יקרא דשבתא
מבואר בזוהר הקדוש בראשית דף ל"ב. 'וההוא דבור אקרי שבת' וכו' ובדף ס' מבואר שם 'טוב דא צדיק וכו' ר' יצחק אמר דא שבחא דשבת' וכו' ועל כן שבת הוא בחינת דיבור שיש בו טוב, שעל ידי זה הדיבור נשמע ונתקבל. כי שבת הוא בחינת הנפש של כלל הבריאה, בחינת (שמות לא) "וביום השביעי שבת וינפש", ונפש הוא הדיבור, ועיקר הטוב שבנפש שהוא בחינת הדיבור, הוא על ידי שלוקחין הדיבור מהדעת שזה בחינת קדושת שבת שהוא בחינת דעת. כמו שכתוב "לדעת כי אני ה' מקדשכם", וכמבואר לעיל כמה פעמים. ולהקים ולרומם את הדעת הוא על ידי שבח הצדיקים. והשם יתברך הוא צדיקו של עולם וכו' כמבואר בפנים. וזה בחינת 'טוב דא שבחא דשבת', כמו שכתוב "מזמור שיר ליום השבת טוב" וכו'. כי שבת הוא בחינת ברית, בחינת צדיק, כמבואר בזוהר הקדוש כמה פעמים. וכן בדף ס' הנ"ל מסיים שם 'ר' חייא אמר כלא חד וכלהו חדא אמרו' וכו' ועל כן המזמור שיר (שהוא) ליום השבת,-הוא בעצמו בחינת שבח הצדיקים. 'ויום השביעי' בעצמו 'משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'' שהוא בחינת צדיקו של עולם כנ"ל. ועל כן מאריך במזמור זה בשבח הצדיק גם כן, כמו שכתוב "צדיק כתמר יפרח" וכו', וגם מה שמאריך שם במפלת הרשעים הוא גם כן מחמת שעל ידי מעשיהם גורמין ח"ו בחינת פגם הדעת. כי הדמים מתיזין להמוח וכמבואר בפנים ועל כן מפלתם הוא בחינת תיקון הדעת. וגם בכדי שלא להרהר ח"ו אחר מעשה השם יתברך על ידי הצלחת הרשעים. כי השם יתברך הוא צדיקו של עולם כמו שכתוב (דברים לב) "אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא", וכתיב "כי לא אצדיק רשע". והצלחת הרשעים הוא בשביל מפלתם, כמו שכתוב "בפרוח רשעים וכו' להשמדם עדי עד וכו', צדיק כתמר יפרח" וכו'. וזה שסיים "להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו", היינו בחינת "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" הנ"ל, שזה בחינת שבח צדיקו של עולם, שעל ידי זה מעוררין ומרימין את הדעת שהוא בחינת קדושת שבת כנ"ל, ועל כן אומרים מזמור זה בכניסת שבת קודש.
ותיקון הדיבור שהוא בחינת קדושת שבת מלכתא בחינת מלכות פה, הוא בחינת בגדים לבנים כמבואר בפנים, ועל כן מצוה ללבוש בשבת בגדים לבנים כמבואר בכתבי האריז"ל. וזה בחינת כבוד שבת, 'כבדהו בכסות נקיה, כי ר' יוחנן קראי למאניה מכבדותא' (שבת קיג) וכמבואר בפנים. ואז נכנעת השפחה בישא שהוא בחינת מלכות דסטרא אחרא.
וכמבואר בזוהר הקדוש עקב דף רע"ב, והשכינה מטהרת את עצמה כביכול (שזה בחינת הרחיצה והטבילה לכבוד שבת כידוע). ונעשה יחוד קוב"ה בשלימות. שזה בחינת 'וטהר לבינו לעבדך באמת' ומבואר בכוונות 'וטהר לבינו' (שתהיה טהורה הנוקבא הנקראת לב בסוד "לא יבא בך ערל וטמא", רק תהיה טהורה) לעבדך באמת (להזדווג בתפארת), 'והנחילינו ה' אלקינו וכו' שבת קדשך' וכו' היינו כנ"ל. כי אמרו רז"ל 'השומר שבת וכו' מוחלין לו על כל עוונותיו'. ועל ידי זה מטהרין השכינה כביכול מהדמים שגורמין לה על ידי העוונות. וזה שכתוב (יחזקאל כג) "כי נאפו ודם בידיהם וכו' עוד זאת עשו לי טמאו את מקדשי וכו' ואת שבתותי חללו". היינו כנ"ל. אבל על ידי שמירת שבת מטהרין כביכול את השכינה כנ"ל. כי שבת הוא בחינת ברית, בחינת שדי, כידוע וכמבואר במקום אחר, ובזוהר הקדוש, והוא שדי וזורק ויורה תיקונים לכל מה שצריכים לתקן, בבחינת "והיה שדי בצריך" וכו' כמבואר בפנים. והוא בחינת תיקון הכללי. כי 'שקולה שבת ככל התורה והשומר שבת וכו' מוחלין לו על הכל' כנ"ל. כי שבת הוא בחינת המוח שממנו נמשך לבנונית ותיקונים לכל הפגמים. וכמבואר בזוהר הקדוש כי "זכור את יום השבת" הוא כנגד מוחא, ובכתבי האריז"ל מבואר כי אותיות ראש הם סמוכים לאותיות שבת וכו', וראש הוא המוח ששם משכן הנשמה שהוא בחינת קדושת שבת שהוא עולם הנשמות כנ"ל כמה פעמים.
גם שבת הוא עיקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, בבחינת (שמות לא) "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם" וכו'. וכמו שכתוב (שם) "כי אות היא ביני וביניכם לדורתיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם", גם על ידי שבת זוכין לפרנסה בלי טורח, שזה בחינת 'ברכו במן' (שירד בערב שבת גם לצורך שבת) 'וקדשו במן', שלא ירד בשבת בכדי שלא יהיה להם אפילו מקצת טורח של הלקיטה, כמו שכתוב "היום לא תמצאוהו בשדה וכו' שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו' וכו', זה בחינת איסור מלאכה בשבת, וכל השפע והפרנסה נמשכת רק משבת כמבואר בזוהר הקדוש וכמובא במאמר תלת נפקין סימן נ"ח. ואמרו רז"ל 'עשירים שבחוץ לארץ זוכין על שמכבדין את השבת':
ועל כן בשבת מסוגל ביותר לעסוק בסודות התורה כמובא, כי זה בחינת 'ביומוי דר' שמעון הוה אמר חד לחבריה פתח פיך ויאירו דבריך' (שפירושו לדבר בסתרי תורה כידוע) כי רשב"י היה קשת הברית וכו' כמבואר בפנים וכל זה כלול בקדושת שבת. ועל כן קראו החברייא לרשב"י שבת כמבואר בזוהר הקדוש.
ועל כן מצוה להקהיל קהלות בשבת ולדרוש ברבים.
ודוד המלך אמר על זה (תהלים מ) "בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא", כמו שדרשו רז"ל כי אז הדיבור מותר בבחינת (משלי לא) "פתח פיך" כנ"ל, וזה בחינת "ודבר דבר" הנאמר בשבת, וזה בחינת הזמירות שמרבין בשבת בבחינת "למען יזמרך כבוד ולא ידום" המבואר בפנים.
ועל ידי שמירת שבת מקימין כביכול את השכינה מנפילתה, כי עיקר נפילתה כביכול הוא על ידי חילול שבת ח"ו. כמו שאמרו רז"ל 'אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא היה שום עכו"ם ולשון שולטין בהם'. ואמרו עוד 'לא חרבה ירושלים אלא על שחללו בה את השבת', וזה בחינת "בנפול עמה ביד צר וכו' ראוה צרים שחקו על משבתיה", ועל כן עיקר התקומה מנפילתה תלוי גם כן בשמירת שבת כמו שאמרו רז"ל 'אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין'. וזה בחינת "אקים את סוכת דוד", בחינת 'הפורס סוכת שלום' שאומרין בשבת, וכמו שכתוב (ירמיה י"ז) "והיה אם שמוע תשמעון אלי וכו' ולקדש את יום השבת וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד" וכו'.
ועל כן מצוה בשבת לקדש על היין, כי אז היין בבחינת 'זכה נעשה ראש', בחינת מוחין שהם בחינת קדש כידוע, וזה בחינת העי"ן תיבין שבקידוש בחינת 'נכנס יין יצא סוד שגימטריא שלו שבעים'. כי אז הדיבור מותר כנ"ל, וזה בחינת "סוד ה' ליריאיו" אלו שומרי שבת בחינת ירא שבת וכנ"ל. וזה "ובריתו להודיעם".
כי שבת הוא בחינת ברית כנ"ל, והוא בחינת סוד גם כן, רק שלישראל נתגלה הסוד כמו שאמרו רז"ל ששבת ניתן בצינעא ומתן שכרה לא עבידא לאגלויי.
ועל כן מבואר בשלחן ערוך שלא לקדש בעת שליטת מאדים, היינו בכדי שלא יהיה היין בבחינת (משלי כג) "כי יתאדם" שאחריתו דם ח"ו, שזה בחינת שליטת מאדים ושרו של אדום שיונקין מבחינת התגברות הדמים ח"ו. שזה בחינת מדוע אדום ללבושך. (המבואר בפנים וזה שסיים) "ובגדיך כדורך בגת" ותרגומו 'כחמר במעצר'. ויין דקדושה הוא ממתיק את האדמימות ומהפכו ללבנונית, בבחינת (בכורות ו:) 'דם נעכר ונעשה חלב' שזה בחינת בגדים נקיים ולבנים. וזה בחינת "חכלילי עינים מיין ולבן שינים מחלב". "כבס ביין לבושו" וכו'. וזה בחינת "זכרו כיין לבנון" (הושע י"ד) היינו כיין דקדושה שממתיק בחינת האדמימות ומהפכו ללבן על ידי שממשיך לבנונית מן המוח, שנתעורר ונתתקן על ידי היין דקדושה, שזה בחינת "ונוזלים מן לבנון" 'מן לבונא דמוחא'. שעל ידי זה נמשך בחינת (ישעיה א) "אם יהיה חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" וכו' וכמבואר בפנים.
וזה בחינת "היעזוב מצור שדי שלג לבנון" (ירמיה י"ח) כי על ידי בחינת ברית, בחינת שבת, שהוא בחינת שדי, על ידי זה נתעוררין המוחין ונמשך לבנונית, שזה בחינת שלג לבנון כנ"ל. וזה "וזכרו כיין לבנון". 'וזכרו' דייקא, בחינת "זכור את יום השבת" שהוא כנגד מוחא כנ"ל, וכמבואר בתיקון כ"ד דף ס"ט. גם זכור מרמז על תיקון הברית, כמו שדרשו בזוהר הקדוש על (דברים טז) "יראה כל זכורך" וכו'. וזהו שדרשו רז"ל (שמות כ) "זכור את יום השבת" 'זכרהו על היין' כי אז נתתקן היין כנ"ל. ועל כן צריכין ליתן עיניו בכוס, כי היין נתתקן על ידי שמסתכל בו הצדיק האמתי בעיניו כמבואר בפנים. ועל ידי שמירת שבת כל ישראל הם בבחינת צדיקים, מאחר שנמחלין להם כל עוונותיהם כנ"ל (ועיין בתיקונים דף נ"ד) ושבת בעצמו הוא בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין.
ועל כן מצוה להסתכל על היין שבכוס להמתיקו על ידי קדושת העינים של שבת, גם שבת הוא בחינת תיקון הכללי של המשא ומתן שהוא על ידי צדקה. כי שבת הוא בחינת ביטול תאוות ממון. ועל ידי ששובתין בשבת מכל מיני מלאכה ואפילו ממשא ומתן, ולא עוד אלא שמפזרין מעות על הוצאות שבת, והמעות הזה הוא בחינת צדקה ממש, בחינת 'לוו עלי' בחינת (משלי יט) "מלוה ה' חונן דל" וכמבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים, על ידי זה נתתקן כל ממונו ומשאו ומתנו שיהיה בבחינת משא ומתן באמונה, ובבחינת תיקון המוחין וכמבואר בפנים.
וזה בחינת משא ומתן. היינו שנמתקין בחינת הדמים של הכבד המתגברים על ידי העוונות על המוח והראש שזה בחינת משא. בחינת (תהלים לח) "כי עוונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני" ונמתקין על ידי הצדקה שהוא בחינת מתן, כמו שכתוב (משלי יח) "מתן אדם ירחיב לו" וכמבואר בפנים. זה התיקון בעצמו נעשה בשלימות על ידי קדושת שבת וענג שבת כנ"ל. כי בשבת נכנע הכבד לפני המוח כמבואר לקמן בפנים סימן נ"ז במאמר 'שאלו את ר' יוסי בן קסמא' (ועיין בתיקון כ"ד דף ס"ט) ועל הוצאות ענג שבת נאמר גם כן "מתן אדם ירחיב לו" כמו שאמרו רז"ל 'כל המוסיף מוסיפין לו', כי הוא בבחינת צדקה ממש כנ"ל.
ועל כן מצוה להרבות בצדקה כפשוטו גם כן, וליתן לעניים על הוצאות שבת בכדי להמשיך כל התיקונים הנ"ל בשלימות, ולזכות לקבל קדושת שבת בשלימות, בבחינת "מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו", כי אין לך דבר גדול מזה שיזכה לקבל קדושת שבת בשלימות, כמו שאמרו רז"ל (שבת דף קי"ט) שאמרו לו לרבה בר רב הונא 'מי עדיפת לן מינה' כי שבת בעצמה הוא בחינת גדול שבגדולים, וצריכין לפזר ממון הרבה לכבודו ולהרבות בצדקה בכדי לזכות לקבל קדושתו ולהריק ממנו על ידי זה המשא כבד של התגברות הדמים הנ"ל, שזה גם כן בחינת "וחטאיך בצדקה פרוק". וזה שאמר הנביא (ירמיה י"ז) "והיה אם שמוע תשמעון אלי נאום ה' לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת לבלתי עשות בו כל מלאכה" וכו' 'לבלתי הביא משא' דייקא, שלא לגרום ח"ו על ידי חילול שבת בחינת התגברות הדמים שהם בחינת "משא כבד" הנ"ל. וזה שסיים "ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא" וכו' (שאת משא דייקא כנ"ל) "והצתי אש בשעריה" וכו' כי המשא הנ"ל הוא מבחינת התגברות הדמים שבכבד, שעל זה נאמר "לא תבערו אש וכו' ביום השבת" כמבואר בתיקון כ"ד הנ"ל, על כן "והצתי אש בשעריה" ח"ו, וכמו שאמרו רז"ל (שבת קיט) 'אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת'. וזה שכתוב גם (נחמיה י"ג) איך שהוכיח אותם על שעושים משא ומתן וקונים מהצורים בשבת. ומסיים "ומנערי העמדתי על השערים לא יבא משא ביום השבת", 'משא' דייקא כנ"ל. ועיין בזוהר חדש פרשה וישב.
וזה (ישעיה נח) "אם תשוב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי" (שימנע לעשות שום מלאכה ומשא ומתן ביום השבת) ולא עוד אלא "וקראת לשבת ענג" וכו', שיפזר מעותיו לענג את השבת ולכבדו בבגדים נקיים ולבנים כנ"ל. וזה "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר" שלא ידבר מחפצי עצמו, רק יהיה הדיבור דיבור של שבת, שהוא בחינת דיבור הנלקח מהדעת כנ"ל, והדעת הוא בחינת חפץ, כמו שכתוב (ישעיה נח) "ודעת דרכי יחפצון" וכתיב (קהלת ה) "כי אין חפץ בכסילים" וכתיב "בקש קהלת למצוא דברי חפץ" ודרשו רז"ל (ראש השנה כ"א) 'בקש קהלת להיות כמשה' שהוא בחינת הדעת כידוע, ועל כן היה דבריו בשלימות בבחינת (דברים א) "אלה הדברים אשר דבר משה". וזה "מ'זמור ש'יר ל'יום ה'שבת" ראשי תיבות למש"ה כמובא, כי הם בחינה אחת. גם הצדיקים נקראים (מלאכי ג) "ארץ חפץ". וכתיב (תהלים טז) "ואדירי כל חפצי בם". ועל כן הדיבור של שבח הצדיקים הוא גם כן בחינת דברי חפץ, שזה בחינת "ממצוא חפציך ודבר דבר". גם תיקון הברית הוא בחינת חפץ כמו שכתוב (ישעיה נו) "ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי". גם צדקה היא בחינת חפץ, כמו שכתוב (איוב ל"א) "אם אמנע מחפץ דלים" וכו' וכתיב "כי חסד חפצתי" וכו'. ויש לפרש גם כן "אם תשוב משבת רגלך" הוא בחינת תיקון הברית הכלול בקדושת שבת, שזה בחינת רגלין כמו שכתוכ (שמואל ב י"א) "רד לביתך ורחץ רגלך", ועוד כיוצא בזה. ועל כן עיקר קדושת הזיווג הוא בשבת כידוע. עשות חפצך ביום קדשי הוא בחינת תיקון הכללי של המשא ומתן שנעשה על ידי צדקה וכלול גם כן בקדושת שבת, וזה בחינת "עשות חפציך" כי עיקר עשיית חפציו של האדם הוא במשא ומתן. "וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד", זה בחינת תיקון הדיבור על ידי שבח הצדיקים שזה בחינת "וקראת" והקריאה הוא בדיבור. וזה "ולקדוש ה' מכובד" בחינת שבח הצדיקים. גם הדעת שממנו נלקח הדיבור כנ"ל הוא עיקר הענג כנ"ל כמה פעמים.
וזה בחינת "על מי תתענגו על מי תרחיבו פה תאריכו לשון" וכו' (ישעיה נ"ז), כי יש גם ענג דסטרא אחרא, שמתענגין גם ממה שדוברין על הצדיק עתק היפך הענג דקדושה הנ"ל, "כי זה לעומת זה", ועל כן הוכיח אותם שם מאד על פגם הברית וכו', כי תלויים זה בזה כנ"ל וזה "וכבדתו" וכו'. כי כל זה הוא בחינת תיקון המלכות שהוא בחינת מלך הכבוד. וזה "מעשות דרכיך", כי כל הבחינות הנ"ל הם בחינת תיקון הכללי שהוא בחינת "דרך הנשר בשמים". כי הוא מטהר את השמים כמבואר בפנים. "ממצוא חפציך" וכו' כנ"ל "אז תתענג על ה'" שיזכה להמשיך לבנונית בבחינת "ונוזלים מן לבנון". ולבנון הוא בחינת עדן עילאה כמבואר בזוהר (ויקרא דף ט"ז) על פסוק "כארז בלבנון ישגא" ועדן העליון הוא בבחינת "על ה'" כידוע, וזה גם כן בחינת עתיק כמו שדרשו על זה בזוהר הקדוש. כי הלבנון הנ"ל הוא בחינת עתיק. (וזה שתירגם: "כיין לבנון"- כחמר עתיק וכו') כי הבגדים לבנים הם בבחינת (ישעיה כג) "ולמכסה עתיק" כמבואר בפנים. ורז"ל דרשו על זה שהם דברים שכיסה עתיק יומין וכו' (פסחים קי"ט) וזה "ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חוור" (דניאל ז) בחינת בגדים לבנים הנ"ל, שהם בחינת שלג לבנון כנ"ל. ועל כן כל הבחינות והתיקונים הנ"ל נאמר בהם לשון עתיק.
אצל דיבור נאמר (ד"ה א' ד') "והדברים עתיקים", ודרשו רז"ל (בבא בתרא צ"א:) 'דברים הללו עתיק יומייא אמרם'. תיקון העשירות והמשא ומתן על ידי צדקה נאמר (משלי ח) "הון עתק וצדקה". תיקון הבגדים לבנים על ידי תיקון הברית כנ"ל הוא בחינת "ולמכסה עתיק" כנ"ל, "והרכבתיך על במותי ארץ" ודרשו רז"ל שניצול משיעבוד מלכיות, כי נכנעת השפחה בישא מלכות דסטרא אחרא על ידי תיקון המלכות דקדושה בכל הבחינות הנ"ל.
וזה בחינת ג' עליות של המלכות. תיקון הברית כפשוטו הוא בחינת רגלין בחינת נה"י, תיקון המשא ומתן הוא בחינת חג"ת שהם כלי המעשה בחינת "עשות חפציך" כנ"ל. תיקון הדיבור על ידי שבח הצדיקים שעל ידי זה לוקחין הדיבור מהדעת כנ"ל הוא בחינת חב"ד. וגימ"ל עליות אלו הם בחינת 'חקל תפוחין קדישין' כנ"ל כמה פעמים. ותיקון המלכות הוא בחינת גן כידוע, "והאכלתיך נחלת יעקב" אביך הוא בחינת "נהר היוצא מעדן להשקות את הגן" והוא בבחינת 'זעיר אנפין' כמבואר בזוהר הקדוש זה בחינת "דרך הנשר בשמים", ויעקב נקרא "יושב אוהלים" על שם זה כמבואר בפנים. כי יעקב הוא בחינת תפארת, בחינת זעיר אנפין, והוא זכה לתיקון הכללי בשלימות בכל הבחינות, עד שזכה להמשיך לבנונית בחינת (בראשית לז) "מחשוף הלבן", עד שתיקן בחינת המלכות בשלימות. ועל כן זכה לנחלה בלי מצרים כי נתהפך אצלו מבחינת מצ"ר לבחינת צמ"ר. בבחינת "אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" המבואר בסוף המאמר, כי הוא זכה לשמירת שבת בשלימות שכלול מכל בחינות תיקונים הנ"ל. וזכה לכל התיקונים הנ"ל בפרטיות גם כן, כי הוא זכה לבחינת דיבור בדיעה כמבואר לקמן בפנים סימן ע"ד במאמר 'רומה על' וכו'. ודיבור בדיעה הוא על ידי שבח הצדיקים. וזה בחינת "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר" (וכולם היו צדיקים כמו שפירש רש"י בפרשת וישלח על פסוק (בראשית לה) "ויהיו בני יעקב שנים עשר") "וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך" וכו' (בראשית מט) שזה בחינת שבח הצדיקים, שעל ידי זה בעצמו נשלם הדיבור ונתקיימים ברכותיו. כי עיקר הברכות תלוי גם כן בשלימות הדיבור, בבחינת "ותגזור אומר ויקם לך", וכתיב (דברים א) "ויברך אתכם כאשר דבר לכם" וכמבואר במקום אחר. 'תיקון הברית' בשלימות זה בחינת (בראשית מט) "ראשית אוני" הנאמר ביעקב וכמבואר בפנים. 'תיקון המשא ומתן והעשירות על ידי צדקה', זה בחינת (בראשית כח) "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" הנאמר אצל יעקב, וכן "וירב בלבן" וכו' "כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך" וכו' כי עשה מלאכתו וכל משאו ומתנו באמונה, ונזהר שלא ליגע בממון של אחרים ח"ו. וזה בחינת "כי חנני אלקים וכי יש לי כל".
בחינת ההיפך מתאוות ממון שכל מה שיש לו יותר חסר לו ביותר וחומד יותר, אבל יעקב אמר "וכי יש לי כל" ואינו חסר לי כלום. ועל כן זכה לנחלה בלי מצרים. כי תיקון הכללי של כל הבחינות הנ"ל הוא בחינת שדי בחינת שבת כנ"ל. וזה בחינת ענג שבת, בחינת "כי אז על שדי תתענג" (איוב כ"ב) כי כל הבחינות אלו הם בחינת ענג, ברית הוא בחינת ענג כידוע, דיבור בדיעה הוא בחינת ענג כנ"ל, עשירות וממון הם בחינת ענג להאדם ורוב העשירים הם מעונגים בחינת (דברים כח) "הרך בך והענוג מאד" וכו'. "הרכה והענוגה" כמו שדרשו רז"ל על מרתא בת בייתות, וכשזוכין לכל הדברים הנ"ל בקדושה על ידי בחינת תיקון הכללי, שבהם הם בוודאי ענג גדול דקדושה בחינת ענג שבת, וכן תיקון המלכות שהוא בחינת כבוד הוא בחינת ענג, כמו שכתוב "והתענגתם מזיז כבודה" (ישעיה ס"ו), ותיקון הכללי הוא בחינת שדי, בחינת (איוב כב) "והיה שדי בצריך" שזורק ויורה תיקונים גם לכל מקומות הצרים כמבואר בפנים.
וזה בחינת נחלה בלי מצרים, וזה בחינת (איוב כ"ז) "כי מה תקות חנף כי יבצע" (היינו אם יגזול שזה בחינת פגם המשא ומתן) וכו' "הצעקתו ישמע אל כי תבא עליו צרה. אם על שדי יתענג" וכו'. כי על ידי שפוגם בזה אינו זוכה שיהיה דיבורו נשמע ונתקבל, כי פגם במלכות שמזה באים כל הצרות רחמנא ליצלן. על ידי שליטת העת רעה שפחה בישא רחמנא ליצלן. וגם אינו זוכה לענג דקדושה שזה בחינת "אם על שדי יתענג".
כי ביטול תאוות ממון הוא על ידי בחינת שדי כמבואר בפנים במאמר 'צוית צדק' סימן כ"ג. וזה בחינת (איוב כב) "והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך" בחינת תיקון הממון ועשירות דקדושה, בבחינת ביטול תאוות ממון על ידי צדקה, שזה בחינת "וכסף תועפות לך" שמרמז על צדקה כמבואר במאמר 'מריקים שקיהם' סימן י"ז.
ורז"ל דרשו "וכסף תועפות" 'שכופלין לו פרנסתו', שזה בחינת שפע כפולה, שהוא בחינת תיקון תאוות ממון, כמבואר בליקוטי תנינא סימן מ'. וזה שסיים "כי אז על שדי תתענג וכו' תעתיר אליו וישמעך" (שתפלתו נשמעת ומקובלת), "ונדרך תשלם", זה בחינת "אשר נדרת בפיך" זו צדקה המבואר בפנים, בחינת שלימות הדיבור שעל ידי צדקה, וזה שסיים "ותגזר אומר ויקם לך" וכו', שזה עיקר בחינת שלימות הדיבור כנ"ל. וזה "ועל דרכיך נגה אור", כי פגם הברית שהוא בחינת פגם הכללי שבכל בחינה הוא בחינת פגם הדרך. בחינת (בראשית ו) "כי השחית כל בשר את דרכו". וזה בחינת (משלי ד) "דרך רשעים כאפלה" וכמבואר במקום אחר.
אבל תיקון הברית הוא בבחינת (איוב כב) "ועל דרכיך נגה אור". וזה "וכבדתו מעשות דרכיך" כנ"ל, כי כל בחינות אלו הם בחינת דרך. ברית- הוא בחינת דרך כנ"ל וכמובא במקום אחר. צדקה-הוא בחינת דרך כמו שכתוב "בדרך צדקה תמצא" (משלי ט"ז), וזה בחינת תיקון המשא ומתן שהוא בחינת דרך כמו שכתוב (דברים לג) "שמח זבולון בצאתך". תיקון הדיבור על ידי שבח הצדיקים-זה בחינת דרך, כמו שכתוב "כי יודע ה' דרך צדיקים". וכתיב (שופטים ה') "והולכי על דרך שיחו וכו' שם יתנו צדקות ה'" וכו' (עיין רש"י ומפרשים), בחינת שבחי הקב"ה בעצמו שהוא צדיקו של עולם.
וזה "וכבדתו", כי כל בחינות אלו הם בחינת כבוד.
ברית-הוא בחינת כבוד כמבואר במאמר 'תפלה לחבקוק' סימן י"ט. בפרט כי הוא בחינת בגדים לבנים שהן בחינת כבוד כמבואר בפנים. ממון הוא בחינת כבוד כמו שכתוב (דברי הימים א כט) "והעושר והכבוד מלפניך" וכמוהו רבים, וכתיב (שם) "ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה" וכמבואר במקום אחר. צדקה -היא בחינת כבוד כמו שכתוב (משלי ג) "כבד את ה' מהונך", וכתיב "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד" (משלי כ"א), תיקון הדיבור-הוא בחינת כבוד, בחינת "למען יזמרך כבוד ולא ידום", כי עיקר הכבוד הוא בהדיבור כמבואר לקמן בפנים סימן קצ"ד. וזה בחינת "מלך הכבוד" בחינת 'מלכות פה' כמבואר בפנים. וזה שסיים (תהלים כד) "אז תתענג על ה'" וכו' כנ"ל, "כי פי ה' דבר". כי כל הבחינות הנ"ל הם בחינת תיקון הדיבור שהוא בחינת מלכות פה, שבו התחלת מאמר זה וסופו כמבואר בפנים. גם תיקון הכללי שהוא בחינת תיקון הברית שבכל הבחינות הנ"ל, הוא גם כן בחינת פי ה', כמבואר בזוהר שמות דף ק"צ 'ברית קיימא פה ה' הוא' וכו'. ועיין תיקון י"ח דף ל"ב 'פה אתקריאת מסטרא דצדיק' וכו' בחינת תיקון הדיבור על ידי שבח הצדיקים. וכן צדקה הוא בחינת פה, בחינת "בפיך זו צדקה" כמבואר בפנים, וכמבואר במאמר 'אשרי העם' סימן י"ג, שזה בחינת 'כי פי ה' דבר'. וזה בחינת "אני ה' מדבר בצדקה" (ישעיה ס"ג) ועיין בתיקון כ"א דף נ"ח 'שכינתא אתקריאת צדקה וכו' ובגלותא איהי עניה וכו' ובאן אתר איהו עני ואיהי עניה בצדיק דאיהו בברית וכו' וכל מאן דעביד צדקה במסכנא גרים ההוא נהר דיתמשך מעדן דאיהו אימא עילאה ,"להשקות את הגן" דאיהו דלת דלה מסכנא ועני איהו יום השבת, ומאן דמקיים ביה ענג שבת גרים לאשקאה ההוא דלת וההוא עני אתמלי ואתקרי נהר' וכו' מבואר לעניינינו: