יקרא דשבתא
שבת הוא בחינת הפנים דקדושה בחינת אנפין נהירין כמו שכתוב ואנפהא נהירין וכו'. וזהו שאמרו רז"ל ברכו באור פנים של אדם. ועל כן טועמיה חיים זכו כמו שכתוב באור פני מלך חיים וזה בחינת השמחה של שבת. בחינת שובע שמחות את פניך. ואז נכנע ונתבטל הפנים דסטרא אחרא שהם בחינת אלקים אחרים כמבואר בזוהר הקדוש ונתבטל בחינת החושך אנפין חשוכין כמו שאמרו רז"ל ברכו באורה. ונתבטל בחינת המרה שחורה ועצבות ויגיעת הפרנסה ותאוות ממון, בחינת בעצבון תאכלנה כמו שכתוב ביום הניח לך ה' אלקיך מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה ודרשו רז"ל בזוהר הקדוש ענין זה על שבת קדש וכן דרשו רז"ל במדרש רבה ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה זה שבת וכו'. הינו כי בשבת נמשך בחינת ביטול תאוות ממון, שהוא בבחינת מרבה נכסים מרבה דאגה כי אם יש לו מנה רוצה מאתים וכו'. נמצא שכל מה שמוסיף עושה הוא מוסיף עצב. אבל הברכה של שבת מביא עשירות אמיתי שהוא בבחינת איזהו עשיר השמח בחלקו ומעשרת גם בגשמיות כמו שאמרו רז"ל עשירים שבחוץ לארץ מפני שמכבדים את השבת.
אבל העשירות הוא בקדושה בבחינת ביטול תאוות ממון בבחינת ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה כנ"ל. גם שבת היא בחינת אמת כנ"ל כמה פעמים.
ואמת הוא אור הפנים כידוע. וזה א'ם ת'שוב מ'שבת רגלך ראשי תיבות אמ"ת. וזה רגלך כי אמת יש לו רגלים בחינת קושטא קאי כמבואר גם בכתבי האריז"ל.
ועל כן יעקב אבינו שמדתו אמת כמו שכתוב תתן אמת ליעקב כידוע הוא הראשון שמבואר בו ששמר את השבת כמו שכתוב ויחן את פני העיר וכמו שדרשו רז"ל. ועל כן דרשו רז"ל גם כן מטבע תיקן להם מרחצאות תיקן להם שמרמז על ביטול תאוות ממון כמבואר בפנים.
ועל כן מצוה להרבות בהוצאות שבתות כי זה מורה על ביטול תאוות ממון. בחינת מטבע תיקון להם. וכן מצוה לרחוץ בחמין ערב שבת כמו שאמרו רז"ל כי זה בחינת מרחצאות תיקן להם לרחוץ מהגילולים והעבודה זרה של תאוות ממון שנאחז בהאדם בימי החול. וזה שמובא בכתבי האריז"ל לומר הפסוק אם רחץ ה' את צואת בנות ציון וכו'. היינו שרוחצין עצמן מטומאת אחיזת עבודה זרה של תאוות ממון שהוא בחינת צואה כמו שכתוב צא תאמר לו. וזה שמבואר בכתבי האריז"ל בסוד רחיצת חמין בערב שבת שהוא סוד ההוא שלהובא דאשא שיורד בערב שבת לכוות את ראשי השלש קליפות טמאות שהם רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת שלא יתאחזו בהקדושה על ידי קליפת נוגה שעולה אז הטוב שבה ונכלל בקדושה וכו'. היינו כי ענין המשא ומתן שצריך האדם לעשות בימי החול הוא בשביל בירור הניצוצות הקדושות מבחינת קליפת נוגה כידוע.
ועל כן אסור לעשות סחורה בדברים האסורים, כי הם מבחינת הקליפות טמאות שאי אפשר לבררן גם על ידי משא ומתן והם בבחינת 'צא תאמר לו'. ותאוות ממון הוא בחינת הרע של כל הקליפות טמאות הנ"ל, ועל כן נראה בחוש בענין תאוות ממון בחינת הרוח סערה דמסער גופיה ונשמתיה דבר נש ומסער את כל העולם כולו והכל על פי רוב על ידי טירדת הממון.
וכן "ענן גדול" הוא החשך ענן וערפל שמתגבר על האדם בעצבות ודאגת הפרנסה, וכן "אש מתלקחת" הוא החמימות שבלב ואש הטבעי הבוער בהאדם לאסוף ממון. והנה הגם כי מובן לכל אדם כפי בחינתו גודל טעות העולם ושטות דעתם ברדיפת הממון, כי הלא "אוהב כסף לא ישבע כסף". וכל מה שיש לו יותר מתאווה יותר ומרבה בדאגות יתירות ביותר ולמי הוא עמל ומחסר ומאבד את נפשו מכל טובה. אך מחמת שבאמת צריכין לעשות משא ומתן באמונה ונעשה על ידי זה תיקונים ובירורים גדולים. על כן ניתן להאדם חשק לזה, ואז רוצים הג' קליפות טמאות להתאחז בזה ולהתגבר בתאוות ממון ממש שהוא בחינת עבודה זרה 'צא תאמר לו'. אך אם מתגבר על יצרו ועושה משא ומתן באמת ואמונה ושמח בחלקו, ואינו אץ להעשיר, אז הוא מברר על ידי המשא ומתן שלו בחינת הטוב שבנוגה ונכלל בקדושה, ואז המשא ומתן שלו בבחינת "שמח זבולן בצאתך" וממשיך פרנסתו וממונו בקדושה גדולה מבחינת אמת אור הפנים, שהוא שרש כל השפע והפרנסה דקדושה. והוא בחינת קדושת שבת שהוא שרש כל הברכות וההשפעות.
ועל כן היו מסדרין הלחם הפנים בשבת דייקא. כי לחם הפנים הוא בחינת הפרנסה דקדושה שנמשכת מבחינת אור הפנים כמבואר בזוהר הקדוש (פרשת תרומה דף קנ"ה). ועל כן בכח ההארה הקדושה של קדושת שבת רוחצין עצמן מאחיזת הקליפות הנ"ל ומכניעין אותן. וזה גם כן סוד המדורה של שבעין כוכבין המבואר בזוהר הקדוש פרשה ויקהל, כי בתאוות ממון כלולין כל העבודות זרות של השבעים אומות עכו"ם, ועל ידי קדושת שבת מכניעין ומבטלין אותם, והגם כי לעיל בפנים בסימן י"ט מבואר ענין המדורה הנ"ל על תאוות ניאוף שהוא הרע הכולל של שבעין לשון, באמת הכל אחד והא בהא תליא, כמבואר גם במאמר זה בפנים שעיקר תיקון תאוות ממון הוא על ידי תיקון הברית. כי אי אפשר לזכות לבחינת הארת אור הפנים הנ"ל. כי אם על ידי ברית וכמבואר גם בזוהר הקדוש. ושבת הוא בחינת ברית כמו שכתוב "ברית עולם" וכו'. וכמבואר בזוהר הקדוש, וכן לקמן בפנים בסימן ל ל"א ובסימן ס"ג.
וגם הוא בחינת קדושת הצדיק, כי ברית וצדיק ושבת הם בחינה אחת כמבואר בזוהר הקדוש, ועל ידי כל זה נתתקן תאוות ממון וזוכין לאור הפנים דקדושה.
וזה שאומרים במזמור שיר ליום השבת: "בפרוח רשעים כמו עשב וכו' להשמדם עדי עד וכו' כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו". כי נמשך אז בחינת "ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד" כמבואר בפנים. "צדיק כתמר יפרח" וכו', בחינת גדולת ושבח הצדיק המאיר על ידי קדושת שבת. ועל כן מצוה לקבל פני הצדיק בשבת, כי אז מאיר ביותר אור פניו הקדושים על ידי אור הפנים של שבת, וזה בחינת 'פני שבת נקבלה' וכנזכר גם לעיל. גם שבת קדש הוא בחינת מצות מזוזה שיש בה שם שדי ושם הויה, שזה בחינת "והיה שדי בצריך". וכן במצות מילה ושבת כמבואר בתיקון כ"ב דף ס"ו.
וזה "אם תשוב משבת רגלך" היינו שיעלו הרגלין שהם בחינת ממון (כמו שכתוב "ואת היקום אשר ברגליהם" זה ממונו של אדם וכמבואר בפנים) מבחינת "רגליה יורדות מות" שהוא אחיזת הסטרא אחרא והעבודה זרה של תאוות ממון על ידי קדושת שבת קדש שהוא בחינת אמת שזה ראשי תיבות "אם תשוב משבת". ואמת הוא אור הפנים בחינת ביטול תאוות ממון. "עשות חפציך ביום קדשי", היינו שלא יעסוק בשבת בעשיות חפציו ומשא ומתן שלו בשביל הממון.
"וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד". היינו שלא די שלא יעסוק בעשיית חפציו בשביל הממון, רק אדרבא! יפזר ממונו על הוצאות ענג וכבוד שבת. "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר". היינו שיהיה מקושר כל כך באלקות המאיר בקדושת שבת בחינת אור הפנים, עד שיהיה נזהר אפילו מדיבור שאינו לכבוד שבת בכדי שלא יבא לאיזה דיבור של שקר וכיוצא שהוא ההיפך ח"ו מקדושת שבת. "אז תתענג על ה'" היינו שיזכה להסתכל על שרש התענוג של ממון ופרנסה בקדושה העליונה מאד, שהוא בחינת "על ה'" בחינת 'מזוני במזלא תליא' שהוא בחינת על ה' כמבואר בזוהר ויקרא דף ע"ט, ובשאר מקומות שזה בחינת "השלך על ה' יהבך והוא יכלכך" על ה' דייקא.
וזה בחינת "והיה שדי בצריך" וכו' בחינת תיקון תאוות ממון כמבואר בפנים. כי אז על שדי תתענג וכו' (איוב כ"ב) היינו כנ"ל. "והרכבתיך על במתי ארץ", הם העשירים שהם ברום המעלה, והם פני הארץ אלו העשירים, אבל הוא יהיה למעלה מהם. "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" היינו שיזכה לשפע אמת שפע הנמשך מאור הפנים שהוא בחינת יעקב בחינת "מבקשי פניך יעקב סלה". וכתיב "תתן אמת ליעקב".
ועל כן זכה יעקב לנחלה בלי מצרים, שהוא בחינת ביטול תאוות ממון, כמו שפירשו המפרשים על מה שאמרו רז"ל 'כל המכבד את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים וכו' וממלאין לו משאלות לבו' וזה "כי פי ה' דיבר", היינו כי קדושת שבת הוא בחינת דיבור כמובא בזוהר הקדוש בראשית דף ל"ב. 'מאן מלה היינו דיבור והאי דיבור אקרי שבת ובגין דשבת אקרי דיבור דיבור דחול אסור בשבת' וכו' ומבואר בתיקון שבעין דף קכ"ב. דבור לקביל שונאי בצע וכו', בחינת ביטול תאוות ממון. וגם כי תאוות ממון הוא בחינת עבודה זרה מילי דכדיבי שנראה שמרוויח על ידה ובאמת לא כן הוא, כי 'אל אחר אסתרס ולא עביד פירין'. ועל כן המתדבקין בה הם בעלי חובות, כי עבודה זרה נקראת חובה וכו' כמבואר בפנים. אבל שבת הוא בחינת אמת אור הפנים שרש כל השפע, ועל כן מצוה גם ללוות ולענג את השבת, כמו שאמרו רז"ל 'אמר הקב"ה לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע'. כי קדושת שבת הוא בחינת כי פי ה' דבר כנ"ל, ודבר ה' וודאי מצליח ועושה פירות כמו שכתוב (ישעיה נ"ה) "כי כאשר ירד הגשם והשלג וכו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי" וכו'. וזה בחינת הג' סעודות של שבת שהם כנגד בחינת עתיקא קדישא וזעיר אנפין וחקל תפוחין קדושין, המרומזים בפסוק זה של "אז תתענג על ה'" וכו' כמבואר בזוהר הקדוש, כי הם בחינת שרש השפע דקדושה הנמשכת על ידי אמת לאמונה כנ"ל וכמבואר בפנים. וזהו שאומרים בליל שבת 'יהא רעוא מן קדם עתיקא קדישא וכו' למליא רישא דזעיר אנפין ולהטיל לחקל תפוחין קדישין בנהירו דאנפין (דייקא) וכו' ויתייהיב לנא מזונא וכו' ממזלא דכל מזונא ביה תליין' היינו כנ"ל: