יקרא דשבתא
בשבת זוכין לדעת שלם ואמונה שלימה להאמין ולידע שהכל מתנהג רק בהשגחתו יתברך. ועל ידי זה בטלין כל מיני צער ויסורין בבחינת ביום הניח לך מעצבך ומרגזך וכו' וגם ניצול משיעבוד מלכיות שזה בחינת צער הגלות כי שבת הוא מעין עולם הבא שהוא יום שכולו שבת ואז תתבטל הטבע לגמרי ולא יהיה רק השגחה לבד. ועל כן גם עכשיו על ידי קדושת שבת זוכין להמשיך אור השגחתו יתברך מבחינת קץ האחרון ועל ידי זה נתעלים ישראל למעלה מהטבע ונעשה קץ וסוף מכל המצירים לנו. ועל כן לא חרבה ירושלים אלא על שחללו בה את השבת ואלמלי שמרו בני ישראל שבת ראשונה לא היה שום אומה ולשון שולטין בהם ואלמלי שמרו שתי שבתות מיד נגאלין. ובמדרש רבא פרשת בשלח מבואר שאפילו בזכות שבת אחד נגאלין. וכל זה מחמת שאם היו זוכין כלל ישראל לשמירת שבת בשלימות אז היה נמשך עליהם אור ההשגחה גם כן בשלימות מבחינת הקץ האחרון והיו נגאלין בוודאי גאולת עולם. ועל כן על פי רוב נזכר שמירת שבת בלשון רבים כמו את שבתותי תשמרו כי על ידי שמירת שבת כפשוטו זוכין להמשיך אור השבת שלעתיד לבא שיהיה יום שכולו שבת כנ"ל ואפשר שזה בעצמו בחינת השתי שבתות הנ"ל שאמרו רז"ל. ועל כן שבת הוא בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין שזה בחינת אור ההשגחה הנ"ל: