סימן ע"ר וכו'

הלכו תספר תורה. מצוות עשה על כל איש ישראל לכתוב לו ספר תורה. כי הספר תורה עצמה היא בחי' עמודא דאמתצעיתא בחי' יעקב כמובא בתיקונים ושרשה מבחי' החכמה העליונה בחינת נובלות חכמה שלמעלה תורה. ועל כן מצוה על כל אחד לכותבה כי הכתיבה היא מבחי' מלכות (עיין מאורי אור) ובזה ממשיך התיקונים הנ"ל. היינו שנותן כח לבחי' מלכות דקדןושה להתגבר וכו' שזה בחי' כתב זאת זכרון בספר האמור במלחמת עמלק שהוא כלל בחינת המלכות דסט"א וע"י כתיבה דקדושה מכיניען אותו ועי"ז זוכין לקבל אור החכמה הק' שהיא שורש התורה הק'. וע"כ אפ ילו הניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו. כי כל אחד מישראל צריך לעסוק בזה בעצמו ליתן כחל לבחי' מלכות דקדושה ולזכות על ידי זה לקבל מאור השכל הקדוש כל אחד כפי בחינתו כי לא נברא רק בגין זה בגין דישתמודען ליה וע"F אף שבכלל ידוע לו ענין אמונת אלהותו ית' מקבלת אבותיו אעפ"כ מחויב הוא בעצמו ג"כ לעסוק בזה להמשיך השגת אלהותו ית' כפי בחיח' שכלו ותורתו ועבודתו שזה בחי' דע את אלהי אביך וכו' כמובא. וע"F אינו רשאי למכרה וכו'. בבחי' אמת קנה ואל תמכור חכמה ומוסר ובינה כי זה בחי' עשו שביזה את הבכורה (שהיא בח'י כלל התיקונים הנ"ל) ונאמר בו וימכור את בכורתו וכו'. וע"כ אין כותבין ס"ת על עור בהמה וחיה ועוף הטמאים שהם מבחי' הסט"א רק על עור בהמה וחיה ועוף הטהורים שהם מצד הקדושה. ועל כן צריך העור עיבוד לשמה. כי מחמת שבבחינת הבהמיות יש אחיזה ביותר להסט"א בחינת הרוח שטות של היצה"ר בחי' נמשל כבהמות נדמו וכמו שארז"ל על הסטוה היא עשתה מעשה בהמה וכו' על כן צריך ישראל דייקא או בסיוע ישראל עכ"פ לעבד אח העור ויאמר בפה מלא שהוא עושה לשם קדושת ס"ת ובזה מגרש ומכניע כח אחיזת הסט,א וממשיך עליה קדושת ס"ת. ועל כן ס"ת צריך שירטוט בכדי שיהיה הכתב מיושר. שזה בחינת כלל התיקונים הנ"ל שהם עשוים באמת וישר. כי השכל דק' והתורה ובחי' המכלות דקדושה הכל בבחי' אמת וישר בחי' כי ירשים דרכי ה' היפוך מדת היצה"ר והסט"א בחי' קליפת עשו שדרכם רק בעקמימיות ורמאו תושקרים בחי' העוזבים ארחות יושר בחי' ואת כל הישרה יעקשו שזה ג"כ בחי' מה שלפעמים מתלבש עצמו היצה"ר בדבר מצוה בכדי להביאו לידי עבירה שזה בחינת דרך מעוקם ומעוקל מעוקש ומקולקל כי מתחיל בז ומסיים בזה. שזה בחי' יש דרך ישר לפני איש ואחריתו דרכי מות. משא"כ דרך התורה הקדושה הוא אמת וישר מתחלתו ועד סופו שזה בחי' ענין השירטוט בכדי שיהיה הכל מיושר. וגם שלא יצא הכתב חוץ לשיטה ולא למעלה ולא למטה. שזה בחינת מה שצריך לצמצם שכלו וחכמתו שלא יצא חוץ מגבול הקדושה למטה ח"ו וגם לא למעלה בבחינת במופלא ממך אל תדרוש וכמבואר במ"א. ועל כן ס"ת צריך לכותבה בימין. שזה בחינת חכמה בחינת חכמה בחינ תמסטרא דימינא מוחא חיורא ככספא בחי' היצ"ט שהוא בחינת לב חכם לימינו. וע,F אין עושין ס"ת לא ארכו יותר על היקפו ולא היקפו יותר על ארכו. כי האורך מרמז לבחינת חכמה שמשם עיקר אורך ימים בחי' החכמה תחיה וכו' ומשם עיקר אריכת אפ ים בחי' שכל אדם האריך אפו (ועיין מאורי אור) והייקף מרמז לבחינת מלכות שנקראת תקופת השנה בחינת נקבה תסובב גבר וכמובא בזוה"ק. גם המלכות הוא בחינת אמונה שהיא בחי' עיגולים בחי' מקיפין כמובא בדבריו ז"ל בליקוטי מוהר"ן סי' ז'. וע,F הספר תורה שכלולה משניהם שעל ידה מתחברין ומתייחדין שני הבחינות הנ"ל ע,כ צריך שתהיה ארכו כהיקפו וכו' שזה בחי' והיה אור הלבנה כאור החמה המבפ"נ. ועל כן צריך לגמור את התורה באמצע שיטה שבסוף הדף. כי סוף דבר הוא בחי' מלכות כנ"ל וע"כ צריך לגומרה בסוף הדף כי על ידה עיקר כח המלכות דקדושה אך אם יסיים בסוף שיטה שבסוף הדף יהיה הדבר נראה כאלו באמת כבר גמר את התורה מראשה ועד סופה ותכלית שלימותה ובאמת לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד כי אור התורההק' היא עד אין סוף ואין תכלית כ"ש ארוכה מארץ מדה וכו' וע"כ צריך לסיים באמצע שיטה שבסוף הדף כדי לרמז שאפילו אם למד כל התורה כולה בשלימות מתחלתה עד סופה עדיין הוא עומד באמצעיתה כי כפלים לתושיה ויש עוד הרבה עדיין מה שלא התחיל להשיג כלל. וע,כ צריכין להתחיל תיכף מחדש עוד הפעם בראשית וכו' ועוד הפעם ועוד הפעם וכן עוד אין סוף ממש נמצא שהוא תמיד באמצע וזה בעצמו ג"כ בחינת המלכות דקדושה שהיא בחינת מסכן וחכם כמבפ"נ. היינ וכי כל מה שזוכה יותר להשיג ע, יבחי' המלכות את בחי' אור החכמה דקדושה אז הוא מכיר ביותר את בחי' עניותו ודלותו דלית ליה מגרמיה כלום רק מה שמקבל מאור החכמה ומשיג שלא התחיל להשיג עדיין מבחי' אור החכמה כלל. וזה בחינת לעיני כל ישראל בראשית. כי זוכין כל ישראל להסתכל תמיד בעינא פקיחא רק על אור החכמה והשכל יש שבכל דבר שזה שורש כל הבריאה כולה בחינת כולם בחכמה עשית שזה בחינת בראשית ברא ותרגומו בחוכמתא. וזה זכו ישראל על ידי כל הגדולות והנפלאות שעשה משה לעיניהם שעי"ז האיר עיניהם להסתכל תמיד על השכל שיש בכל דבר שזה בחינת ראשית בחי' ראשית חכמה כנ"ל. וע,כ צריך שיאמר הסופר כשיתחיל לכתוב הספר ספר זה אני כותב לשם קדושת ס"ת. כי הדיבור הוא בחי' מלכות פה וכן עיקר התגלות הדעת והחכמה הוא ע"י הדיבור בחינת מפיו דעת ותבונה. ועל כן צריך להמשיך קדושת ס"ת ע"י הדיבור. ועל כן צריך לכתוב דייקא מן הכתב וצריך שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתוב אותה. כי מחמת שהסט"א אורבת מאד לפגום את הקדושה בכדי שתוכל לינק ממנה בבחינת ובא עליה מלך גדול ובנה עליה מצודים וחרמים וכו' ועל כן צריכין לחוש ולדקדק מאד בשעת המשכת אותיות התורה שלא יפול בזה איזה פגם ומכשול ח"ו וע"כ צריכין לכותבן דייקא מתוך הכתב ולומר ב פיו כל תיבה קודם שיכתבנה בכדי להמשיך על ידי זה קדושת כתיבת אותיות התורה בשלימות על ידי קדושת הכתב והדיבור שהם מבחי' מלכות מדת שמור שעי"ז נשמרין מכל פגם ומכשול ח"ו.

וע,כ צריך שתיהיה כל אות מוקפת גויל מארבע רוחותיה ושיהי בין אות לאות כחוט השערה. כי התורה נכתבה באש שחורה על גבי אש לבנה כשאר,ל וזה בחי' האותיות בדיו שחור על גויל לבן והנה השחרות מרמז על בחי' צמצום בחי' מלכות והלבנינות של הגויל מרמז על אור החכמה בח'י ונוזלים מן לבנון מן ליבונא דמוחא כידוע.

והנה כל או תהוא מבחי' מלכות והוא בחי' צימצום ושיעור וגבול להמשיך על ידה אור החכמה העליונה בבחי' מדה וגבול וצמצום שזה בחי' שערות שמרמזין לשיעורא דאתוון דאורייתא וכמבואר במאמר מישרא סימן למד. וע"כ צריך שתהא האות מוקפת גויל לבן שמרמז לבחי' הארת החכמה (שהוא שורש האותיות שבכתב וחיותם) מכל רוחותיה. ושיהיה כחוט השערה לובן בין אות לאות. כחוט השערה לובן בין אות לאות. כחוט השערה דייקא כנ"ל. כי כל אות הוא בחי' שיעור בפני עצמו ויש לו שורש ויניקה בפני עצמו מאור בחי' הלובן העליון כנ"ל. וכן בין תיבה לתיבה שכל תיבה יש לו ענין ופירוש בפני עצמו וע"כ צריך להיות ביניהם הפרש ביותר שיהיו נראין כשתי תיבות. וע"כ ספר המנוקד פסול. כי נקודות הם מבחי' חכמה כידוע (עיין מאורי אור) וע"כ אין נקודות בתורה. כי פנימיות חכמת התורה א"א לגלות כלל כיהיא אין סוף כ"ש ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכו'