סימן קיט וכו'

הלכות גיטין. כתיב כי יקח איש אשה וכו' והיה אם לא לתמצא חן בעיניו וכו' וכתב לה ספר כריתות וכו'. כי החיבור דקדושה כשהוא בשלימות הוא בבחי' חן כנ"ל. אבל כשאין החיבור עולה יפה ועי"ז לא תמצא חן בעיניו ואז יכתב לה ספר דייקא. כי ספר מרמז לבחי' חכמה כמובא בפירוש ספר יצירה על ענין ספר וסופר וסיפור וכמובא ג"כ בזוה"ק וכן התורה הקדושה נקראת ספר. וכן בחי' מלכות נקראת ספר כידוע. ע"כ צריך לכתוב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו. היינו שכמו שהחיבור דקדושה היה בשלש בחינות אלו שע,י התורה נותנין כח למלכות דקדושה ועי"ז נתחבר ונתקשר המלכות בחי' נו"ן עם בחי' החכמה בחי' חי"ת ומקבלת ממנו חיות כנ,ל. כמו כן עכשיו הפירוד והגירושין שביניהם אינו בבחי' פירוד דסט"א לגמרי ח"ו רק הפירוד הזה הוא ג"כ ע"פ התורה הק' וע"פ המשכת התיקונים הנ"ל שהם בחי' חכמה ובחי' מלכות.

ועי"ז היא ניתרת לאיש אחר. להתבר עמו בבח'י חיבור דקדושה. וזה בחי' ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. כי עיקר היציאה מביתו ע"פ ספר כריתות שנותן לידה ע"פ דת תורתו הקדושה הוא רק בשביל חיבור דקדושה להתחבר עם איש אחר בקדושה שלימה כראוי רק שהעיקר התגלות ענין הכריתות שביניהם הוא ע"י ספר שהוא בחי' התורה. וזה בחי' ספר כורתה וכו' וע"כ צריך שיהיה המגרש שפוי בדעת ובשעת כתיבת הגט ונתינתו.

מאחר ששורש הענין הכל מבחי' חכמה כנ"ל.

וזהבחי' השלש לשונות של גירושין שכותבין בגט והם שבוקין פיטורין תירוכין. כי מאחר שזה הפירוד עצמו הוא ע"פ התורה הק' לפעמים אם האשה רעה ופרוצה מצוה לגרשה ואם אינה פרוצה אזי הפירוד הוא בכדי שיהיה אח"כ עי"ז בחי' חיבור דקדושה בשלימות נמצא שבגרושין אלו מפרידים ומגרשים בחי' הסט,א והיצה"ר שרצו להתאחז בזה החיבור כי מאחר דלא מיתדר להו ולא מצאה חן בעיניו ויש פירוד לבבות ושנאה ביניהם ממילא יש שם ביותר אחיזה לסט"א שהם בבחי' סטרא דפרודא כנ"ל ע"כ באם א"א לתווך השלום ביניהם שיהיה החיבור באהבה ואחוה וריעות כראוי לחיבור דקדושה אזי אדרבא בחיבור כזה יש אחיזה לסט"א עד שהבנים הנולדים מזה החיבור נקראים לפעמים בני שנואה ח"ו ע"כ הגירושין שנפרדים עי"ז זה מזה לגמרי הם בבח'י שמגרשים את הסט"א והיצה"ר שלא יהיה להם חלק ואחיזה בחיבור של ישראל. והנה בענין הגירושין והפירדו יש בהם שלש בחינות זו אחר זו ושלשתן הם בכלל כריתות. כי לפעמים כאשר לא מצאה חן בעיניו הוא עוזב אותה ומתרחק ממנה בלבו ועי"ז גם היא מתרחקת ממנו ונעשה פירוד ביניהם וזה בכלל ושבקית שעזב אותה. ולפעמים אינה נפרדת ממנו עד שמגרש אותה ממש מביתו בגירושין גמורים וזה בכלל ותרכית. ושלש בחי' אלו יש גם בענין הכנעת היצה"ר שהוא ג"כ בחי' גרושין כמובא בכוונות על פסוק בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך. כי לפעמים נפרד ממנו היצה"ר רק ע,י שעוז אותךו ושביק ליה ואינו שומע אליו ועי"ז נפרד ממנו בלי שום טענות ומריבות. ולפעמים צריכין לדחות אותו בהרחקה יתירה ביותר שזה בחי' פיטורין. ולפעמים צריכין לגרש אותו בהרחקה יתירה עוד ביותר עד שהוא בבחי' גירושין גמורים בחי' תירוכין. וזה ג"כ בחי' מה שאמר אברהם אבינו ללוט שהוא בחי' היצה"ר כמובא בזוה"ק הפרד נא מעלי וכו' ואם הימין ואשמאילה אם יפתה אותו לפעמים ויתלבש בפיתוי של מצוה שהיא בחי' ימין אעפכ, לא ישמע לו מאחר שכבר עמד על סוף דעתו ויודע שהוא שונא ואויב לו ואורב לו וקם עליו וכמובן גם בזוה"ק בענין זה. והנה מחמת שהתורה הק' וכן חז"ל שנוא אצלם מאד ענין המחלוקת והפירוד שבין אדם לחבירו בפרט בין איש לאשתו ע"כ רמזו לנו בהז שאפילו אם לפעמי םההכרח להתפרד זה מזה אעפ"כ טוב יותר למעט במחלוקת ופירוד לבבות כל מה דאפשר וע"כ סדרו מתחלה הלשון שבוקין ואח"כ פיטורין ואח"כ תירוכין כדרך המדריגות זו אחר זו כנ"ל. כי בתחלה צריכין לחשוב אולי יפרד ממנה רק ע"י בחי' שבוקין לבד ואם לאו אזי ההכרח לבחי' פיטורין ואם לאו אזי ההכרח לבחי' תירוכין. רק מחמת שא"א לסדר בזה דסר המדריגות בקביעות כי לפעמים ההכרח תיכף בהתחלה הראשונה להרחיק אותה בהרחקה יתירה קצת ע"כ סדרו אח"כ לשון ופטרית תחלה. ולפעמי' צריכין תיכף עוד הרחקה יתירה ע,כ סדרו אח"כ עוד לשון תירוכין בתחלה. וגם בענין זה דקדקו לסדר כפי המדריגות בתחלה הקדימו לשון שבוקין ואח"כ הקדימו לשון פיטורין ולבסוף הקדימו לשון תירוכין הכל כפי הנ"ל. ולהסביר הענין קצמת יותר כי לפעמים אם הוא מגרשה מחמת שהיא אשה רעה ופרוצה שמצוה לגרשה אזי צריך להרחקי אותה תיכף בבחי' גירושין ותירוכין בחי' גרש לן ויצא מדון ולפעמים אם מגרשה רק מחמת שלא מצאה חן בעיניו. אזי מצוה למעט ב ענין הפירוד לבבות כל מה שיכול בבח'י שבוקין ופטורין הנ"ל.

אך גם בזה יש בחינות עד שלפעמים צריך תיכף לבחי' פיטורין או גם לבחי' תירוכין והכל לפי הענין ובלבד שיהיה כל מעשיו וכל כוונתו לשם שמים. וכמ וכן בענין הגירושין של הכנעת היצה"ר יש ג,כ כמה בחינות כי ארז"ל יצר תינוק ואשה שמאל דוחה ויין מקרבת, אך באם היצה,ר מפתה אותו לדבר עבירה ח"ו אז יצריכין לגרשו תיכף ולדחותו בשתי ידים בבחי' יגער ה' בך השטן וכו', אך גם בענין פיתוי היצר של היתר יש ג"כ כמה בחינות כי לפעמים גם יצה"ר זה צריכין להרחיקו בהרחקה יתירה ביותר תיכף ומיד מאחר שרואה ומבין שכוונתו לרעה ח"ו וא"א להאריך בענינים אלו ומובן ממילא: וע"כ צריכין להאריך הואוי"ן של שבוקין פטורין תירוכין וכן הואו של ותרכית.

כי היא"ו הוא ע"פ רוב וא"ו החיבור. וגם מבואר בזוה,ק כי הואו הוא בחי' חיים ע"כ גם כאן בתיבות אלו של עיקר הכריתות והגירושין מרמזים שאין זה פירוד גמור שהוא בחי' הסטא, סטרא דפרודא סטרא דמותא ח"ו כי המות יפריד וכו' רק הפירוד הזה העיקר הוא בשביל החיבור השלם שיהיה עי"ז אח"כ שהוא מבחי' חכמה בחי' חיים בחי' אין גט לאחר מיתה. וזה בחי' הואוין הגדולים שבגט שהם מרמזים לבחי' חיבור וחיים ושלום כנ"ל. גם מבואר במאמר אשרי הנ"ל שהתורה הקדושה היא בחי' ואו ועל ידה כל המשכת התיקונים הנ"ל שמרומזן בבחי' גירושין דקדושה הנ"ל. וזה שצריכין ליזהר ברגל הה"א של למהך שירחיקנה מגגה וכן בכל הה"אין. כי מאחר שהגירושין היא בח'י שמגרשין הסט"א והיצה"ר שרצו להתאחז בחיבור זה וזה בחי' גער חית קנה שגוערין בהסט"א ועושין מחי"ת ה"א כמבואר בזוה"ק ובמאמר בחצוצרות סי' ה"א כי לעומת החכמה דקדושה שהיא בחי' חי"ת כנ"ל יש בחי' חי"ת דסט"א בחי' בנות חת כידוע. כי יש בחי' חיות דקדושה ולעומת זה יש בחי' חיות דסט"א שהוא גרוע ממות בחי' הרוצה למות יחיה את עצמ ווזה בחי' האשה רעה שהיא מר ממות ע"כ צריכין לגרש הבחי' זאת והפריד בין הדבקי' ולעשות מחי"ת ה"א וזה שצריכין לדקדק בההי"ן של הגט בפרט של למהך שלא יהיה נראה כמ ולמחך שהוא לשון חוכא ושחוק שזה מבחי' הסט"א והיצה,ר בחי' שחוק הכסיל וכמו שכתוב כשחוק לכסיל עשות זמה שזה בחי' חיות דסט"א שעושין כל ימיהם כחגים ומבלים ימיהם בשחוק והוללות וחיים כאלו גרועין ממות כי הם מבחי' האשה רעה בחי' הסט"א שנאמר בה חייכת בהון בעותרא בהאי עלמא ולבתר קטילת להון (ועיין מאחר צוית צדק סי' כ"ג) וע,כ צריכין לדקדק בה"א זו ביותר. וע"כ מסיימין בגט כדת משה וישראל.

כי עיקר ענין זה של הפירוד שהוא לגרש הסט"א והיצה"ר ממש אם היא אשה רעה ופרוצה שמצוה לגרשה וגם אם אינו בבחי' זו רק שלא מיתדר להו ולא מצאה חן בעיניו וזה בעצמו מבחי' אחיזה היצה"ר והסט"א שמתגרה בהם עד שמוכרחיטם לבא לידי גירושין ופירוד גמור בכדי שיזכו שניהם אח"כ לחיבור דקדושה ע"י גירושין אלו אבל כל זה נעשה רק בכח התורההק' שעי"ז מכניעין את היצה"ר ונותנין כח למלכות דקדושה כנ"ל: וזה ששכיח כמה פעמים שיש קטטות ומריבות בין הזוג עד שבאין לידי גירושין ואח"כ חוזרין ונושאין זה את זה ושלום ביניהם עד העולם. וזה מחמת שכבר נתגרשה הסט"א מלהתאחז ולתגרות בהם ע,י הגט והגירושין שהי' ביניהם. וע"כ צריכין שיהיה הגט בפני עדים כשרים בבחי' עדגות ה' נאמנה מחכימת פתי המבואר לעיל. ולא עוד אלא נוהגין שיהיו הגט בפני עשרה מישראל כי אכל ביה עשרה שכינתא שריא. וע"כ א"א להסט"א סטרא דפרודא לינק מזה מאחר שהכל נעשה ע"פ התורה הק' ובשביל שלומות קדושת החיבור דקדושה שנאמר עליו זכו שכינה שרויה ביניהם, וע"F צריך שתהיה כתיבת הגט וחתימתו לשם האיש המגרש ולשם האשה המתגרשת בכדי להפרידן עי"ז בשרשם ששם שורש שמו ושמה בבחי' נפם חיה הוא שמו. וזה בעצמו בחי' הכתיבה והחתימה (כמובא בתיקונים תיקון י"ח) יד כותבת דא אורייתא דבכתב (ששרשה בחכמה) יד חותמת דא אורייתא דבע"פ (שהיא בחי' מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה). וע"כ צריך הסופר שיאמר גם בפניו שכותב לשמה וכו'וכן העדים. כי המחשבה והדיבור הם ג"כ בבחי' חכמה ומלכות כידוע. וע"כ כותבין בגט י"ב שיטין כנגד י"ב חדשים י"ב שבטים שהמלכות דקדושה עומדת עליהם כמבואר בזוה"ק וכמובא בדבריו ז"ל. וע"כ צריכין שיהיו כל השיטין שבגט מעורין. כי זה עיקר השלימות שיהיו כל הי"ב שבטים נכללים באחדות אחד שאז אין כח למלכות דסט"א סטרא דפרודא לשלוט בהם כשדרז"ל על חבור עצבים אפרים הנח לו. ואז נתגלה עליהם קדושת המשכות דקדושה מלכו תשמים שלימה בבחי' מה שאמרו השבטים שמע ישראל וכו' ה' אחד כשארז"ל. וזה ויהי בישורן מלך וכו' יחד שבטי ישראל היינו כנ"ל:[