סימן קעט-דע שכנגד וכו'

שבת הוא בחינת שלום כמו שאמרו רז"ל ועל כן צריכין ליתן צדקה על שבת וכמבואר במקום אחר כי מרבה צדקה מרבה שלום. וזה שמבואר בשולחן ערוך אורח חיים סימן רמ"ט. דרך אנשי מעשה להתענות בכל ערב שבת בפרט מי שאינו תאב לאכול בלילה אם יאכל ביום. וכל אדם אסור על כל פנים לקבוע ערב שבת סעודה שאינו רגיל בימי החול שגם זה הוא בחינת תענית ועל ידי זה זוכין לקבל השלום של שבת כי על ידי התענית נתבטל המחלוקת ונעשה שלום כמבואר בפנים. ובאמת סגולת ענג שבת בעצמו מסוגל כמו תענית ויותר מזה וכמבואר במקום אחר וכמו שאמרו רז"ל (במדרש תנחומא בראשית) כבוד שבת עדיך מאלף תעניות כי סגולת התענית הוא לבטל רצונו מפני רצון השם יתברך כמבואר בפנים ושבת מסוגל לזה ביותר שזה בחינת הנפש יתרה של שבת כי נפש הוא לשון רצון כמבואר בפנים. ואז זוכה כל אחד מישראל לרצונות טובים וקדושים וכנ"ל כמה פעמים.

וזה וטהר לבינו לעבדך באמת והנחילנו ה' אלקינו באהבה וברצון שבת קדשך ועל כן אמרו רז"ל על השומר שבת ומענגו וכו' הוא גוזר והקב"ה מקיים וממלאין לו כל משאלות לבו שזה עיקר שלימות השלום שאינו נעשה לו שום דבר שהוא כנגד רצונו וכמבואר בפנים. וזה בחינת השמחה של שבת כי כשיש שלום אז ששון ושמחה. כי קדושת שבת הוא גם כן בחינת תחיית המתים בבחינת טועמיה חיים זכו כי שבת הוא מעין עולם הבא שיהיה אחר התחיה כמו שכתוב ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. וגם כי עיקר החיות דקדושה של כל ימות השבוע הוא משבת שזה בחינת זכור את יום השבת לקדשו זכריהו מאחד בשבת ועל כן שמאי היה אוכל כל ימיו לכבוד שבת בכדי שכל הכח והחיות שמקבל על ידי אכילתו יהיה רק מקדושת שבת. ועל כן על ידי קדושת שבת נבנה קומת השמחה ונמשך שמחה וחיות חדש דקדושה על כל הבריאה כולה שזה בחינת כי שמחתני ה' בפעלך וכו' שאומרים במזמור שיר ליום השבת וזה שדרשו רז"ל ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יום השבת כי הוא החיות של כולם: