שבחי הר״ן
וְעַל־כֵּן, אֲפִלּוּ הַמּוֹפְתִים הַנּוֹרָאִים שֶׁרָאִינוּ מֵרַבֵּנוּ ז"ל, אֵין אָנוּ עוֹסְקִים בָּזֶה לְסַפְּרָם. כִּי אֵין זֶה שֶׁבַח אֶצְלוֹ כְּלָל, לְפִי עֹצֶם הַפְלָגַת מַעֲלָתוֹ. רַק סִפַּרְנוּ מַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, לְמַעַן יִתְעוֹרֵר הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת.
כִּי אֵין שׁוּם תֵּרוּץ בָּעוֹלָם, וְכָל אָדָם יָכוֹל לִזְכּוֹת לְמַעֲלוֹת גְּבֹהוֹת, אִם יֵלֵךְ וְיִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי רַבֵּנוּ ז"ל, שֶׁמְּבֹאָרִים כָּאן בְּסֵפֶר זֶה.
וְהָעִקָּר לִהְיוֹת רָגִיל מְאֹד בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה מְאֹד וּבִפְרָט לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בַּלָּשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ, לְהַרְבּוֹת בְּשִׂיחָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ לְרַצּוֹתוֹ וּלְפַיְּסוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו שֶׁיְּקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת.
וְדַי בְּהֶעָרָה זוֹ לְכָל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת: