סימן צ"א וכו'

בשר וגבינה שנגעו זה בזה מותרין אלא שצריך להדיח וכו'. כי מאחר שנגעו רק בצונן אין לחוש רק למה שנדבק בעין וסגי בהדחה וכמו כן לענין האדם אם נגע בלבו ומחשבתו איזה דבר שאינו טוב חס ושלו' אם לא היה רק באקראי ולא העמיק בדבר בחמימות היצר רק בבחי' צונן בעלמא די לו בהדחה שיטהר לבו במים טהורים של מימי התורה והשכל דקדושה. אבל לכתחל' בודאי צריך לשמור עצמו גם מבחינה כזאת דילמא אכיל ליה בלא הדחה שמא לא ישים אל לבו תיכף לכבס ולטהר את לבו מכל מניי פסולת הנדבק בו אף בצונן ונמצא שתהיה עבודתו מעורבת עם הפסולת ח"ו. וכ"ז בצונן אבל ברותח אפי' אם רק החלב רותח ונפל לתוכו בשר צונן וכו' הכל אסור דתתאה גבר וכו' כי התחתון מחמם העליון או מקררו כפי מה שהוא התחתון אם רותח או צונן. כי הכל תלוי בתחתונים כי באמתערותא דלתתא איתער לעילא. וכן לענינינו החכמה והשכל היא בחינת מדרגה העליונה בחי' ראש וראשית וכתיב אורח חיים למעלה למשכיל וכו' ובחי' מלכות הוא בחי' מדרגה התחתונה כי היא בחי' סוף דבר ועל כן נאמר בה זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים וכו' וע"כ שם עיקר המלחמה וכמובן גם בפנים וע,כ הכל תלוי כפי בחי' התתאה אם היא רותח שזה בחי' שהתגברו בו רתיחת הדינים אזי אף אם התחתון הוא היתר ונפתל לתוכו איסור צונן נאסר כולו. ואם התחתון צונן אף שהוא איסר ונפל לתוכו היתר רותח ואוסר אם הטמא מליח. כי מלח רומז לבחי' השכל כמבואר לעיל בחלק או"ח ועל כן אם הטמא מליח ומתלבש עצמו באיזה בחי' שכל על כן אסור גם ההיתר.

ועיין בשו"ע הפרטים בזה. וזה בחינת ביטול האיסור בששים. כי כל תערובות איסור בהיתר הוא בחינת פגם בבחי' המלכות דקדושה שהיא בחי' נו"ן. וארז"ל שלכך לא נאמ נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלה וכו' ואפילו הכי חזר דוד וסמכה ברוה"ק שנאמר סומך ה' לכל הנופלים. וע,כ אם יש ששים בהיתר זה מרמז על החיזוק וסמיכה שיש לבחי' הקדושה ע"י בחי' הסמ"ך שזה בחי' ששים המה מלכות ועיין במאמ' היכל הקדש סי' נ"ט.

וע"כ לא אמרינן חתיכה נעשה נבלה אלא בבשר בחלב שהוא כגופו של איסור שהוא מבחי' הסט"א בחי' נבלה היפוך בחי'לבנה דקדושה אבל אם בלעה החתיכה משאר איסורים לא אמרינן חנ"נ מן התורה לכולי עלמא כי מאחר שגוף החתיכה הוא היתר שהוא מצד הקדושה אלא שנתערב באיסור וע,כ היא אז בבחי' נפילה ונאסרת אבל אעפ"כ יש לה תקוה עדיין לקום מנפילתה ע"י בחי' הסמ"ך היינו כשיתוסף עליה היתר עד שמתבטל האיסור בששים בבחי' סומך ה' לכל הנופלים. וע,כ אין מבטלין איסור לכתחלה רק שיתוסף ההיתר ממילא בלא כוונה לבטל. כי זה בחי' מה שדרז"ל נפלה ולא תוסיף עוד לקום מעצמה כי אם שהקב"ה בעצמו כביכול יקום אותה בבחי' אקום את סוכת דוד וכמו כן לענין זה כשמתכוונין להוסיף היתר לבטל האיסור הוא כאלו כביכול בחי' הקדושה שהיא בחי' כנסת ישראל קמה מעצמה לבטל האיסור. אבל כשנתוסף ממילא זה סיעתא דשמיא בההשגחת השי"ת בבחי' סומך ה' (בעצמו כביכול) לכל הנופלים להקים אותם בבחי' אקום את סוכת דוד כנ"ל הגם שעיקר השלימות היא דווקא ע"י אתערותא דלתתא כידוע היינו שעל ידי אתערותא דלתתא שלנו יתעורר השי"ת מעצמו כביכול להקים אותנו (ואין כאן מקום לבאר יותר בזה)