נחת השולחן
הלכות קידושין. כבר נתבאר כי החיבור והיחוד דקדושה של איש ואשה מישראל נמשך בשרשו מבחי' החיבור והיחוד דקדושה שלמעלה ששרשו בבחי' החכמה שנקראת קודש וזה בחי' הקידושין שמקדש את האשה ואומר לה הרי את מקודשת לי כי מתחלה היתה פנויה והיתה מצפת להשלים אותה ע"י שישפיעו בה מהארת החכמה העליונה אבל לא ידעה עדיין ע"י אזיה איש תקבל השפעת החכמה הנקראת קודש ועכשיו האיש הזה מייחד ומחבר אותה לעצמו שתהיה מקודשת לו שתקבל השפע קודש ממנו ומאז נאסרה על אחרים באיסור אשת איש. וזה בחי' האשה נקנית בשלש דרכים. בכסף זה נגד בחי' חכמה בחי' בצל החכמה בצל הכסף בחי' מסיטרא דימינא מוחא חיורא ככספא. ובשטר זה נגד בחי' התורה הכתובה במכתב אלהים. ובביאה זה מעשה בגופה ממש ששרשה בבחי' מלכות והוא משפיע בה לשם קדושין ועי"ז מתקדשת לו שתיהיה אשתו לעולם. וע"F זה מפורש בתורה להדיא כ"ש כי יקח איש אשה ובעלה אך באמצת גם כסף ושטר הם קידושין מן התורה כי על ידם נמשך ג"כ בחי' זו כנ,ל. ואדרבא מחמת שהקדושין הם מבח'י חכמה וכתיב ואת צנועים חכמה ע"כ אסרו חכמים לקדש בביא ה משום פריצות שהוא היפוך הצניועת ויכולה הסט"א שדרכה בפריצות דייקא כידוע להתאחז בהז ח"ו ל א עוד אלא שאסרו לקדש אפילו בכסף ושטר בשוק או בלא שידוכין והוא ג"כ מטעם זה כי הקדושה צריכה הכנה וצניעות. וע"כ צריכין שיהיו הקדושין בפני עדים דייקא ושידעו שניהם שיש עדים כי זה היפוך בחי' היצה"ר והסט"א שדרכם במשחך ובמטמונים בב חי' אם במחתרת ימצא הגנב אבל דרך החכמה והקדושה הוא באיתגליא בבחי' לא מראש בסתר דברתי וכו' כי הוא בבחי' שמש ואור בחי' ואורח צדיקים כאור נוגה שזה בחי' הדבר שנעשה באיתגליא ובפני עדים כמאמר הכתוב אם זרחה השמש עליו ותרגום ואם עינא דסהדיא נפלת עלוהי. וענין זה מובן משלון המקראות במקומות הרבה. וע"כ העדים בעצמם צריכים שיהיו כשרים ולא פסןולםי בעבירה ח"ו שהוא בחי' כסילות מאחר שעיקר העדות והא בשביל המשכת החכמה כנ"ל. וזה בחי' עדות ה' נאמנה מחכימת פתי בחי' חכמה הנ"ל. וזה שאומר הרי את וכו' כדת משה וישראל. היינו שזה החיבור והקידושין הם ע"פ דת תורתינו הקדושה שעל ידה עיקר המשכת התיקונים הנ,ל שהם בעצמם בחי' משה וישראל כי פני משה כפני חמה בחי' האור השכל הנ,ל וכלל ישראל הם לגבוה בבחי' לבנה שמקבלת מאור החמה כי אפילו פני יהושע כפני לבנה כשארז"ל ועיין במאמר אשרי הנ"ל מבואר כי ע"י התורה נותנים כח למלכות דקדושה ואזי מקבלת המלכות שהיא בחי' נו"ן חיות מן החכמה שהיא בחי' חית ונתחבר ונתקשר החי"ת והנו"ן וכו' וכשזה גקם זה נופל ואזי נופל ונתבטל מלכות הרשעה בחי' היצה"ר וכו'. וזה בחי' הקידושין והחופה שעיקר גמר הנישואין הורא ע"יכניסתם לחופה כי הקדושין הם בבחי' הכח שנותנים למלכות דקדושה ע"י עסק התורה שנמשכת ג"כ מבחי' החכמה העליונה כי אורייתא מחכמה עילאה נפקת וארז"ל נובלת חכמה שלמעלה תורה. וזהבחי' תורה צוה לנו משה מורשה ודרז,ל אל תקרי מורשה אלא מאורשה בחי' אירוסין. וזה שאומרים בשעת קידושין ואירוסין כדת משה וישראל כנ,ל בחי' הכח שממשיכין ע"י עסק התורה והחופה היאבחי' החיבור והקשר שנתחבר ונתקשר החי"ת והנו"ן שהם שורש בי' חתן וכלה ע"י שמקבלת המלכות חיות מן החוכמה כנ,ל.ף וע"כ עיקר הנישואין ע"י החופה. כי ע, ישני הבחינות הנ,ל נתעלה המלכות דקדושה לשרשה ונופל ונתבטל ממנה כל בחי' אחיזת המלכות דסט"א ואזי מתכברת ומתייחדת עם בעלה בחיבור גמור וביחודא שלום. וזה שאומרים מקדש עמו ישראל ע,י חופה וקידושין. (עיין חא"ג כתובות דף ז') כי גם כלל קדושת ישראל הוא ע, יבחי' חופה שממתחברין ומתקשרין עם בחי' החכמה דקדושה שהיא בחי' קודש וחיבור זה הוא בחי' חופה בחי' חופף עליו כל היום וכו' וקידושין הם בחי' עסק התורה שהוא בחי' אירוסין וקדושין כנ,ל וזה שאומרים ואסר לנו את הארוסות. כי מחמת שבהתורה בעצמה יש בה שני כחות כשארז,ל זכה נעשית לו שם חיים וכו'ו כתיב צדיקים ילכו בם וכו' ע"כ ע"י אירוסין לבד א,א לה עדיין להתחבר בבעלה כי אולי לא נתבטל ממנה עדיין אחיזת הסט"א בשלימות וכמובן גם מדברי רז, לשאמרו אי אזיל מוטב ואם לאו יעסוק בתורה אי אזיל מוטב ואי לאו וכו' נמצא שאפשר לעסוק בתורה ואעפ"כ לא יתבטל ממנו אחיזת היצה"ר לגמרי וזה מסתמא מחמת שאין הלימוד בעצמו בשלימות ויש בו בעצמו אחיזת היצה"ר ע"כ עיקר השלימות ע, יבחי' החופה שזה בחי' שנתחבר ונתקשר אל בחי' אור החכמה דקדושה בחי' חי"ת ואז נופל ונתבל ממנו בחי' אחיזת היצה"ר שהוא בחי' כסילות כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך רק שלזה בעצמו א,א לזכות כ"א ע"י עסק התורה כנ"ל וזה בחי' אירוסין ונישואין ע"י קידושין וחופה כנ"ל (ועיין בשו"ע סי' נ"המה נקרא חופה). וזה בחי' ברכת חתנים שמברכין שבעה ברכות שהם כנגד השבע מדות כמבואר בכוונות כי החכמה מאירה בהמלכות ע,י בחי' הז' מדות שהם כלל התורה וכלל העולם כולו כי ע"י אור השכל והחכמה יכולים להכיר את השי"ת ולהתקרב אליו ית' ע"י כל דבר שבעולם כי כל דבר יש לו אחיזה באיזה מדה בהז' מדות שהם אהבה ויראה ורחמנות וכיוצא בזה בכל המדות ע"כ יכולם להתקרב להשי"ת ע,י כל דבר שבעולם שכלול מכל הז' מדות הנ"ל. וזה ג,כ בח'י השבעת ימי המשתה שאחר הנשואין כנגד ז' מדות הנ,ל. וע"כ נוהגין שלא לישא אשה אלא בעוד שהלבנה במילואה. כי הכלה היא בבחי' הלבגנה כנ,ל וזה שמובא על משנת בתולה נשאת ליום הרביעי ר,ת לבנה וע,כ מצוה לרק ד לפני הכלה ולומר שהיא כלה נאה וחסודה היינ ובעלת חן וחסד כי כשמקבלת המלכות שהיא בחי' כלה חיו תמן החכמה נמשך שמחה גדולה בבחי' תודיעיני אורח חיים שובע שמחות את פניך וכתיב באור פני מלך חיים ועיקר אור הפנים הוא ע,י שמחה בבחי' לב שמח ייטיב פנים וכמבואר במ"א. וזהו שמרקדין גם בשעת קידשו לבנה כמובא בשו"ע והריקודין הוא שעולין רגלי הקדושה כביכו למבחי' סטרא דמותא בחי' רגליה יורדות מות אל אור החיים בחי' שמחה. וע,כ מרקדין גם לפני הכלה ואומרים שהיא נאה. כי נמש ךעליה נוי ויופי מבחי' החמכה העליונה בחי' חכמת אדם תאיר פניו וזה וחסודה.
כיעי"ז שנתחבר בחי' הנו"ן שהיא בחי' הכלה בחי' מלכות אל בחי' החי"ת בחי' חכמה עי"ז נעשה חן ונמשך עליה חן וחסד: