלאכה כדי פרנסתו אפי' ביום זה שמקדשו משום פיקוח נפש כשארז"ל שם. אעפי"כ מונה ששה ומקדש יום אחד בקידושא ואבדלתא בכדי להיות לו לזכרון קדושת שבת כי ע"י שמונה ששה ומקדש יום אחד הוא נזהר שלא לצאת מן העיגולים לגמרי עכ"פ ועי"ז יוכל לזכות להתקרב אל הנקודה (וצריכין לבאר עוד בזה).
וזה שמובא בזוהר הק' ויקרא ד' קעט לא זזה שכינה מישראל בכל שבתות וימים טובים ואפילו בשבתות דחול וכו' ופירשו המפרשים ז"ל דהיינו ע"ד היה מהלך במדבר מונה ששה ומקדש יום אחד אעפ"י שאפשר שיום זה שהוא מקדשו הוא מימי החול. ולפי עניינינו מבואר קצת ביותר. כי אפי' מי שאינו זוכה להתקרב אל הנקודה הפנימיית בעצמה שהוא עצם קדושת שבת.
אך אעפי"כ גם הוא כרוך אחר קדושת שבת במה שנזהר בנפשו שלא לצאת מן העיגולים עכ"פ כי אולי יש תקוה להתקרב עי"ז להנקודה שזה בחי' זכריהו מאחד בשבת שזה בחי' שבתות דחול. היינו אעפ"י שהשגתו והרגשתו בקדושת שבת הוא מעוטה וקטנה מאד והוא רק בבחי' שבתות דחול היינו בחי' מה שנמשך הארת קדושת שבת על כל ששת ימי החול מחמת שהוא הנקודה הפנימיית שבתוך העיגולים שממנו יונקים כולם שזה בחי' מה שארז"ל א ב ג הם אחר השבת ד ה ו קודם השבת וכמבואר בכתבי' מזה. וזה ג"כ בחי' זכריהו מאחד בשבת כי קדושת שבת נמשך על כל ששת ימי החול. ומי שהרגשתו בשבת בעצמה בהארת קדושת שבת הוא רק בבחי' שבתות דחול ואעפי"כ הוא נזהר בנפשו להחזיק בזה עכ"פ להחיות את נפשו בקדושת שבת איך שהוא ואיך שהוא ואעפ"י שהוא רק בבחי' שבתות דחול בבחי' זכריהו מאחד בשבת כנ"ל עי"ז זוכה ג"כ שלא זזה שכינה ממנו ועי"ז יש לו תקוה להתקרב אל הנקודה עצמה כנ"ל.