יקרא דשבתא
שבת הוא בחינת הנשמה הקדושה של כלל הבריאה בחינת כי בו שבת וינפש וכמפורש בזוהר הקדוש ששבת הוא בחינת עולם הנשמות והיא בחינת הנשמה שעל ידה נתגלין ביאורי ופירושי התורה ועל כן הכל מודים כי בשבת ניתנה תורה ומצוה גדולה לחדש אז בתורה כמבואר בזוהר הקדוש, והנשמה הזאת היא בחינת מרים מחמת שסובלת מרירות השיעבוד על התורה וזה בחינת שבת במרה נצטוו וכמובא לקמן בפנים במאמר רציצא סימן כ"ז וזה בחינת מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, וכן לענין קדושת שבת עצמה אמרו רז"ל שהוא מהדברים שמסרו ישראל נפשם עליהם ומבואר בכתבי האריז"ל ב-ועל מנוחתם יקדישו את שמך צריכין לכוון לקבל על עצמו מסירות נפש וכו', והנשמה הנ"ל כל דבריה כגחלי אש בחינת הלא כה דברי כאש וזה בחינת קול ה' חוצ'ב להבו'ת א'ש סופי תיבות שב"ת וזה בחינת האש דקדושה שנתגלה ונמשך בשבת קדש בחינת רשפיה רשפי אש שלהבת יה כמבואר בכתבי האריז"ל, ועל ידי זה נדחה ונכנע אש דחול אש דסטרא אחרא בחינת לא תבערו אש בכל מושבותיכם וכו' וכמובא בזוהר הקדוש ובהקדמת התיקונים, ועיין בתיקוני שתיתאה מתיקונים אחרונים וכן אש דחול לא צריך לאתחזאה בשבת קדם אש דקודש וכו' ועיין בתיקון סט דף קט שמוחין של שבת הם בחינת מוחין של אצילות והם בבחינת הלא כה דברי כאש דביה לא יכיל לאתערבא שום עירוב וכו'.
וכשהנשמה הזאת נסתלקת ח"ו אזי נסתלקין ביאורי התורה שנמשכין על ידה ואז נתעורר מריבה על הצדיקים וכו' וזה בחינת ההבדלה של מוצאי שבת כי הבדלה הוא בחינת מחלוקת עיין זוהר בראשית דף יז, ומחמת שהסטרא אחרא רוצה להתאחז בהמחלוקת שיהיה ח"ו מחלוקת שלא לשם שמים בחינת מחלוקת קרח ועדתו ובזה שמבדילין נמתק בחינת המחלוקת שיהיה על כל פנים בקדושה בבחינת מחלוקת שמאי והלל שהוא לשם שמים, ועל כן בענין ברכת הבדלה בעצמה מצינו גם כן מחלוקת בית שמאי ובית הלל בפרק ח' דברכות בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה וכו' בית שמאי אומרים שברא מאור האש ובית הלל אומרים וכו', ומחמת שמפרשי התורה הנ"ל נקראים מורים על שם שהם מורים את מוריהם וכו' כמבואר בפנים על כן אמרו רז"ל (שבועות דף יח:) כל המבדיל על היין במוצאי שבת הויין לה בנים ראויים להוראה שנאמר להבדיל ולהורות, גם שבת קדש הוא בחינת הלב העליון המובא בפנים כמבואר בהקדמת התיקונים דף יג: ארון ודאי דא ל"ב נור דליק כלול ל"ב נתיבות ואיהו שבת וביה שכינתא עילאה דאיהו תורת חכם ובה לב מבין ואיהו נשמה יתירה דשבת וכו' (והוא בחינת הנר הדולק באויר המבואר בהמעשה השייך למאמר זה בחינת נור דליק הנ"ל וכמבואר במקום אחר) ומשם נמשכין דיבורים חמים כגחלי אש מאחר שהוא בבחינת נור דליק, וכן כל ביאורי התורה נמשכין משם בבחינת ואיהו תורת חכם כנ"ל ושם עיקר הרחמים שזה בחינת הרחמים גדולים שנתעוררין בשבת כידוע וכמו שאמרו רז"ל יכולה היא שתרחם.
גם שבת הוא הזמן שצריכין לבאר תורה ברבים בבחינת ויקהל משה ודרשו רז"ל שצריך להקהיל קהלות ולדרוש בדברי תורה ואז מתפללים תפלה בבחינת רחמים ותחנונים וגם בהתקשרות הצבור שזה בחינת ואני תפלתי לך ה' עת רצון שאומרים בשבת במנחה, וממילא מובן כי לתפלה שאינה בבחינת רחמים ותחנונים אין צריכין עת רצון כל כך מאחר שמגיע לו מה שהוא מבקש או מתפלל גם על פי דין ומשפט מחמת הצדקות ומעשים טובים שעשה אבל לתפלה שהוא רק בבחינת רחמים ותחנונים לזה צריכין בוודאי עת רצון דווקא בכדי שתתקבל תפלתו, גם לתפלה הזאת צריכין התקשרות עם הציבור דייקא בכדי שתהא התפלה בבחינת הן אל כביר לא ימאס כמבואר בפנים וזה שדרשו רז"ל (ברכות ח) ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין, ועל כן משה רבינו עליו השלום שנסתלק מחמת שלא היה תפלתו בבחינת רחמים ותחנונים בשעת הכאת הצור כמבואר בפנים, ואחר כך חזר ושב על זה ואמר ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמור שהתפלל רק במתנת חנם ורחמים ותחנונים כמו שפירש רש"י ז"ל ופעל על ידי זה באמת שזכה לראות על כל פנים את ארץ ישראל כמו שאמרו רז"ל, על כן זכה אחר כך שהיה הסתלקותו (שהיה בשביל תיקון פגם הכאת הצור וכמבואר בפנים) בשבת במנחה דייקא שאז הוא עת רצון שעל ידו שלימות התפלה שהוא בבחינת רחמים ותחנונים כנ"ל, ושבת בעצמה נקראת גם כן מתנה כמאמר רז"ל מתנה טובה יש לי וכו' ובה עיקר שלימות התפלה שהיא בבחינת רחמים ותחנונים ובבחינת מתנת חנם כנ"ל, ועל כן קורין אז בתורה בצבור ובשעת התפלה דייקא כי על ידי תפלה כזאת ממשיכין תורה ועל כן אמרו רז"ל לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור דייקא וזה מחמת הטעמים המבוארים בפנים.
האחד כי תפלה ותורה שהיא בציבור ורוב עם על ידי זה נתוסף קדושה יתרה גם למעלה ביותר וכו' וגם כי על ידי הטוב שבכלל הצבור וגם על ידי הטוב שבחכם הציבור על ידי זה נכנע הרע של השומעים ועל ידי זה נכנעים כל האויבים למטה ולמעלה.
וזה שדרשו רז"ל (במדרש רבה ויצא פרשה ע) והנה באר בשדה זה הבאר וכו' (היינו הבאר שהיה לישראל במדבר שמרמז על ביאורי תורה) והנה באר בשדה זו ציון וכו' (היינו קדושת ארץ ישראל שזוכין על ידי ביאורי תורה בשלימות), והנה באר בשדה זו סנהדרין והנה שלשה עדרי צאן וכו' אלו שלש שורות של תלמידי חכמים שהם יושבים לפניהם עיין שם (היינו המשכת ביאורי התורה של כל מפרשי התורה על ידי חכם שבציבור שהוא בחינת מופלא שבבית דין ובהתקשרות הציבור דייקא בבחינת ונאספו שמה כל העדרים וכו'), והנה באר בשדה זו בית הכנסת והנה שם שלשה עדרי צאן אלו שלשה קרואים כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים שמשם היו שומעין את התורה והאבן גדולה זה יצר הרע ונאספו שמה כל העדרים זהו הציבור וגללו את האבן וכו' היינו כנ"ל, שעל ידי קריאת התורה בציבור נכנע הרע שהוא היצר הרע ומחמת שביאורי התורה הנ"ל שנמשכין על ידי קדושת שבת הם בחינת הדרת פנים על כן אמרו רז"ל ברכו באור פניו של אדם.
ובזכות התורה שממשיכין זוכין לארץ ישראל. ועל כן אמרו רז"ל (במדרש רבה לך לך פרשה מו) אם מקבלים אתם את השבת נכנסין אתם לארץ ישראל וכו'. ועל כן כיבוש יריחו היה בשבת כמו שאמרו רז"ל כי קדושת שבת וקדושת ארץ ישראל הם מבחינה אחת כמובא, ומחמת שיש רשעים המונעים מוציאי דבת הארץ וצריכין לענוש אותם בחרבא וקטלא. וכמו כן לענין קדושת שבת גם כן שזה בחינת מחלליה מות יומת. והכח הזה צריכין לקבל מאדום שיונק ממזל מאדים כמבואר בפנים ועל כן השעה ראשונה של ליל שבת משמש מזל מאדים כידוע. וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (שבת קיט) שני מלאכים מלוים לו לאדם וכו' אחד טוב ואחד רע היינו צדק ומאדים כמבואר בתשובת מהר"ל סימן קנג וכשמוצאין שולחנו ערוך וכו' מלאך טוב אומר יהי רצון שיהיה גם לשבת הבא כך ומלאך רע בעל כרחו עונה אמן היינו כנ"ל. אך מחמת שלפעמים אינם במדריגה זו שיכולין לקבל כח מאדום ואז יכול אדום בחינת מזל מאדים הנ"ל לומר פן בחרב אצא לקראתך ח"ו כמבואר בפנים על כן מבואר בסימן רע"א במגן אברהם סק"א בשם תיקוני שבת שלא לקדש בשעה ראשונה של ליל שבת מחמת שמשמש בו מזל מאדים היינו כנ"ל. וזהו שלא לקדש דייקא כי הכל לפי רוב הקדושה וכשהקדושה מועטת בבחינת ואנחנו בקדש עיר קצה גבולך אז ויאמר לא תעבור בי פן בחרב וכו', ועל כן כשמקדש ואומר אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו וכו' (כי עכו"ם ששבת חייב מיתה כמו שאמרו רז"ל), ואז אם הקדושה מועטת ח"ו יכולין לקטרג ח"ו ומחמת שרוב הקדושה הוא כשהיא בציבור על כן נהגו לקדש גם כן בבית הכנסת כמו שאמרו רז"ל ומבואר בשלחן ערוך אורח חיים סימן רס"ט.
והנה מאותיות התורה שנתחדשו נבראים כחות הרוחניות שהם מלאכים ממש. וזה בחינת המלאכים קדושים דאוזפן לנשמתין יתרין בשבת קודש כמבואר בתיקונים. והנה כשזוכין לקבל קדושת שבת בשלימות אז יש כח להעניש את הרשעים ולהעביר אותם ממש שזה בחינת שבת שבסגולתו להשבית אויב ומתנקם כמבואר במקום אחר. ולפעמים אין כח רק להכניע את הרשעים ולהביא מורך בלבבם שזה בחינת ירא שבת ירא בשת שיהיה להם יראה ובושה על כל פנים לפני קדושת שבת וכן מבואר בתיקונים. ולפעמים אין כח רק לעורר כח האומות עליהם ולדחות אותם על ידי משפט האומות שזה בחינת מה שמובא באחרונים בסימן ש"ז בשם תשובת הב"ח שלפעמים מותר לילך אצל השופט לקבול לפניו בשבת על החוב שיש לו אצל העכו"ם והעכו"ם ילך מן העיר וכו'. וכן מה שמביא שם במגן אברהם בשם אגודה שעל כל פנים יוכל לומר לשופט בחול מדוע לא עכבת את העכו"ם בשבת אף על פי שמבין השופט מדבריו שיעכבנו בשבת הבא וכמו שמבואר בשלחן ערוך של הרב ז"ל, ולפעמים אין כח רק להשתיק אותם שלא לדבר סרה בפנינו וכו'.
שזה בחינת מה שכתוב בהקדמת התיקונים בראשית ירא שבת דלא תחלל ליה בפרהסיא וכו' וכמו שאמרו רז"ל המחלל שבת בפרהסיא הוא כאלו עובד עבודה זרה רחמנא ליצלן. ומחמת שעל ידי קדושת שבת יכולין לקבל כח מאדום ולזכות לארץ ישראל על כן אמרו רז"ל ומובא בשלחן ערוך אורח חיים סימן ש"ז ומותר לקנות בית בארץ ישראל מן העכו"ם בשבת וחותם ומעלה בערכאות שלהם היינו כנ"ל.
גם בחינת כל הט' תיקונין שנמסרו לזקן היושב בישיבה לדרוש כמבואר בפנים, כולם כלולים בקדושת שבת כי קדושת שבת הוא בחינת קדושת הזקן הנ"ל כמו שכתוב בזוהר ויקהל דף ר"ה יומא דשבתא חדוה איהו לכולא וכו' וסבא דכל סבין אתער וכו'.
ואלו הן התיקונים. מה שנתעורר כח המטה עוז שהוא בחינת כח המעשים טובים שלו שהוא בחינת נעשה ונשמע. תיקון זה נמשך בכל שבת כי אז עולין כל המצוות ומעשים טובים של ישראל מאחיזת הסטרא אחרא שהיה בבחינת הרגלין שלהם בכל ימי החול שזה בחינת אם תשוב משבת רגלך כמובא במקום אחר. ואז מחזיר משה רבינו ע"ה לכל אחד מישראל בחינת הכתרים שלהם שזכו לקבל בסיני על ידי שאמרו נעשה ונשמע כמבואר בכתבי האריז"ל שמזה נמשך תוספות הארת הנשמות יתרות שזוכין כל ישראל בשבת קדש.
וכן מה שנכנע הרע של השומעין הדרוש ומוציא אותם מרשות הסטרא אחרא ומכניס אותם תחת רשות הקדושה, זה בחינת מה שבשבת קדש נכנע כל הרע והסטרא אחרא כידוע וכנ"ל ושבת הוא בחינת רשות היחיד שגבהו יוד ורחבו ארבעה. ואז כל ישראל נכנסין מבחינת רשות הרבים אל תחת רשות יחידו של עולם.
ואסור להוציא אז מרשות לרשות וכמבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים. וגם כי אמרו רז"ל (שבת קיט) שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם וכו', ואומרים עליו וסר עוונך וחטאתך תכופר ואמרו עוד המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו.
ובכתבי האריז"ל מבואר שבזמן כניסת שבת קודש אז עוסק משה רבינו עליו השלום ושאר הצדיקים גדולים להעלות נשמות קדושות של החיים והמתים שנפלו לעומק הקליפות רחמנא ליצלן ולהכניסם אל הקדושה וכו':
וכן מה שהתפילה צריכה להיות בבחינת יראה כל כך עד שלא יזכור אז כלל כח המעשים טובים שלו ויקטין את עצמו ולא יתלה בזכותו כלל ויתפלל רק בבחינת רחמים ותחנונים זה כלול בקדושת שבת שהוא בחינת יראה וענוה כמבואר במקום אחר והוא רק מתנת חנם בחינת רחמים ותחנונים הנ"ל.
וכן מה שצריכין להתפלל בהתקשרות עם הציבור זה גם כן כלול בקדושת שבת כנ"ל וכן מה שנכמרו רחמי לב העליון ונשפעים דיבורים חמים כגחלי אש, זה גם כן כלול בקדושת שבת כנ"ל. התיקון של המשכת התורה גם כן כלול בזה כנ"ל. וכן בריאת המלאכים.
וכן מה שמקבלים כח מאדום להכניע האויבים וכו'. וכן מה שזוכין על ידי זה לבא לארץ ישראל הכל כלול בקדושת שבת כנ"ל.
וזה אם תשוב משבת רגלך היינו שישוב ויעלה אותם הנפשות שהם תחת רשות הסטרא אחרא בבחינת רגליה יורדות מות, ועל ידי קדושת שבת יכניע הרע שלהם ויכניסם תחת רשות הקדושה. שזה גם כן בחינת מי שיצא עם רגלו אחת חוץ לתחום וחוזר ושב תיכף לתוך תחום הקדושה, שהוא תחום שבת, שזה גם כן מה שבחול יש איזה צד אחיזה להסטרא אחרא בהמצוות ומעשים טובים ובשבת עולין מהם לתוך הקדושה. וזה עשות חפציך ביום קדשי שאינו עוסק בחפצים שלו שיש בהם אחיזת הסטרא אחרא ועוסק רק בחפצי שמים שהם תורה ומצוות שהם בחינת המטה עוז של הצדיק, וקראת לשבת ענג, היינו שאף על פי שנתעורר אז כח המצוות ומעשים טובים שלו. אף על פי כן מחמת היראה וענוה של שבת הוא מקטין את עצמו ואינו מתפעל מהם כלל להשתמש בזכותם בבחינת אל תתהדר לפני מלך ועל כן קורא הענג רק לשבת.
וזה ולקדוש ה' מכובד היינו שמקשר עצמו עם נשמות של כלל הציבור והם מכסין ומלבישין אותו כמו לבוש כמובן במאמר אשרי סימן י"ג. והלבוש הוא בחינת כבוד כי ר' יוחנן קראי למאניה מכבדותא. וזה בחינת ברוב עם הדרת מלך בחינת ולקדוש ה' מכובד כי על ידי זה נתוסף קדושה גם למעלה כנ"ל. וכבדתו ודרשו בתיקונים מענין על כן באורים כבדו ה' בחינת נר שבת היינו בחינת הדיבורים חמים כאש שנמשכין מהלב העליון שהוא נר דלוק כנ"ל וזה מעשות דרכיך היינו שלא לעסוק בדרכי עצמו רק בדרכי שמים שהוא בחינת המשכת התורה שנקראת דרך כמו שאמרו רז"ל.
ממצוא חפציך ודבר דבר היינו שעל ידי אותיות ודיבורי התורה יהיו נמצאים ונבראים המלאכים שיקבלו כח החרב נוקמת נקם ברית להכניע הרשעים ועל ידי זה זוכין לבא לארץ ישראל כנ"ל, וזה בבחינת ממצוא חפציך כמו שכתוב (מלאכי ג) הנני שולח מלאכי וכו' (ופירש רש"י לבער את הרשעים) ומלאך הברית אשר אתם חפצים וכו' ופירש רש"י מלאך הברית נוקם נקם ברית היינו בחינת המלאכים הנ"ל הם בבחינת חפציך כמו שכתוב ומלאך הברית אשר אתם חפצים, וגם ארץ ישראל נקראת חפץ כמו שכתוב (שם במלאכי ג') ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ ותרגומו ארי תהון אתון יתבין בארעא בית שכינתי עבדין בה רעותי וכתיב וינחם אל מחוז חפצם. נמצא שארץ ישראל הוא גם כן בבחינת חפץ כנ"ל.
וזה אז תתענג על ה'. היינו שיזכה להמשיך סתרי תורה שהם בחינת על ה' כמבואר בזוהר הקדוש וכן בפנים לקמן במאמר לשמש שם סימן מ"ט, והרכבתיך על במותי ארץ היינו שיזכה לקבל כח החרב להכניע הרשעים בבחינת ואשר חרב גאותך ויכחשו אויבך לך ואתה על במותימו תדרוך. וזה והאכלתיך נחלת יעקב אביך היינו שיזכה לירושת ארץ ישראל. וזה כי פי ה' דיבר היינו כי דברי תורה שלו הם בחינת דבר ה' ממש שמזה נבראים מלאכים כמו שכתוב וברוח פיו כל צבאם ובבחינת ה' יתן אומר המבשרות צבא רב כמבואר בפנים. וזה בחינת המלאכים ששלח יעקב אל עשו קודם שבא לארץ ישראל. ועיין בהקדמת התיקונים דף י"ג ארון ודאי דא לב נר דליק וכו', ואיהו שבת וביה שכינתא עילאה וכו'. פתורא דא לבא וכו' ודא שכינתא תתאה וכו'. וזה גם כן בחינת אז תתענג על ה' היינו שממשיך סתרי תורה מהלב העליון שהוא בחינת שכינתא עילאה. והרכבתיך על במותי ארץ היינו שממשיך הלכות פשטי תורה מבחינת שכינתא תתאה שהוא בחינת מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה.
והוא גם כן בחינת לב הנ"ל וזה בחינת צור לבבי וכמבואר בפנים במאמר תהלה לדוד סימן י"ב. וכבר נתבאר לעיל ענין ואני תפלתי שאומרים בשבת במנחה שהוא בחינת התפלה בבחינת רחמים ותחנונים ובהתקשרות עם הציבור שצריכין להתפלל קודם הדרוש. ועל כן אומרים זאת קודם פתיחת הארון לקריאת התורה שבשבת במנחה. כי על ידי התפלה הנ"ל נפתח לב העליון שהוא בחינת ארון (כנ"ל בשם התיקונים) ונמשך תורה. והתורה הזאת הוא הפרשה שצריכין לקרות בשבוע הבאה ועל כן מאחר שכבר נמשך הארת הפרשה הזאת על ידי בחינת ואני תפלתי הנ"ל על כן קורין גם בשני וחמישי. ובשבת משלימין כל הפרשה ואין צריכין לומר עוד ואני תפלתי הנ"ל עד שבת במנחה שאז צריכיןלהמשיך מחדש הארת התורה והפרשה של שבוע הבאה וכנ"ל: