נחת השולחן
עיין זוה"ק ויצא דף קנ"ז כד הוו ישראל במצרים הוו ברשותא אחרא עד בעא קוב"ה לקרבא לון לגביה יהיב לון אתר דלחם עני לחם עני מאן עני דא דוד מלכא דכתיב ביה כי עני ואביון אני. וההוא לחם איקרי מצה נוקבא וכו' עיי"ש מענין שמתחלה אכלו מצה שהוא לחם מארעא דחי ולבתר לחם מן השמים וכו'. ומענין שאין התינוק יודע שום ידיעה עד שטועם טעם לחם וכו' עיי"ש עוד. ועיין בדף רכ"ו ע"ב בפסח על התבואה לקביל רתיכא עילאה רזא דאבהן ודו מלכא וכו'. ועיי"ש מענין מצה שהיא בחי' מלכות וביעור חמץ דאינון טעוון אחרנין ממנן על עמין וכו' ואיקרי חמץ יצה"ר וכו' עיי"ש. ועיין בדף רנ"ה מענין בקדמיתא ליל שמורים ולבתר הלילה לזה לה' כד אתקריב זה לזאת. ומענין הקרבת קרבן פסח ומענין קרבן מוסף של פסח. ועיין זוהר תצוה דף קפ"ג מענין מצה דהיא אסוותא למיעל ולמנדע ברזא דמהימנותא וכו' ועיין זוהר אמור דף צ"ה מענין ליל שמורים תרי זווגא דסיהרא בשימשא.
ומענין החירות שצריכין להראות באותו הלילה וענין הד' כוסות שהם כנגד ד' גאולות והשמחה הגדולה של לילה זו ומה שגומרין בה את הלילה.
ועיין בדף רנ"א מענין שמצה מברחת לכל סטרין בישין ועביד קטטה בהון כגוונא דשדי דמזוזה וכו' וכו' ומני קוב"ה לברך לה שבע ברכות ליל פסח וכו'. ועיין זוהר חדש פ' כי תשא מענין ארבע כוסות וארבע גאולות. קידוש על היין לקבליה דדוד.
הגדה לקבליה דיעקב. ברכת המזון לקבליה דיצחק.
הלל הגדול לקבליה דאברהם מתתא לעילא סליק.
כגוונא דא מצה לקבליה דדוד וכו'. ועיין תיקונים תיקון ה' ואמאי איתקרי ה"א. תתאה חצי האמה בגין דאתקריא מצה פרוסה לחם עני וכו'. ועיין בתיקונים תיקונא תליסר מענין מצה פרוסה ומצה שלימה ומרור והלל גמור ושאינו גמור בפסח וכו':
הנה הארכתי לציין כמה ציונים מדברי זוה"ק וכולם מכוונים לעינינו כמובן ממילא בפשיטות. והכלל כי אז היה עדיין קודם קבלת התורה הק' והסט"א התגברה מאד מחטאי הדורות דור המבול והפלגה ואנשי סדום וע"כ באו הנשמות האלו שהיו בשרשן מבחי' גבוה מאד אלא שהתגברה עליהם הסט"א שהוא היצה"ר להחטיאם ובאו עכשיו להתתקן ע"י שיעבוד מצרים כמבואר כ"ז בכתבי האריז"ל.
וזה היה תוקף הנס והחסד הגדול של יציאת מצרים. כי אחר קבלת התורה אזי ע"י עסק התורה נותנין כח למלכות דקדושה שהיא בחי' היצ"ט להתגבר על הסט"א. אבל אז היה קודם קבלת התורה וגם לא הגיע עדיין זמן וקץ גאולתן אלא שראה הקב"ה שהם בסכנה גדולה שלא יהיו נשקעים ח"ו בטומאת מצרים ע"כ עשה הקב"ה בזכות האבות והאמהות ושלח להם גואל ומושיע הוא משה רבינו ע"ה והוציאם משם באותות ובמופתים נוראים ובמורא גדול זו גילוי שכינה וזכו אח"כ לקבל התורה על ידו שעי"ז יש כבר רח לבחי' המלכות דקדושה להתגבר עד שנזכה לגאולת עולם ב"ב. ומחמת זה נקראת המצה אז לחם עני והוא מצה פרוסה בחי' לב נשבר מחמת שלא היתה הגאולה מצדינו מחמת מעשינו הטובים ובאתערותא דלתתא, רק באתערותא דלעילא בחסד עליון ית' ובזכות אבות כנ"ל:
ועיין בכוונת האריז"ל נפלאות גדולות בכל הענינים של לילה הקדושה הזאת ומסתמא כל דבריו הק' מכוונים ומוסכמים עם דברי הזוה"ק ואין לנו עסק בנסתרות לבאר בענינים גבוהים כאלו אך אעפ"כ יש בשם ג"כ ענינים רבים השייכים לענינינו סמוך לפשוטו ג"כ. והנה שם מבואר כי פרעה ומצרים הם כנגד בחי' העורף העליון שהוא בחי' אחוריים של הדעת העליון והיו יונקים כל השפע והיו יונקים מכל בחי' היו"ד דמים שהם בחי' דם טהור ודם נדה וזה סוד ואראך מתבוססת בדמייך שבחי' סטרא דמותה אבי אבות הטומאה בוססין ויונקים מהדמים ואומר לך בדמיך חיי וכו'.
וכפי ענינינו הוא כי עיקר החיות דקדושה הוא מבחי' המוחין והדעת והחיות של הנפש המלובש בדם כי הדם הוא הנפש והדם הוא מרה אדומה בחי' יסוד האש שזה בחי' החמימות והתלהבות דקדושה שזה בחי' העבודה עם חיות דקדושה. ואז היו הם יונקים מבחי' אחורי הדעת והמוחין ומהדמים הנ"ל שהם בחי' דם טהור ודם טמא שזה בחי' החמימו' דסט"א של היצה"ר, ולפעמים מחמם אותו לדבר עבירה ממש וזה נמשך ממה שיונק מבחי' הדם טמא ששרשו מבחי' הגבורות של בחי' נוקבא ולפעמים מתלבש עצמו במצוות וזה נמשך ממה שיונק מבחי' הדם טהור ששרשו מבחי' החסדים.
והשי"ת חמל עלינו אז בחסדו הגדול ונתן לנו דם פסח ודם מילה שהם כנגד בחי' דכר ונוקביה חסדים וגבורות הנ"ל כמבואר שם ובזוה"ק ועי"ז זכינו להנצל ממות לחיים שזה בחי' בדמיך חיי שזכינו לקבל מוחין גדולים וגבוהים מאד שהם בבחי' חיי המלך כמבואר שם היינו כנ"ל. (וזה הסוד מרומז בדברי ר' מתיא בן חרש הובא בפירש"י פרשה בא) ועיי"ש מענין המוחין הגדולים דגדלות וקטנות דאבא ודאימא הנכנסין בלילה הזאת ומרומזין בענין המצה והמרור והכוסות וכו' עיי"ש באריכות.
ומחמת שאז נכנסין המוחין שלא כסדר ומוחין דגדלות קודמין למוחין דקטנות ע"כ הזהירה התורה ע"ז ביותר בענין שאלת הבנים ולהודיע להם ג"כ הנפלאות של יציאת מצרים וחז"ל תיקנו בשביל זה כמה שינויים בשביל לעורר התינוקות שישאלו.
וארז"ל חוטפין מצה בלילי פסחים כדי שלא יישנו התינוקות. וכן משחקים להם בקליות ואגוזים בשביל זה.
ואעפ"כ לא יאמר הקידוש עד שתחשך.
כי כל המצוות והתיקונים שבלילה הזאת אינם שייכים אלא בזמנם בלילה דייקא:
וזה יסדר שלחנו (שהיא בחי' שלחן מלכים) בכלים נאים וכו' ויכין מקום מושבו שישב בהסיבה דרך חירות כי אז המלכות בבחי' שמלכך בן חורין כידוע.
וזה בחי' הד' כוסות שהם כנגד ארבע לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי וכנגד ארבע מלכיות וכנגד ארבע כוסות של תרעלה שעתיד הקב"ה להשקות לאו"ה וכנגד ארבע כוסות של ישועה לישראל כמבואר בב"ר פ' וישב. היינו שנמשך בחי' הכנעת המלכות דסט"א וניצולים ישראל משעבודם ועבודתם והמלכות דקדושה מתעלה ומקבלת כח והארה גדולה מבחי' החכמה העליונה. וזה שסיים וידעתם כי אני ה' וכו':
וע"כ ד' כוסות אלו צריך לשתותן על הסדר וכו' כי כשהמלכות מקבלת הארת החכמה דקדושה אז נעשה גם היא מבחי' כסדר כמובן בליקות"נ סי' פ"ב:
וע"כ אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין כי אז בחי' המלכות דקדושה הוא בבחי' מסכן וחכם כי מצד עצמה כביכול היא בבחי' עניות ושפלות כנ"ל ואעפ"כ השי"ת בחסדו הגדול מאיר עליו אז מוחין גדולים ונפלאים שזה סוד המצה וארבע כוסות שצריכין להיות בהסיבה ודרך חירות דייקא כנ"ל:
וע"כ גם הנשים חייבות בכל מצוות הלילה הזאת כי הם ג"כ מבחי' מלכות בחי' אשה יראת ה' ומקבלין אז ג"כ הארה גדולה לנשמתם ושכלם ע"י התיקונים של הלילה הזאת:
וזה מוזגין לו כוס ראשון ומקדש עליו ומברך שהחיינו. כי הכוס של קידוש רומז להארת החכמה וכו' שהיא בחי' קודש. וע"כ מברכין עליו על שבחר בנו וקדשנו ונתן לנו את הימים טובים מקראי קודש והכל מחמת הארת החכמה הק' שמאירה בהם וזה עיקר החיות דקדושה כנ"ל ע"כ מברכין אז שהחיינו וזה מרומז בסי' קדש:
ואח"כ ורחץ כי נוטלין ידים להמשיך מימי הדעת מימי התורה הק' ולדחות עי"ז הסט"א והטומאה הרוצה להאחז בהידים הק' שצריכין לאכול ולטבול בהם:
ומטבילין את הכרפס שרומז ג"כ לבחי' מוחין כמבואר בכתבים ומברכין עליו:
ואח"כ יחץ שפורס ומשבר המצה האמצעית והחלק הגדול ממנה הרומז להמשכת המוחין בחי' וא"ו מטמינה לאפיקומן והחלק הקטן ממנה שהיא בחי' דל"ת בחי' מלכות מניחה על הקערה ומסדר עליה ההגדה. כי עיקר המשכת המוחין הוא ע"י שמתקנין תחלה בחי' המלכות כנ"ל. ומחמת שעיקר הארתה וכחה הוא ע"י החכמה והמוחין הק'. ע"כ בשעת בציעה מצרפה להשלימה העליונה שהיא בחי' יוד בחי' חכמה כמבואר בכוונות עיי"ש:
ואח"כ מגיד מתחיל לסדר ההגדה ומגביה הקערה שהיא בחי' מלכות. עם המצות שעליה שרומזין לתלת מוחין הק' עם שאר הדברים שעליה שרומזין לשאר המדות הק' שעל ידם נמשכין המוחין לבחי' מלכות כמובא בכוונות.
ומתחיל ואומר הא לחמא עניא עיין בכוונות ותבין השייך לענינינו וע"כ כל דכפין ייתי וייכול וכו'. כי ע"י גמילות חסד וצדקה והכנסת אורחים עניים נעשה בחי' אתערותא דלתתא להרים קרן הקדושה ג"כ מעניותה ושפלותה וכאן הוא אדרבא מאחר שהשי"ת חמל עלינו רק באתערותא דלעילא והקים מעפר דל וכו'. ע"כ גם אנחנו צריכין להתנהג במדה זו לחוס ולרחם על העניים בפרט כי חג הפסח הוא כנגד אברהם אבינו ע"ה והוא היה מופלג מאד במדה זו של הכנסת אורחים כמבואר בתורה הק' וכשארז"ל.
וזה השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל וכו' כי ארז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל. וארז"ל במ"ר בא פ' י"ח על פסוק ליל שמורים הוא לה' וכו' ובו אליהו ומשיח מתגדלין שנאמר אמר שומר אתא בוקר וגם לילה וכו' ביום שעשיתי לכם תשועה ובאותה לילה היו יודעים שאני גואלכם וכו'. אם כן מבואר ומובן שבכל לילה ראשונה של פסח נמשך התנוצצות הגאולה שלעתיד ובזה אנו מתנחמין בגליותינו להמשיך עלינו עכשיו ג"כ בחי' החירות והארת המוחין שלעתיד.
וע"כ גם בסיום ההגדה מסיימין ג"כ לשנה הבאה בירושלים. כי אלמלא וכו' בוודאי ובלתי ספרק היה ראוי להיות כך כפי הארת הקדושה העליונה המאירה על כל אחד מישראל בלילה הזה.
ואז נתעוררין התינוקות לשאול מה נשתנה כי גם הם לפי קטנות דעתם מרגישין שינוי גדול והארה חדשה בנפשם ושכלם ומתעוררין לשאול מאביהם מה זה ועל מה זה. ורז"ל סדרו אותם בד' שאלות והלבישו בהם סודות גדולות והכל מיוסד על יסוד התיקונים הגדולים הנמשכין בלילה הזה בדרך הפלא ופלא מאד כמבואר בכוונות.
וע"כ אפילו שני ת"ח שואלין זה את זה מה נשתנה וכו' כי ע"י ששואלין ומשיבין ומפלפלין בזה בדרך קשיות ותירוצים בזה משברין כח הקליפות (כידוע) וסט"א הרוצים להסתיר ולהעלים גם בחי' ההארה הגדולה של יציאת מצרים וע"י השאלות והתשובות והפלפול והעסק בענין זה בזה משברין כחם ומוסיפין כח בבחי' המלכות דקדושה.
וזה שארז"ל מוזגין לו כוס שני וכאן הבן שואל כי בכוס ראשון של קידוש לא הרגיש עדיין שום שינוי כי בכל שבת ויו"ט צריכין לקדש וכן על שאר השינוים לא נתעורר עדיין להוציא אל הפועל שאלתו. אבל בכאן בכוס שני שהוא נגד בחי' בינה ומינה דינין מתערין כידוע ומשם שורש כל הקשיות והשאלות ע"כ נתעורר הבן ג"כ להוציא שכלו ומוחין שלו אל הפועל ממש ע"י השאלות ששואל לאביו ובזה שמשיבין לו באריכות ומסדרין כל סדר ההגדה עי"ז ממתיקין הדינים ונמשכין מוחין גדולים וממותקים גם שתיית כוס שני???. וזהו שאומרים עבדים היינו וכו' שהתגבר מאד הכח המלכות דסט"א וכו' ואלו לא הוציא וכו' הרי אנו וכו' כי לא היה שום דרך הטבע לצאת משם לעולם וגם לא זכו ישראל לזה במעשיהם רק ברחמני השי"ת ובידו החזקה וכו' בפרט כי היה אז קודם קבלת התורה כנ"ל.
וע"כ אפילו כולנו חכמים ונבונים ויודעים את התורה בשלימות כל המוחין שהם חב"ד אעפ"כ מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים כי הוא נס גדול נפלא מאד יותר מכל הנסים מכמה טעמים וגם מחמת זה בעצמו כי הלא אז היה עדיין קודם קבלת התורה.
וע"כ כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח ומובא בכוונות משובח בחסדים כי מעורר כח החסדים הגדולים שנמשכו ונתגלו אז ועי"ז מחיה ומקיים וממשיך קדושה וכח להתגבר על יצרים ולהכניע בחי' הסט"א ולהתקרב אל הקדושה גם אותם שרחוקים גם עכשיו מעסק התורה כגון האנשים הפשוטים וכו' וכמובן מזה באריכות בליקו"ת סימן ע"ח עיי"ש.
ובזה מובן גם מה שכתבנו למעלה שע"י סיפור הגדה ויציאת מצרים נתיישבין הקשיות ונמתקין הדינים היינו ע"י החסדים הגדולים שמתגלין עי"ז כנ"ל ובזה בעצמו משברין ג"כ כח היצה"ר שמתגבר ויונק רק מבחי' הקשיות והסתרת הידיעה כמובן במאמר ויסב סימן ס"ב ע"ש:
וזה מעשה ברבי אליעזר וכו' והיו מספרין (ומאירין) ביציאת מצרים כל אותו הלילה (שהוא בחי' מלכות שמים שלימה) עד שבאו תלמידיהם ואמרו רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית שהיא בחי' קבלת עול מלכות שמים שלימה והמשכת המוחין כידוע. וזה אמר ראב"ע וכו' כל ימי חייך ימי חייך הימים שאז זוכין להמשכת המוחין שהם עיקר החיים והם בחי' אור יום ממש כמבפ"נ. כל ימי חייך להביא הלילות שהם בחי' חשך בחי' הסתלקות המוחין שהם בחי' האור אעפ"כ גם אז צריך לזכור יציאת מצרים שהוא בחי' המשכת התיקונים הנ"ל כי הלא ראינו כי התחלת גאולת מצרים היתה דייקא בלילה כ"ש ליל שימורים הוא וכו' (עיין בגמרא).
וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל ימי חייך להביא לימות המשיח שאז תהיה גאולה שלימה ויהיו נמשכין התיקונים הנ"ל בתכלית השלימות אעפ"כ גם אז יזכירו יציאת מצרים כי אף שיציאת מצרים בענין מהות הגאולה עצמה תהיה רק טפילה מחמת שלא היתה גאולה שלימה והיה אחריה גליות הרבה אעפ"כ הוא ההתחלה הראשונה ויסוד הראשון של גאולת ישראל ואז זכו ישראל לקבל התורה שעי"ז יש לנו קיום בכל הגליות ועי"ז נזכה לגאולה שלימה והכל בכח ההתחלה הראשונה של יציאת מצרי' ע"י מרע"ה ומה שהיה הוא שיהיה כידוע.
וזה ברוך המקום ברוך הוא וכו'. היינו כמו שהשי"ת שנקרא מקומו של עולם ומלא כל הארץ כבודו ואתה מחיה את כולם ואף על פי כן הוא נעלם וסתים מכל סתימין שזה בחי' ברוך הוא, כמו כן באופן זה נתן התורה הקדושה לעמו ישראל כי אורייתא שמא דקוב"ה סתים וגלייא כמבואר בזוה"ק וע"כ התורה היא מחיה כל המדריגות ונותנת חיים לכל אחד ואחד כפי מדריגתו ובחינתו, וע"כ גם המלכות דקדושה עיקר כחה להתגבר וכו' הוא ע"י התורה הקדושה כי היא הולכת עם האדם בכל המדריגות בחי' בהתהלכך תנחה אותך וכו'.
וזה כנגד ארבעה בנים דיברה תורה כי היא כוללת כל המדריגות ומדברת עם כל אחד לפי בחינתו ומדריגתו לאחד מרמזת קצת מקדושתה הנעלם בתוכה שזה בחי' מה שארז"ל התורה כולה שמותיו של הקב"ה ועי"ז מכנעת היצה"ר שלו ומגרשת הרוח שטות ממנו.
ועם אחד מדברת באיתגליא דברי חכמה ומוסר השכל ודיבורי יראת שמים בכל הבחינות ובכל האופנים עד שנתעורר עי"ז לילך בדרך הישר, ועיין בפנים במאמר שאנו עוסקין בו ותבין: ועיין בכונות מבואר שסוד ארבעה בנים הם כנגד בחי' המלכות שבדל"ת עולמות ומובא מזה בדברי רז"ל במאמר מישרא סימן למ"ד ונכון ג"כ לענינינו.
וזה אחד חכם כנגד בחי' חכמה הנ"ל ואחד רשע הוא בחי' ההיפך ממש בחי' לא יחפוץ כסיל בתבונה וכו'. ואחד תם הוא בחי' המכריע עצמו אל הקדושה בכח התורה הקדושה שזה בחי' ויעקב איש תם יושב אהלים באהלה של תורה כשארז"ל וע"כ נקרא תם כי תורת ה' תמימה. ואחד שאינו יודע לשאול שזה בחי' המלכות בחי' תפלה כשהיא בעניותה ושפלותה אז כביכול הוא בבחי' שאינו יודע לשאול וכמו שאמר דוד ה' שפתי תפתח וכו' ואצל אסתר (שהיא גם כן בחינת המלכות דקדושה כידוע) נאמר ובהגיע תור אסתר וכו' לא בקשה דבר וכו' וסיים הכתוב ותהי אסתר נושאת חן וכו', אצל השונמית כשאמר לה אלישע היש לדבר לך אל המלך וכו' ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת כי ראתה התגברות הדינים שבראש השנה והיתה מתייראת לשאול בפרטיות על עצמה וכמבואר בזוה"ק וזה שאמר דוד ואני נסכתי מלכי וכו' ה' אמר אלי בני אתה וכו' שאל ממני וכו' כי השי"ת בעצמו פתח את פיו ואמר לו לשאול, וע"כ אמר אחת שאלתי מאת ה' וכו' כי אפילו כשאומרין לו לשאול אינו שואל רק לחזות בנועם ה' היינו לקבל אור החכמה העליונה ששם עיקר הנועם והעונג כידוע שזה בחי' מה שהמלכות דקדושה היא בבחי' מסכן וחכם כנ"ל, וע"כ גם אצל שלמה נאמר כשאמר לו הקב"ה שאל מה אתן לך ולא שאל רק שיתן לו לב שומע לשפוט וכו' להבין בין טוב לרע והוטב בעיני ה' ואמר לו יען אשר שאלת וכו' ולא שאלת וכו' הנה נתתי לך לב חכם ונבון וכו' וגם אשר לא שאלת נתתי לך וכו'.
ועיין בסידור רי"ק שסידר הד' בנים באופן אחד גם על דרך זה.
וזה חכם מה הוא אומר מה העדות וכו' רומז לכל המוחין הקדושים כמובא בכונות, וזה אשר צוה ה' אלהינו אתכם, היינו כי מקדים לזה קבלת מלכות שמים בחי' ה' אלהינו ורוצה גם הוא להשיג בחי' המשכת המוחין הקדושים כמו שהם משיגים שזה בחי' אשר צוה ה' אלהינו אתכם.
וזה אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, היינו שאין אוכלין אחריו כלום כדי שישאר טעם פסח בפיו וכמו כן הדין לענין אכילת מצת האפיקומן כדי שישאר טעם מצה בפיו. וכבר נתבאר כי פסח ומצה רומזין לבחי' מלכות דקדושה שהיא בחי' אמונה וקבלת מלכות שמים שלימה. היינו שמשיבין לו שעיקר העבודה שמוטל עלינו הוא לקבל עלינו עול מלכות שמים באמונה שלימה. ועי"ז באין ממילא להמשכת המוחין הקדושים וכשזוכה לאיזה בחי' המשכת המוחין אזי תכלית הידיעה היא אשר לא נדע ואז משיג יותר שעדיין איני יודע כלל רק שזוכה לאמונה בהירה וזכה ביותר ואז זוכה להמשיך מוחין גדולים ביותר וחוזר חלילה עד עולם. כנ"ל לענין מה שהשיב השי"ת למשה שיאמר לישראל ששמו אהיה אשר אהיה. נמצא שלעולם נשאר האדם רק על יסוד האמונה וקבלת מלכות שמים כנ"ל. וע"כ הפסח ומצה שהם בחי' המלכות דקדושה נאכלים באחרונה בתשלום כל הסעודה כדי שישאר טעמם בפיו היינו כנ"ל.
נמצא שמשיבין לו על שאלתו ששואל ומבקש להודיע לו בחי' המשכת המוחין הקדושים ועל זה משיבין לו כהלכות הפסח שהוא אותיות פ"ה ס"ח כמובא בכוונות היינו שהחיוב עלינו העיקר לשוח ולדבר אחד עם חבירו בדיבורי האמונה הקדושה בבחי' אודיע אמונתך בפי שזה בחי' מלכות פה ועי"ז בעצמו זוכין להמשכת המוחין שהם עיקר החיים גימטריא ס"ח. וזה בחי' אהיה הויה אהיה גימטריא חיים בחי' חיי המלך כמובא בכונות. היינו שמתחילין באמונה ומלכות רק שמצפה ומשתוקק להשיג איזה ידיעה דקדושה שזה בחי' אהיה דא אנא זמין למיהוי ועי"ז בעצמו זוכין לבחי' המשכת המוחין שזה בחי' הויה כידוע ואז זוכה לידע ולהשיג ביותר שאינו יודע עדיין כלל ומתחזק רק באמונה ומלכות שמיים ומצפה להשיג עוד מוחין גדולים ביותר שזה בחי' אהיה השני וזה עיקר בחי' החיים כמבואר מזה במ"א באריכות.
וזה מבואר בפ' ואתחנן כי ישאלך בנך מחר לאמור מה העדות וכו' (שזה שאלת הבן חכם) ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים וכו' ואתנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ וכו'. היינו שיודיעו שאע"פ שבוודאי צריכין להשתוקק להמשיך בחי' השגת המוחין כי זה בחינת מסכן וחכם הנ"ל אבל צריך להיות בלב נשבר ורוח נמוכה ושפלה מאד וידע כי לא זכה לזה במעשיו רק שמצפה ומבקש מתנת חנם מאת בעל החסד והרחמן האמיתי כי ה' יתן חכמה וכו' למען יזכה עי"ז לקבל עליו עול מלכותו ית' בידיעה שלימה ביותר וכשיזכה לאיזה בחי' ידיעה חדשה אזי ישתדל להמשיך הידיעה הזאת העיקר למעשה כי לא המדרש עיקר וכו' וצריך שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו.
וזה שביארה התורה מה להשיב לו וזה ואמרת לבנך וכפל תיבת לבנך ולא אמר ואמרת אליו כי האמת שבוודאי הוא בן חכם וחביב כי זה עיקר שלימות הבן בחי' חכם בני וכו' ונאמר בן חכם ישמח אב אבל אעפ"כ יודיע לו כי אין זה שלימות לצפות רק להמשכת המוחין והחכמה ולכנוס בזה בדרך שאלה וקשיא מה הם המוחים ומדוע לא זכה גם הוא אליהם. כי האל תיכף שנדמה לו שכבר היגע למדריגה שהיה ראוי להמשכת המוחין אולי הוא בכלל גאוה ורמות רוחא וזה בעצמו מעכב ההשגה כי כל המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו ומכש"כ שאינו זוכה להשגה חדשה ובפרט שכל מי שחכמתו מרובה ממעשיו וכו'. ע"כ העיקר לחשוב האדם תמיד על עניותו ושפלות מדריגתו ושמצד עצמו אינו ראוי לשום דבר טוב רק הכל רק בחסדי ה' ובזכות אבותינו.
וע"כ מתחיל בגנאי ואומר עבדים היינו וכו' היינו שהתגבר המלכות דסט"א ושיעבדה עמנו וכו'. ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה (כי לא היינו כדאי לזה) ויתן ה' אותות וכו' במצרים בפרעה וכל ביתו לעינינו היינו שהכניע המלכות דסט"א בהכנעה גמורה ואותנו הוציא משם וכו' היינו שעיקר תכלית היציאה משם להביא אותנו לא"י ולקיים שם כל התורה כולה כי הרבה מצוות תלוים בא"י גם א"י היא בחי' מלכות שמים והמשכת המוחין כי אוירה מחכים. ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה (שהם בחי' חכמה כמובא בכונות) ליראה את ה' אלהינו (שהוא בחי' מלכות בחי' מוראה של מלכות שזה תכלית החכמה וראשיתה כנ"ל) וזה לטוב לנו כל הימים (שהם בחי' המדות) לחיותינו כהיום הזה כי עי"ז זוכין לחיים שהם בחי' המשכת המוחין. וזה וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו כאשר צונו. היינו שלא נחשוב ונתאר מאחר שקבלנו עלינו עול מלכות שמים וקיום מצוותיו ית' א"כ ראוים אנחנו להשגה והמשכת המוחין כי לא זה הדרך כנ"ל רק אנו צריכין לחשוב הכל רק לצדקה ומתנת חנם. וזה כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת. שהיא בחי' קבלת מלכות שמים וקיום מצוותיו כי עשיה היא בחי' מלכות כידוע. וזה לפני ה' אלהינו. זה בחי' המשכת המוחין לידע ולהרגיש במוחו ולבו אלהותו ית' כאלו רואהו עין בעין ועומד לפניו ית'. שזה בחי' שויתי ה' לנגדי תמיד. וזה כאשר צונו. כי באמת צונו לקיים המצוות רק באופן זה וזה בעצמו תחשב לנו לצדקה גדולה ומתנת חנם. ונדבת חסד כנ"ל.
נמצא מבואר כל הנ"ל באריכות קצת. וחז"ל כללו כל ענין התשובה להחכם במלות קצרות כפי ענינם כנ"ל. וזה ג"כ מרומז בלשון כהלכות הפסח.
כי פסח תרגומו חיים כ"ש זבח פסח ותרגומו דבח חיים וכן עוד כמה וכמו שפירש"י היינו שילמדו ויאמרו לו שידע שהכל רק בדרך חמלה וחנינה וחיים בחי' צדקה כנ"ל.
וזה רשע מה הוא אומר וכו' כי הוציא עצמו מן הכלל ופרק ממנו עול מלכות שמים וממילא הוא רחוק מן החכמה דקדושה בתכלית כי הוא בבחי' לא יחפוץ כסיל בתבונה ולא עוד שנדמה לו שהוא חכם. בבחי' ראית איש חכם בעיניו וכו'. וע"כ נסמך להחכם.
דקדושה כי הוא ההיפך ממש כנ"ל. והוא בחי' עשו הרשע.
וזה ואף אתה הקהה את שיניו. כי הל"ב שניים הם כנגד הל"ב נתיבות החכמה כידוע. כי באמת צריכין חכמה וקדושה גדולה ללעוס את המאכל ולברר כל בחי' הבירורים דקדושה כי כולהו במחשבה איתברירו ועשו שפגם בהחכמה דקדושה ע"כ אמר הלעיטני נא כי אכל בהלעטה ובתאוה גדולה כ"כ עד שלא הספיק ללעוס המאכל בשיניו כראוי רק בדרך הלעטה.
ע"כ אף לזה הרשע הקהה את שיניו כי למה לו השיניים וגם רומז לבזות ולחרף ולמאס בחכמתו הרעה אשר תקוה לכסיל ממנו כנ"ל. וזה ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי וכו' אלו היה שם לא היה נגאל. כי מאחר שהוא רשע ודבק בסטרא דמותא בוודאי היה נשאר שם בין אותם שמתו בשלשת ימי האפילה כשארז"ל.
ובדרך צחות יש לומר כי לי מרמז להתקשרות חכמה תתאה בחכמה עילאה שזה בחי' מילוי הלבנה כמבואר בליקות"נ סימן צ"א.
וזה בעבור זה עשה ה' לי דייקא כי אני מהמאמינים במשה רבינו ע"ה ואז היה יכול לעלות ממצרים ע"י משה רבינו ע"ה שהיה יכול להעלות גם הרשעים ולהחזירם למוטב עי"ז שהיה מקשר חכמה תתאה בחכמה עילאה כמבואר שם.
משא"כ אותם שיצאו מן הכלל לגמרי ח"ו בוודאי אלו היה שם לא היה נגאל. וזה מבואר גם בתורה הק' בפ' בא והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם. ולא כתיב ואמרתם אליהם. כי אל תען כסיל כאולתו ואסור להסתכל בפני רשע ולדבר עמו.
אך אעפ"כ בדברי תורה כתיב ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו בפרט רשע הזה אשר הוא חכם בעיניו ביותר בבחי' עשו הרשע כנ"ל ע"כ כתיב ואמרתם היינו שידבר בעצמו כי כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו וכו' ע"כ ואמרתם זבח פסח הוא לה' ותרגומו דבח חיים הוא וכו' כי זה רק מרחמיו ית' אשר פסח על בתי בני ישראל, בתי בני ישראל הם בחי' מלכות דקדושה שנקרא בית בחי' בית מלכות וחכמה דקדושה נקרא בית בחי' בחכמה יבנה בית וכנ"ל כ"פ. וזה בנגפו את מצרים שהם מצד הסט"א ואת בתינו הציל נמצא מבואר כי דייקא בתי בני ישראל שהיו דבקים בקדושה הציל וגם זה בחמלתו ית' ובזכות דם פסח שנתנו על המשקוף ועל שתי המזוזות אבל רשעים כאלו אם היו שם לא היו ניצולים ונגאלים:
וזה תם מה הוא אומר מה זאת. כי מרגיש גם הוא הארה חדשה בנפשו ואין לו שכל חריף להעמיק כ"כ בחכמתו אבל עכ"פ יודע שהכל נמשך ע"י התורה הק' שהיא בחי' מה. שעי"ז מקבלת המלכות דקדושה שהיא בחינת זאת כח להתגבר וכו' כנ"ל אבל קשה לו כי הלא אז היה עדיין קודם קבלת התורה ואיך זכו לזה.
וזה ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים וכו' היינו שבשביל זה היה השי"ת באמת צריך לגלות ידו החזקה. וזה ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו מחמת זה בעצמו שהיה עדיין קודם קבלת התורה ולא היה זכות ישראל מספיק לזה והסט"א רצתה להתגבר בבחי' החכמה והמלכות שלהם שהם בחי' בכורה דסט"א. וזה ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה וזכינו אז לקדושת הבכורה כנ"ל (עיין בכוונות):
וזה ושאינו יודע לשאול שהוא כנגד בחי' המלכות בעת עניותה ושפלותה שנתרחקה מן דודה כביכול ואין לה פתחון פה לשאול שום דבר כלל. ומזה בעצמו נמשך בחי' התגברות הסט"א ויש לו פה להבן רשע ח"ו. כי אמלאה החרבה כתיב. וזה את פתח לו כי בלילה הזאת מחויבין להאיר ולפתוח פתח של חכמה גם לאנשים כאלו מחמת גודל ההארה שמאיר אז וזה בחי' פתח פיך לאלם בחי' פתח דבריך יאיר. וזה שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמור. הגדה רמיז בחכמתא. עיין זוהר שלח דף קס"א. היינו שימשיך הארת החכמה גם עליו מאחר שבזה הזמן נמשך הארת החכמה אל המלכות בהארה נפלאה שזה סוד אכילת מצה וביעור חמץ ושאור כנ"ל. ע"כ צריכין להגיד ולספר גם להשאינו יודע לשאול ששרשו מבחי' זאת בעבור זה עשה ה' לי וכו' כנ"ל. ובתוך זה רומז תשובה גם לבן רשע שעיקר התגברותו הוא על בחי' המלכות דקדושה כנ"ל.
וזה יכול מר"ח שאז מתחלת הלבנה להתמלאות ונמשך בחי' הארת התיקונים הנ"ל בפרט מר"ח ניסן שאז מאיר הארה גדולה ביותר כנ"ל. ת"ל ביום ההוא וכו' בעבור זה לא אמרתי אלא וכו' כי אז נמשכים התיקנים הנ"ל בשלימות נפלא ואז עיקר הזמן לספר ביציאת מצרים ולהודיע נפלאותיו ית' לכל אחד ואחד כפי בחינתו כנ"ל:
ועכשיו מתחיל בגנות עוד הפעם באופן אחר. ואמר מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו וזה תשובה מספקת וידיעה הכרחית לכל אחד לבל יתפלא על עצמו מהנעשה עמו בכח בחירתו כי הוא פעם כשר ופעם פסול וכו' כי מושרש בנו דבר זה ממה שאבותינו היו מתחלה עובדי עבודה זרה ככל הגוים רק שבחסדו קירב אותנו אלו ובחר בנו מכל העמים וכו' וע"כ היצר הרע וכל האומות שהם בחי' הסט"א מתגרים בנו ביותר, רק שגם זאת צריך לידע שעכשיו קרבנו המקום לעבודתו, וידוע שמלת "ועכשיו" מגבלת את הזמן ביותר, היינו ועכשיו דייקא בזה היום והשעה והרגע שאנו מדברין ועוסקין בו. כי צריכין להאמין שבלילה הזאת ובפרט בשעה זו שישראל יושבין על הסדר ועוסקין בסיפור יציאת מצרים ולקיים המצות שבזאת הלילה נמשך אז מלמעלה הארה גדולה כזאת על כל אחד מישראל עד שכל אחד יכול להתקרב לעבודת השי"ת בהתקרבות אמיתי אפילו אם עבר עליו מה שעבר.
וזהו שמבאר שנאמר ויאמר יהושע דייקא (שהוא בחי' לבנה ואליו ולבחינתו נוגע הדבר ביותר כי הלבנה פעמים היא חסרה ופעמים היא מלאה ומזה שורש הבחירה של האדם) אל כל העם, כי זה מוכרח לכל אדם לידע מזה. כה אמר ה' וכו' בעבר הנהר ישבו אבותיכם וכו' ויעבדו אלהים אחרים ואקח את אביכם את אברהם ואולך אותו בכל ארץ כנען, ששם מסוגל ביותר להמשיך קדושת התיקונים הנ"ל. וארבה את זרעו (כי שם דייקא זכה לבנים) ואתן לו את יצחק ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו, הר שעיר הוא בחי' היצה"ר והסט"א שהם בחלקו של עשו, ויעקב ובניו ירדו מצרים להצטרף שם בקושי השיעבוד ולברר משם ניצוצי הקדושה עד שזכו עי"ז למה שזכו כמבואר שם להלן במקרא:
וזה ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא. כי גם ענין זה הוא סתים וגליא כי מלבד הנגלות לנו מהנסים והנפלאות שעשה השי"ת עמנו בכל דור מלבד זה יש בזה נסתרות הרבה לאין חקר בבחי' לעושה נפלאות גדולות לבדו וארז"ל אין בעל הנס מכיר בניסו והעיקר בענין המלחמה הגדולה שיש לו לאדם עם היצה"ר שזו מלחמה תמידית כשדרז"ל על פסוק מציל עני מחזק ממנו וכו' וכשארז"ל בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו שנאמר צופה רשע לצדיק וכו' וה' לא יעזבנו בידו. וזה שהקב"ה חשב את הקץ לעשות וכו' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ודרז"ל לרבות שאר מלכיות וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. כי סוף כל סוף תתהפך הירידה לעליה גדול וישראל הקדושים יעלו במעלה נפלאה עד אין חקר.
(ויאחז הכוס בידו שמרמז לבחי' מלכות כידוע ויאמר) והיא שעמדה לאבותינו ולנו וכו' שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו (ממש ח"ו) והקב"ה מצילינו מידם. צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו וכו'. כי יעקב אבינו זכה לבכורה ולברכה שמרמז על קדושת התיקונים הנ"ל ובשביל זה וישטום עשו את יעקב וכו' והוצרך יעקב אבינו לברוח אצל לבן ונאמר שם וישלח יצחק את יעקב וכו' אל לבן וכו' אחי רבקה אם יעקב ועשו. בזה רימז לנו הכתוב כי שרש הרע שבעשו היה מלבן כמארז"ל רוב בנים הולכים אחר אחי אמם ולבן היה קליפה קשה ורעה יותר מעשו והכרח לילך לשם והלכניע הסט"א בשרשה ולברר משם כל קדושת ישראל שהם האמהות והשבטים.
וע"כ כששלח לעשו עם לבן גרתי וכו' נפל עליו פחד גדול כשארז"ל.
וזהו שמספר בעל ההגדה שלבן ביקש לעקור את הכל וכו' וזהו וירד מצרימה אנוס ע"פ הדיבור כי היה מתיירא מאד לירד לשם מחמת שידע גודל כח הסט"א שמתגברת שם. רק שהקב"ה הכריחו לזה ואמר לו אל תירא מרדת מצרימה וכו' וזה ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע וכו' ג"כ מטעם הנ"ל ושאר הענין מבואר ממילא.
וזה וירעו אותנו המצרים כמה שנאמר הבה נתחכמה לו וכו' ופירשו המפרשים שעשו אותנו לרעים. היינו כנ"ל כי כשהסט"א שהוא היצה"ר מתגבר והוא הרע הגמור כי יוצרו קראו רע ואז גם זה שנמשך אחריו נעשה ג"כ רע כ"ש אוי לרשע וכו' והעיקר ע"י ההתחכמות והמחשבות רעות שחושב על האדם עד שמכניס בהאדם עצמו ג"כ אלו המחשבות ר"ל שהם עיקר היצרין רעים כ"ש כי יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וכמבואר במאמר לשמש סי' מ"ט. ועי"ז נעשה האדם רע כי עיקר האדם הוא המחשבה (וכמובא בסי' כ"א) והרהורי עבירה קשין מעבירה. וזה ויענונו וכו'. מבואר ממילא כמו כן שאר הדרשות וכו'. וענין העשר מכות מבואר לעיל קצת (ועיין בכוונות) וזה כמה מעלות טובות וחושב ט"ו מעלות כנגד עליית הלבנה ומלואה עד קרוב לט"ו יום (ועיין לקמן). וגומר כל הענין ומברך על הכוס שני ונוטל ידיו עוד הפעם להמשיך מימי הדעת והתורה הק' לטהר הידים לסעודה ונוטל המצות שמרמזין למוחין גדולים ולבחי' מלכות שמים כנ"ל ומברך עליהם. ואוכל ביראה ובשמחה גדולה.
ואח"כ נוטל המרור. ומצוה בחזרת שנקרא חסא דחס הקב"ה עלן וכו' וגם כי תחלתו מתוק וסופו מר וטובלו בחרוסת ומברך ואוכל. ומבואר כבר שהמרור רומז שלא היתה עדיין הגאולה בשלימות כי יהיה אחריה גליות רק אעפ"כ היא היסוד לכל הגאולות כנ"ל. וגם כי אפילו אחר בחי' הגאולה והישועה כשזוכין להתגבר על יצרו ולהכניע המלכות דסט"א ולקבל עליו עול מלכות שמים שלימה ולהמשיך מוחין גדולים אעפ"כ צריכין לזכור היטב גודל המרירות שעבר עליו קודם שזכה לזה בכדי להודות לה' חסדו על גודל הנפלאות שעשה עמנו. וגם כי באמת המרירות הזה יש לו חלק גדול בהגאולה והישועה שזכה אח"כ. כי אח"כ כשזוכין לתשובה שלימה ולכנוס בחדרי הקדושה אזי הקב"ה מצרף וחושב ומזכיר גם אלו המחשבות של המרירות שהיה לו לאדם קודם שזכה לזה כי ע"י הרגשת המרירות הרבה לצעוק ולהתפלל להשי"ת ע"ז כ"כ עד שנענה וזכה לישועה שלימה ואלמלי לא הרגיש תחלה את המרירות של הפגמים רק כל הדרכים שלו היו ישרים בעיניו ח"ו מי יודע להיכן היה נתעה ונאבד לגמרי ח"ו.
וע"כ צריכים לאכול מרור זכר למה שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים. ומצוה מן המובחר בחסא דחס רחמנא עלן ופרקינן. היינו לידע ולזכור שעיקר הגאולה והישועה מן המרירות וגם הרגשת המרירות בעצמו קודם הישועה הכל הוא רק בחמלת השי"ת וברוב רחמיו וחסדיו ית' וגם כי מרור גימטריא מות כמובא שזה בחי' המרירות שסובלין בעת התגברות הסט"א סטרא דמותא ר"ל. וחס"א גימטריא חיים עם הכולל. היינו כי גם אז בתוקף המרירות של התגברות סטרא דמותא ח"ו גם אז הזריח השי"ת עלינו בהעלם וברוחניות גדול מבחי' אור החיים הק' שהוא בחי' התנוצצות מניצוצי אור החכמה העליונה שהיא עיקר החיים ועי"ז בעצמו זכינו להרגיש המרירות (כי אין בשר המת מרגיש באיזמל כשארז"ל) וצעקנו להשי"ת עד שזכינו לישועה. וזה מרומז בלשון התורה הק' בעצמה שכתבה וימררו את חייהם דייקא היינו כנ"ל וגם כי חסא תחלתו מתוק וסופו מר כמו שהיתה עבודתם בתחלה בפה רך וכו' שזה בחי' דרך היצה"ר שמתחלה מתלבש עצמו במצוות כנ"ל ואז זכינו להכניע גם בחי' היצה"ר הזה בשלימות ע"י שזכינו תחלה להרגיש המרירות שבסופו שזה בחי' איזה חכם הרואה את הנולד וארז"ל, הוי מחשב וכו' ושכר עבירה כנגד הפסידה.
וע"כ מטבלין אותו בחרוסת אותיות חס רות כמובא בכוונות חס גימט' חיים כנ"ל, וגימטריא חכם ורות רומז למלכות שיצאו ממנה מלכים. שזה בחי' יחוד חמה ולבנה הנ"ל היינו שעיקר המתקת המרירות של התגברות היצר הוא רק ברחמי השי"ת שחס עלינו מאד ובפרט על כלל כנסת ישראל שהוא בחי' המלכות דקדושה ומזריח עלינו גם אז מאור החכמה והחיים דקדושה שזה בחי' מה שארז"ל אלמלא הקב"ה עזרו לא היה יכול לו. רק שצריך לנער את המרור מטיבול החרוסת תיכף בכדי שלא לבטל טעמו לגמרי כי כן דרך השי"ת כי אע"פ שמעורר את האדם ועזרו בכ"פ להתגבר על יצרו אעפ"כ הוא רק בבחי' התנוצצות בעלמא לפי שעה בכדי שלא לבטל כח הבחירה לגמרי עי"ז כידוע.
ואח"כ כורך מצה ומרור ואוכלין ביחד זכר למקדש כהלל וכו' כי לדעת הלל היו צריכין לאכול פסח מצה ומרור ביחד כי כיתרון האור מן החשך כך יתרון החכמה מן הסכלות ומובא דר"ל שעיקר מעלת האור ניכר ע"י שרואין גרעון החשך וכן החכמה מן הסכלות ע"כ סבירא ליה שצריך לכלול המצה והמרור כאחד דייקא כי המרירות הגדול בעצמו היה סיבת הישועה הגדולה והמעלה הנפלאה שזכו אח"כ. עוד יש לומר שרומז למה שארז"ל הרוצה שיחיה ימית א"ע וכן לענין כפיית היצה"ר והכנעתו אמרו ג"כ יזכור לו יום המיתה וארז"ל החיים למות והמתים להחיות נמצא שכל דבר קשור ומחובר להפכו. רק העיקר להכניע הכסילות ולהיות מקושר תמיד אל השכל ואז ידע להשתמש עם כל בחינה במועדה ובזמנה ואז טוב לו.
ואח"כ אוכל סעודתו לכבוד יו"ט בשמחה גדולה כי אז האכילה בקדושה גדולה בסוד סעודת הצדיקים לעתיד לבוא.
ואוכל האפיקומן באחרונה כדי שיהיה זכר לפסח שהיה נאכל על השובע בדרך חשיבות ולשם מצוה ולא למלאות רעבונו רק כדרך שהמלכים אוכלים כמבואר בשו"ע וגם בכדי שיהיה נשאר טעם מצה בפיו כנ"ל. ואח"כ מברך ברכת המזון על כוס שלישי ומוזגין לו כוס רביעי וגומר עליו את ההלל.
והנה ענין ההלל ארז"ל שיש בו שלעבר ושלעתיד וכו'. ואם תדקדק בו תראה שסובב והולך ג"כ על ענין המשכת התיקונים הנ"ל. והנה פתח ואמר הללו יה שרומז לבחי' חיבור המלכות שהיא בחי' הלל גימטריא אדני לשם יה שרומז על המוחין הק' חכמה ובינה.
וזה הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה כי זכינו לצאת מתחת רשות המלכות דסט"א ולכנוס תחת רשות ועבדות של בחי' המלכות דקדושה ששם עיקר החירות בחי' שמלכך בן חורין כנ"ל ועבד מלך מלך. וזה הללו את שם ה' כי בו ית' מעצמו לית מחשבה תפיסא ביה כלל רק שצריכין אנו להלל לשמו ית' שהוא כולל הכל. וזה יהי שם ה' מברך ואיתא שזה בחי' מ"ב ר"ך בחי' תחלתו קשה וסופו רך כי עבדות דסט"א ר"ל הוא בבחי' תחלתו רך וסופו קשה תחלתו מתוק וסופו מר כנ"ל כי הוא רק בדרך שקר והטעאה בעלמא. אבל עבדות דקדושה הוא להיפוך כי תחלתו קשה בחי' כל התחלות קשות אבל סופו רך ומתוק וכמו שפירש שרש"י בפ' יתרו על פסוק ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו'. וזה קרוב לפשוטו לבד מהנסתרות שיש בענין זה של מ"ב ר"ך כמבואר בזוה"ק ובכתבי האריז"ל.
וזה ממזרח שמש שזה בחי' זריחת המוחין שזה ששורש אור השמש. עד מבואו מהולל שם ה'. כי שם ה' כולל הכל. כי אפילו לאחר ביאת השמש זורח אז אור בחי' הלבנה שהוא בחי' מלכות בחי' ה"א אחרונה שבשם הקדוש שזה בחי' והיה אור הלבנה כאור החמה כנ"ל. וזה רם על כל גוים ה' וכו' בחי' התרוממות המלכות דקדושה וכו' והתגלותה על כל העולם כולו בבחי' מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה וכו'.
וזה בצאת ישראל ממצרים וכו' היתה יהודה לקדשו. בחי' המשכת המוחין שהם בחי' קודש. ישראל ממשלותיו. בחי' המלכות דקדושה שנתגלה אז על ישראל ועי"ז הים ראה וינוס וכו' מה לך הים כי תנוס וכו' מלפני אדון חולי ארץ. בחי' התגלות מלכותו ואדנותו ית' מלפני אלוה יעקב דייקא שהוא עוסק בהמשכת תיקונים הנ"ל. וזה ההופכי הצור. שהוא בחי' מלכות בחי' דינא דמלכותא דינא והוא בחי' אש כי שרשה מבחי' גבורות ויצא ממנה מים כי על ידה דייקא זוכין להמשיך המוחין שהם בחי' מימי הדעת והשכל כנ"ל (ועיין בליקוטי תורה להאריז"ל בפ' בשלח על פסוק הנני עומד לפניך שם על הצור).
ועד כאן אומרים קודם הסעודה שמהללים ומודים על העבר ואחר הסעודה מתפללין וצועקין על העתיד ואומרים שפוך חמתך וכו' ועל ממלכות וכו' היינו על הכנעת וביטול המלכויות דסט"א גם עכשיו. וזהו שאומרים לא לנו וכו' כי לשמך תן כבוד וכו' וזה עצביהם כסף וזהב ששורש כסף וזהב הוא מבחי' לבנה וחמה דסט"א. וזה פה להם ולא ידברו וכו' כי אף שמציירין אותם בדמות אדם אבל הכל הוא באמת רק שקר והבל והטעאה בעלמא כי הכל רק בכח המדמה בשביל כח הבחירה וע"כ כמוהם יהיו עושיהם אבל אתם ישראל בטח בה' וכו'.
וכן על דרך זה כל ההלל כולו עד שגומר ואומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו ואח"כ אומר הלל הגדול והם כו' כי לעולם חסדו ומספר שם מחסדי ה' בכלליות ובפרטיות ומסודרים על אותיות שהם הוי"ה ב"ה שהוא גימטריא כ"ו ועיין בו ותבין קצת איך שמכוון ג"כ לענינינו. וזה בחי' הסמיכות של לעושה אורים גדולים וכו' את השמש וכו' את הירח וכו' למכה מצרים בבכוריהם וכו' היינו כנ"ל וכן להלן ומובן ממילא.
ואח"כ אומר נשמת וישתבח ויהללוך שהם ברכת השיר. כי הלילה הזאת הוא רק להלל ושיר ושבח להשי"ת על שזכינו לכל זאת ורק בחסדיו ורחמיו הגדולים ית' וכ"ש השיר יהיה לכם כליל התקדש חג.
ואח"כ מברך על כוס רביעי ועוסק עוד לספר יציאת מצרים בכדי להאיר קדושת הלילה הזאת בתוספות עוז ותעצומות כי ליל שמורים הוא לה' כנ"ל. וזהו שאומרים אח"כ הפיוטים מרוב הנסים והנפלאות שנעשו בלילה הזאת.
ואח"כ אדיר במלוכה וכו' ומרבין לספר בשבח גדולת מלכותו ית' ואיך שהמלאכים הק' מקבלים עליהם עול מלכותו מלמעלה וכן ישראל עם קדוש מלמטה. וזה גדודיו יאמרו לו לך ולך ר"ל מאמר הכתוב לך דומיה תהלה וכו' ולך ישולם נדר (כי בוודאי לא יספיק לו יתב' כל שבחים ותהלות רק אעפ"כ צריכין להודות לו כל אחד לפי כחו כי אם לא כן במה ישולם נדרו וחיובו לה' על כל תגמולוהי עליו) לך כי לך. ר"ל לך ה' הגדולה וכו' כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה. לך אף לך.
ר"ל לך שמים אף לך ארץ וכן לך יום אף לך לילה וסיים לך ה' הממלכה וכו' כי זה עיקר יסוד השיר והפיוט, ואח"כ מתפלל בדרך פיוט על בנין הבית שלעתיד, ואח"כ אומר אחד מי יודע שזה בחי' המשכת המוחין והידיעה ואומר אחד מי ידע וכו' כי זה עיקר שלימות וכו'. שלימות ותכלית כל המוחין והידיעות בבחי' וידעת היום והשבות אל לבבך וכו'.
ומסדר והולך עד שלשה עשר ידיעות קדושות וכולל בתוכם האבות והאמהות והשבטים ולידה ומילה ושבת והלוחות ועשרת הדברות ותורה שבכתב ושבע"פ ושלש עשרה מדות וכו'. ותכלית כל הידיעות הוא אחד אלהינו וכו' ואחד ג"כ מספרו י"ג וכלל מספר כולם מאחד עד י"ג עולה צ"א כמנין הוי"ה אדני שזה בחי' התיקונים הנ"ל.
ואח"כ מסדר והולך מענין חד גדיא פירושים הרבה כידוע ומה שסמוך לפשוטו הוא כי מדבר בענין הקנאה שהיה להשבטים על יוסף עד שמכרו אותו למצרים וזה גרם גלות מצרים שהוא בחי' התגברות המלכות דסט"א שהוא בחי' כלב. ואתא חוטרא הוא בחי' המטה עוז של משה שמרמז לבחי' המלכות דקדושה שעל ידה הוכה פרעה והמצרים בעשר מכות כמובא בכוונת. ואתא נורא ושרף לחוטרא.
כי אח"כ התגבר אש היצה"ר שהוא שורש המלכות דסט"א עד שעי"ז נשפל כח המלכות דקדושה.
ואתא מיא וכבה לנורא כי עיקר התיקון לכבות האש של היצה"ר הוא ע"י מימי התורה הק'. ואתא תורא. הוא בחי' עשו ושריו זה בחי' התגברות הגלות הזה שמתגבר העיקר על ביטול תורה. ואתא השוחט. רמז על משיח בן יוסף שיכניעם כמובא.
כי יוסף הוא בחי' שור דקדושה ע"כ יכניע השור דסט"א. ואתא מלאך המות וכו' כי גם הוא יהרג ר"ל כמו שארז"ל וכמובא. רק אעפ"כ ואתה מרום לעולם ה' כי ימין ה' רוממה ואמת ה' לעולם ואתא הקב"ה ושחט למלאך המות וכו' ויתתקן הכל בתכלית השלימות ב"ב אמן.
נשמט מדלעיל כי היה בדעתי לקצר וגם כי הדברים פשוטים ומובנים ממילא. בענין כמה מעלות וכו' שחושב ט"ו מעלות כנגד עלית הלבנה ומלואה שעולה עד ט"ו יום.
וזה חושב שהוציאנו ממצרים וכו' עד ונתן לנו את ממונם זה כנגד מה שפרק ממנו עול מלכותם ולא עוד אלא שעשה נקמה בהם ובאלהיהם ובכוריהם ונתן לנו את ממונם שהוא ג"כ מבחי' המלכות שלהם כ"ש עשיר ברשים ימשול. וזה בחי' הבטחת ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שכל מה שקבצו ואספו בכח המלכות שלהם נמסר אח"כ לישראל ע"י שזכו לברר ניצוצי הק' מבינותם כראוי.
ואח"כ חושב מענין קריעת ים סוף עד והאכילנו את המן שכל זה מבחי' התגלות המלכות דקדושה עלינו בהארה גדולה שקיבלה מבחי' המוחין העליונים שזה בחי' מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה כמובא. וע"כ סיימו השירה ה' ימלוך לעולם ועד.
וזהו והעבירנו בתוכו בחרבה להודיע שזכינו לקבל עול מלכות שמים שלימה ושיקע צרינו בתוכו ועשה אז נקמה בהם בשלימות. וסיפק צרכינו במדבר שזה ג"כ מבחי' המלכות דקדושה בחי' אילנא וכו' ומזון לכולא ביה אנת הוא מלכא. כי הפרנסה נמשך מן המלכות כמבואר במ"א וזה וסיפק צרכינו במדבר ארבעים שנה בחי' בן ארבעים לבינה וכמבואר במ"א כי קיבלה כח מלמעלה ממקום גבוה כנ"ל. וזה והאכילנו את המן שהוא לחם אבירים לחם מן השמים ונמשך ממקום גבוה עליון מאד כידוע.
ואח"כ חושב איך שזכינו עי"ז למעלה גבוה עוד יותר. היינו אל אור השכל בעצמו. וזהו ונתן לנו את השבת שהוא בחי' קדש כידוע. וקרבנו לפני הר סיני שאז זכינו לקבל עוד מוחין גבוהים ביותר בבחי' פנים בפנים דיבר ה' עמכם והיה ג"כ ביום השבת כי בשבת ניתנה תורה ונתן לנו את התורה שהיא דרך כבושה לעשות רצונו ית' תמיד וליתן כח להמלכות דקדושה להתגבר לעולם כמאמר בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין. ועי"ז והכניסנו לארץ ישראל שהיא מלכות שמים שלימה. ובנה לנו את בית הבחירה ששם מאירין המוחין העליונים בבחי' כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו. וזה לכפר על כל עונותינו. כי אל די שע"י השכל והמוחין ניצולין מעוונות כי אין אדם עובר עבירה אח"כ נכנס בו רוח שטות אף גם עי"ז יוכל להתתקן ולהתכפר גם מה שפגם כבר בבחי' ואיש חכם יכפרנה כמבואר במ"א:
שייך לענין חד גדיא דלעיל
.
ואתא נורא אולי ר"ל על מלכות נבוכדנצר וגלות בבל שהתגברה האש דסט"א כמ"ש וישרוף את בית ה' ואת כל בית גדול שרף באש וכמוהו רבים והשליך לחנניה מישאל ועזריה לכבשן אש. ובגלות בבל נכלל גם גלות מדי כי היו משתלשלין מזה לזה. וזה ושרף לחוטרא כי התגבר על המלכות דקדושה של זרע דוד שהם חוטר מגזע ישי ואתא מיא וכבה לנורא. כי זכות התורה של גלות יכניה החרש והמסגר אלף וכן של כל הזקנים והנביאים שבאנשי כנסת הגדולה עמדה להם עד שניצולו מצרת המן ימ"ש ועלו מגלות בבל ומדי ושבו לארצם עם עזרא הסופר שהאיר עיני כל ישראל בתורתו וכן להלן.
ואתא תורא זה מלכות יון שתחלת גבורתה וממשלתה עלינו היה ע"י אלכסנדר מוקדון שהיה קולו כקול השור כמבואר ביוסיפון. וזה ושתה למיא. כי מלכות הרשעה זאת בטלה את ישראל מן התורה וגזרו שמדות ואמרו להם כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. ועיין בזה במגלה עמוקות בספר מאמר יהונתן על חד גדיא והמלכות הזאת גברה עלינו שנים הרבה כמו שארז"ל.
וזה ואתא השוחט ושחט לתורא. כי שור המועד אין לו שמירה אלא ע"י שחיטה בסכין. וכמו כן אז גברו החשמונאים במלחמה רבה שלא כדרך הישועה מגלות מצרים ומגלות בבל ומדי שהיו רק מישועת ה' בעצמו וכאן ראו ג"כ ישועת ה' ונסים ונפלאות גדולות אבל אעפ"כ היתה הישועה ע"י שהתגברו עליהם במלחמת חרבם שזה בחי' ואתא השוחט ושחט לתורא.
ואח"כ ואתא המלאך המות. זהו שרו של אדום שגלותו נקרא תהום כמו שדרז"ל ותהום אותיות המות וזה ושחט לשוחט כי גם בחורבן בית שני גברו ישראל הרבה ושחטו אותם בחרבם הקשה רבבי רבבות בלי שיעור ואעפ"כ בסוף גברו עליהם הרומיים בחרבם ואז גלינו מארצינו וכו'. אך אעפ"כ יש תקוה לאחריתינו כי סוף כל סוף ואתא הקב"ה ושחט למלאך המות וכו' וכמו שארז"ל וכל החסדים והישועות הכל הוא על יסוד הישועה הנפלאה שעשה לנו השי"ת בלילה הזאת כנ"ל. ואח"כ נהגו לומר שיר השירים בנעימות ודביקות נפלא כל אחד כפי בחינתו ומדריגתו כי בו כלול הכל כמובן מדברי רז"ל ועוסקין עוד לספר ביציאת מצרים כמבואר בשו"ע: