נחת השולחן
וכו') וכבר מבואר קצת מענין מה שמין במינו בטל ברוב לבד מדברים חשובים וכיוצא כנ"ל. וע"כ כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. כי מאחר שהאיסור וההיתר כל אחד קבגוע במקומו לא שייך בו ביול ברוב היתר אא"כ פירש אחד ממקום קביעותו אז מארינן כל דפריש מרובא פריש. וע"כ כל ספק איסור אסור. כי עיקר הטעאת הסט,א והיצה"ר הוא ע"י בחי' ספיקות כי א"א לו להפוך דעת האדם לגמרי מהיפוך אל היפוך ולעשות לו מאיסור היתר ח"ו רק ע,י בחי' הספיקות שמטיל לו איזה בחי' ספק בדבר ואח"כ מסיתו עוד עד שמביאו לידי עבירה ח"ו. וע"כ ארז"ל שהחמירו על ספק איסור יותר מעל ודאי לפעמים כי החטאת הוא בדנקא ואשם תלוי בשני סלעים (עיין ברבינו יונה בריש מסכת ברכות). אך אעפ"כ ספק ספיקא מותר כי מאחר שיש עוד ספק שנוטה להיתר ע"כ הוא ליש אומרים כמו רובא ואף להאומרים דגרע מרובא קצת אעפ"כ תלינן יותר להיתר כי יד הקדושה על העליונה בבחי' ורב חסד מטה כלפי חסד. וע"כ גם בשתי קדירות תלינן לומר איסור לתוך איסור נפל והיתר לתוך היתר.
ועיין סימן קי"א: