יקרא דשבתא
שב"ת אותיות שי"ן בת, בחינת השלשה אבות עם השכינה כידוע וכמבואר בזוהר הקדוש. ואז השכינה שהוא בחינת אותיות התפלה מתלבשת בלבושין דנהירין, שהם בחינת אור האבות, שהם בחינת קול נגינה זכה ובהירה כמבואר בפנים. וזה שמובא בכתבים "ב'יום ק'דשי ו'קראת לשבת" ראשי תיבות בקו"ל וכו'. וזה שמובא על האריז"ל שבשבת היה מרים קולו בתפלתו. וזה בחינת המתקת הדינים שנמתקין בשבת כמבואר בזוהר הקדוש, כי כשהשכינה מתלבשת בלבושין דנהירין אז (אסתר ז) "וחמת המלך שככה" ומרחם על בניו. וזה בחינת 'שבת הוא מלזעוק וכו' ורחמיו מרובין ושבתו בשלום' (שבת יב), וכן 'המקום ירחם עליך' וכו' גם כי הלימוד של חול הוא בחינת פשטי אורייתא ושבת מסוגל ביותר לרזין דאורייתא כמובא, ועל ידי זה גם כן מתלבש השכינה בלבושין דנהירין ונמתקין כל הדינים. ועל כן מסוגל אז ביותר להתקרב אל צדיקי אמת ולשמוע מהם דברי תורה ולהאמין בהם באמת, כי לבד מפשוטן של דברים שכל דבריהם בפרט בשבת מלאים מוסר ויראת שמים, חוץ מזה בוודאי יש בדבריהם רזין גדולים שעל ידי זה גם כן מתלבש השכינה בלבושין דנהירין כמובא בפנים.
וזה בחינת "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וכו' עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור". כי כשאומרים ההודיה והזמירות עם בחינת קול נגינה, על ידי זה מתלבשת השכינה בלבושין דנהירין שזה בחינת שבת כנ"ל. וזה "מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך". היינו שמאמינים שלבד מה שגדלו מעשי ה' כפשוטו ממש, ורואין מהם גדולתו יתברך, אף גם הם מלאים רזין עילאין, ובזה ממשיכין בחינת קדושת שבת גם על ששת ימי המעשה, שזה בחינת 'זכריהו מאחד בשבת'. כי מאחר שמאמינים שבכל מעשה ה' שבששת ימי המעשה שהם בחינת פשטי אורייתא, יש בהם גם כן רזין גדולים בחינת עומק המחשבה שהוא בחינת קדושת שבת, ועל ידי זה נמשך מפלת הרשעים והקליפות שאחיזתם בששת ימי החול. וזה "בפרוח רשעים וכו' להשמדם עדי עד וכו' צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא". ודרשו רז"ל 'מה תמרה וארז לבם מכוונין למעלה אף צדיקים לבם מכוון למעלה להקב"ה', היינו שכל דבריהם ומעשיהם אינו פשוט אלא כל מעשיהם לשם שמים ויש בהם רזין גדולים, כי כביכול צדיקים מתדמין ליוצרם, וכן דרשו רז"ל 'מה תמרה זו אין בה פסולת אף' וכו' היינו גם כן כנ"ל. וזה גם כן בחינת לבושין של שבת שמצוה לשנותן, כי שבת הוא בחינת הצדיק כידוע וכמבואר בזוהר הקדוש, ועל ידי שמכבדין את השבת בהלבושין, זה בחינת שהשכינה שהוא בחינת שבת לובשת לבושין דנהירין, ועל ידי זה נמתקין הדינים. וזה גם כן בחינת התקיעות שהיו תוקעים בערב שבת כמו שאמרו רז"ל, כי התקיעות הם בחינת האבות כמבואר בפנים. וזה גם כן בחינת ענג שבת בחינת (איוב כב) "כי אז על שדי תתענג" כי שדי הם האבות כמבואר בפנים: