סימן רצ"ה וכו'

הלכות כלאי אילן וזרעים וכו'. מבואר בזוה,ק כי ע"י כלאים מערב הכחות הנמשכין מלמעלה על כל מין ומין וכו' וזה מבחינת הסט"א והיצר הרע דאזיל בערבוביא ובעקימו וכו'. כי כבר מבואר שבכל דבר יש בחי' שכל שהוא בחי' החיות של הדבר ועי"ז השכל יכולין להתקרב אליו ית' ולהכיר אות וית' ע,י זה הדבר שבשביל זה נברא הכל. ועל כן אסור לערב המינים שלא כדרך ברייתן ולזרוע כלאים ולהרכיב אילנות מן אחד על חבירו כי עי"ז מערבב הכחות שלא כסדרן עד שקשה להשיג השכל והחיות דקדושה המלובש שבהם ולהתקרב עי,ז להשי,ת רק אדרבא עי"ז מתגבר היצה"ר והסט"א ביותר להפריד את האדם מבחי' החיות והשכל דקדושה. וע,F הקפידה התורה עוד ביותר על כלאי הכרם ועובר בשני לאוין והתבואה והגפנים אסורים בהנאה וצריכים שריפה. כי מחמת שהגפנים נמשכים בשרשם ממקום גבוה מאד כמו שאמר הגפן אשר בו ישמחו אלהים ואנשים על כן אם זורע שני מיני זרעים שהם כלאים ועירב הכחות עם עוד תערובות ממין גפן עי,ז נותן ביותר כח להסט"א להתגבר ח"ו. וזה גם כן בחינת איסור כלאי בהמהמ שאסור להרכיב מין על שאינו מינו וכן אסור להנהיגן ולמושכן זה עם זה. ועיין בזוה"ק מבואר כי שור וחמור מרמזין לקליפת עוש וישמעאל שהם כלל בחי' המלכות דסט"א כנ"ל. וזה ג,כ בחי' איסור כלאי בגדים של צמר ופשתים כי כשמתערבין הבחינות והאדם נהנה מזה ע"י שלובש ומתכסה עמהם או מציעה תחתיו עי"ז יכולים ביותר להתגבר עליו הסט"א והיצה"ר שהם ג"כ מבחי' התערובות והתרמורות וכבר מבורא לעיל כי המלבושים נמשכים בשרשם מבחי' אור החכמה העליונה בחינת עוטה אור כשלמה והם בעצמם בחי' מלכו תוע"כ הקפידה התורה עליהם שלא לערב הבחינות הרחקוות בכדי שלא ליתן מקום עי"ז לאחיזת הסט,א כנ"ל. וזה שמובא שמי שלובש שעטנז אין תפלתו מקובלת. כי צמר בשרשו מרמז לבחי' חסד ורחמים בחי' חכמה. ופשתים מרמז לבחי' גבורות שורש בחינת מלכות ושני בחינות אלו שהם בחי' חי"ת ובחי' נו"ן כשנתחברין ע"פ התורה הק' עי"ז התפלה מקובלת בבחי' דברי חכמים בנחת נשמעים המבפ"נ משא"כ כשמתחברין שלא ע,פ התורה רק בהיפך כי עובר על ידי זה על איסור תורהשאסרה שעטנז עי"ז אין התפלה מקובלת