נחת השולחן
וע,כ אסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד ומבואר בזוה"ק שזה בכדי שלא להראות מדת אכזריות שעי"ז נתעורר מדה זו כביכול גם למעלה.
והיינו כנ"ל כי מאחר שעיקר השחיטה הוא לתקן ולהכניע בחי' הרוח הבהמיות שהוא בחי' רוח שטות בחי' מדת אכזריות וכעס בחי' כעס בחיק כסילים ינוח וכמבואר במ"א וע"כ צריכה השחיטה בעצמה שתהיה בחי' חסד ורחמים ודעת בחי' אין ושחט אלא ומשך בחי' משוך חסדך ליודעיך שלא ע,י דרסה שהיא בבחי' רציחה ואכזריות. וע,כ אסור להראות בו גם מדה זו של שחיטת אותו ואת בנו שהיא ג"כ ממדת אכזריות. וגם כי מחמת שלעת עתה יש גם בבחי' הרוח שטות ויצה"ר איזה צורך לעולם בשביל הבחירה ובשביל קיום העולם כמו שארז"ל והנה טוב מאד זה יצה,ר וארז"ל יצר וכו' שמאל דוחה וימין מקרבת ע"כ אסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד. כי בזה מראה כאילו רוצה לבטל בחי' רוח הבהמיות לגמיר שזה א"א עדיין ועיין ספר טעמי המצוות לרקאנטי ותבין ביותר לענינינו וע"כ היום הולך אחר הלילה לענין אותו ואת בנו כי כך סדר המשכת תיקונים הנ"ל ברישא חשוכא והדר נהורא כי א"א להמשיך אור השכל דקדושה שהוא בחינת יום עד שמתקנים תחלה בחי' מלכות שהוא מדת לילה וכמבואר גם בחלק או"ח מזה. וע"F אם שחט הראשון אפילו סמוךם ללילה מותר לשחוט השני אח"כ בתחלת הלילה כי מאחר שמתחיל כבר עכשיו בחי' המשכת תיקונים הנ"ל מחדש ובאופן אחר לגמרי כי אין יום דומה לחברו וכמבואר במ"א ע"כ שוב אין חשש בזה כלל, וע"כ אין איסור אותו ואת בנו אלא בבהמה שהיא מבחי' מלכות ומבחי' הגבורות וכו' (עיין לקוטי תורה להארי"ז פרשה שמיני) אבל לא בחיה. כי הגם כי גם חיה היא מבחי' זו שזה בחי' חיה בכלל בהמה וכמבואר שם ג"כ. אעפ"כ היא קלה בתנועתה יותר ומאיר בה בחי' אור השכל בהתגלות יותר קצת שזה בעצמו לשון חיה בחינת והחכמה תחיה כידוע. ועל כן אין נוהג בה איסור אותו ואת בנו מאחר שכבר מאיר בעצם חיותה בחי' אור השכל ביותר ממה שמאיר בבהמה. וע"י השכל יודעים כי השחיטה בעצמה אינה כלל ממדת אכזריות ח"ו רק אדרבא לתיקונה ולטובתה וא"כ מה איכפת להם כשישחוט גם את בנה וכן לטעם השני הנ"ל מובן ג"כ הענין ובזה מובן ג,כ עוד איזה הלכות שבסימן זה: