נחת השולחן
ברכת הלבנה. ונקרא קידוש לבנה, כי מברכין להשי"ת על שהמשיך האור מבחי' קדש שהוא חכמה על הלבנה שהיא בחי' מלכות, וזה אשר במאמרו ברא שחקים וכו' פועל אמת, הוא בחי' אור השי"ת בעצמו שפעל ועשה הכל בחכמתו ית' שהוא בחי' אמת שהוא בחי' כלל המוחין דקדושה, וזה שפעולתו אמת, פעולתו היא בחי' המלכות דקדושה כידוע והוא ג"כ אמת, כי על ידי בחי'מלכות משיגים אור השכל והמוחין שהם בחי' אמת, וזה אותיות אמת הם ראש תוך סוף כידוע, כי המשכת תיקונים אלו כוללין כל הבריאה כולה מראש ועד סוף, כי מכל דבר שבעולם צריכין להכרי ולידע את השי"ת כי הכל נברא רק בגין גישתמודעין ליה כנ", וזה וללבנה אמר שתתחדש וכו', כי ירידתה ומיעוטה כביכול הוא ג"כ רק לצורך עלייתה וחידושה, וזה עטרת תפארת בחי' אשת חיל עטרת בעלה כידוע, לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה, כי ירידת ישראל וגלותם הוא ג"כ רק בבח'י זאת בשביל לברר ניצוצות הק' וכשארז"ל לא גלו ישראל אלא בשביל שיתוספו עליהם גרים וכן עוד כמה ענינים נפלאים שנעשים עי"ז, ועי"ז דייקא יתחדשו ישראל לעתיד בעליות גדולות, כי הגלות הוא כמו בחי' שינה שהיא בשביל התחדשות המוחין, וזה בשוב ה' וכו' היינו כחולמים וכו', וזה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו דייקא ברוך וכו' מחדש חדשים, וזה ברוך עושך וכו' כנגד הארבע עולמות כי בכל עולם ועולם יש בחי' מלכות וכו' (כמבואר במאמר מישרא סימן ל') ומרומז בראשי תיבות יעקב, יעקב דייקא כנ"ל, וזה כשם שאני רוקד כנגדך וכו' כך לא יוכלו כל אויבי (שהוא היצה"ר בחי' מלכות דסט"א שהם כלליות האויבים) לנגוע בי וכו', תפול עליהם וכו' ג"כ נגד ביטול כח הסט"א, דוד מלך ישראל חי וקים בחי' התגברות המלכות דקדושה כנ"ל, וזה קול דודי הנה זה בא וכו' כי זה בחי' התנוצצות הגאולה שלעתיד, וזה שארז"ל המברך על הלבנה בחידושה זוכה להקביל פני שכינה, כי כבר מבואר לעיל שהמשכת תיקונים אלו שעי"ז זוכין להשיג אור השי"ת מכל דבר שבעולם זה בחי' קבלת פני שכינה ועי"ז זוכין באמת להקביל פני שכינה, וזה אלמלי זכו ישראל וכו' פעם אחת בחדש דים אמר אביי הילכך צריך למימרא מעומד וכו', כי הגם שלבנה בחי' מלכות היא בחי' נוקבא שהיא בחי'ישיבה כידוע אעפ"כ מאחר שזוכין עי"ז להשיג אור השכל העליון שהוא בחי' קבלת פני שכינה בפרט מצות קידוש לבנה שמרמז על בחינת החידוש שלעתיד שתהיה כביכול בבחי' עטרת בעלה כנ"ל ע"כ צריך למימרא מעומד שהוא בסוד עלמא דדכורא כידוע ואחר כך מתפללין על זה למלאות פגימת הלבנה ויהיה אור הלבנה כאור החמה וכו' היינו כנ"ל, וזה ויקוים בנו מקרא שכתוב ובקשו את ה' א' ואת דוד מלכם, שיבקשו וישתדלו רק להשיג אור השי"ת שהוא השכל שבכל דבר שזה משיגין רק על ידי בח'ימלכות כנ"ל, ומחמת שעיקר התגבורת המלכות דקדושה הוא ע"י התורה שהיא בחי' שבעה כמ"ש חצבה עמודיה שבעה, ע"כ אין מברכין עליה עד שיעברו עליה ז' ימים, אא"כ חל מוצאי שבת אחר ג' לחודש מהמולד מברכין עליה אז, כי מאחר ששלימות המשכת התיקונים הנ,ל הוא בשבת כנ"ל ע"כ מצוה יותר לברך עליה במוצאי שבת תיכף. וע"כ לא יברך עליה בליל שבת ויו"ט, כי מעלין בקדש וכו', והארת המלכות דקדו' על ידי קדושת שבת ויו"ט גדולה יותר מהארה שמקבלת בעת ברכת קידוש לבנה, וכעין זה מבואר בספר שומר אמונים בשו"ת שלו עיי"ש, וע"כ עושין שמחות וריקודין בשעת קידוש החדש דוגמת שמחת נישואיטן כי הם בחי' אחת שהמלכות כביכול מתייחד עם דודה שזה בחי' המשכת התיקונים הנ"ל שהם בחי' שלימות השמחה כנ"ל. וזה בחי'מה שהחדשים אחד מלא ואחד חסר לבד מחשון וכסלו כידוע והמלא הוא כשר"ח השני הוא שני ימים אזי יום הראשון של ר"ח זה נחשב ליום שלשים לחד העבר, וזה כי נעוץ סופן בתחלתן כי א"א להשיג האור של בחי' ראשית חכמה כ"א על ידי בחי' מלכות שהיא בחי' סוף דבר וכן עיקר שלימות המלכות הוא כשמקבלת אור מבחי' ראשית חכמה. וע"כ החדש שאינו מחובר לראש חדש השני והוא רק כ"ט ימים נקרא חסד, וכשהוא מחובר לר"ח השני אז הוא של שלשלים יום כנגד בחי' שלימות המלכות שניקנית בשלשים מעלות ואז נקרא מלא, וע"כ כל חדש שיש בו איזה יו"ט הוא מלא כידוע וחדש זה נקרא מלך כמבואר במהרי"ל כי ע"י קדושת יו"ט שבו נמשך בו ביותר הארת המלכות בשלימות ובמילואה וע"כ נקרא מלך והוא מלא. וזה בחי' סוד העיבור שמעברין את השנה כדי להשוות שנות הלבנה עם שנות החמה ששורש הדבר לייחד המלכות עם דודה בשלימות, ומחמת שעיקר התיקון נעשה ע"י התורה שהיא בחי' שבעה כנ"ל ע"כ בכל מחזור קטן של לבנה יש ז' עיבורים, ולולא דמיסתפינא הוא אמינא שלכונה זו נתן הטור והמחבר ז"ל בסי'תכ"ח סימן לקביעות המועדים א"ת ב"ש וכו', כי א"ת ב"ש הוא בחי' חיבור האל"ף בי"ת כסדר עם תשר"ק שהוא שלא כסדר בחי' מלכות כמבואר בליקות"נ סי' פ"ב, וזה א,ת וכו' היינו אותיות ראשונות הם מא"ב כסד ואותיות שניות הם מתשר"ק, וזה רמז שע,י בחי' המועדים עי"זמייחדין בחי' המלכות עם דודה ונעשה הכל בבחי' כסדר, וזה שמתחיל בא"ת שרומז ביום שחל יום א' של פסח יהי' לעולם תשעה באב זה רמז לבחי' מסכן וחכם המבפ"נ כי תשעה באב אזהמלכות בתכלית העניות והשפלות, ואעפ"כ ברוחניות גדול גם אז נמשך עליה אור וחיות מבחי' החכמה והמוחין דגדלות המאירין בפסח שזה בחי' התנוצצו' משיח שמאיר בכל תשעה באב כמובא, וע"כ גם ט"ב נקרא מועד, והכלל כי נעוץ סופן בתחלתן כנ"ל ובקדושה כל בחינה כלולה מחברתה ובתכלית העליה צריכין לזכור את בחי' העניות והשפלות שבימי הירידה ולקשר אז עצמו היטב אל השכל דקדושה בכדי שיאיר לו גם אז בבחי' ביום טובה היה בטוב ואעפ"כ וביום רעה ראה שיראה גם אז להזהר בנפשו מבחי' היום רעה וכן בתכלית הירידה והשפלות צריך להסתכל ולהתבונן היטב וימצא גם אז חסדי ה' וטובו בבחי' בצר הרחבת לי וכמבואר במ"א שזה ג"כ בחינות וביום רעה ראה כמבואר במאמר מי האיש החפץ חיים סי' ל"ג, וע"כ בפסח בלילה הראשונה שמאירין המוחין מאד מרמזין אז לזכור בימי הירידה הזהבחי'על מצות ומרורים יאכלוהו כי לא היתה עדיין גאולה שלימה וגלו אח"כ עוד בתשעה באב, וכן בתשעה באב דייקא מתנוצץ אור הגאולה העתידה, וזה ג"כ בחי' א"ת ב"ש וכו' בחי' נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כנ"ל, וזה בחי' כי שחה לאפר נפשינו וכו' אז דייקא קומה עזרתה לנו וכו' וכשארז"ל. וזה בחי' חי"ת פסוקים אחרונים שבתורה אין מפסיקין בהם וכו' כי הם מדברים מפטירת משה שהוא בחי'חמה בחי' חי"ת ועי"זדייקא מאיר ליהושע שהוא בחי' לבנה בחי' נו"ן וכמ ושכתוב שם בתוך הפסוקים ויהושע בן נו"ן דייקא מלא רוח חכמה וכו' ע"כ אין מפסיקין בהם אלא יחיד קורא את כולם בכדי שיהיה הארת בחי' החי"ת והנו"ן בשלימות. וזה מי"ז בתמוז ואילך מפטירין ג' דפורענותא וכו' כי אז ימי החורבן וירידת המלכות כביכול בעונות ישראל וממילא נסתלק ונעלם גם אור השכל העליון כביכול ועל כן מפטירין אז ג' הפטרות הנ"ל, דברי ירמיהו מתנבא על חורבן ירושלים שהוא בחי'מלכות דקדושה והתגברות מלכות דסט"א ומסיים בפסוק קדש ישראל לה' ראשית תבואתו וכו' שהם נקראים קדש וראשית על שם השכל והחכמה דקדושה שהם בחי' קדש וראשית כנ"ל. שמעו דבר ה' וכו', מוכיח אותם העיקר על שפגמו כביכול במלכו שמים והמירו כבודו בלא יועיל כוו' כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים שהוא בחי' שכל דקדושה שהוא עיקר החיות דקדושה, וכן המלכות דקדושה בבחי' ואתם הדבקים וכו' חיםי כולכם היום וכנ"ל, שכל זה הוא מבחי' היצ"ט, וזה לחצוב להם בארות בארות נשברים וכו' בחי' הכסילות של היצה"ר אשר לא יחפוץ כסיל בתבונה וכו', ומאריך שם הרבה בענינים אלו וכו' הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי וכו' כי דרך היצה"ר לפעמים להתלבש במצות כנ"ל ומוכיחם הרבה על שאוחזים החבל בשתי ראשים כי לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר וא"א להשלים ביניהם ולמלאות רצון שני היצרין ח"ו, ומסיים הלא מעתה קראת לי אבי אלוף נעורי עתה, היינו לשוב למקורם ושרשם שהוא בחי' החכמה העליונה דקדושה שהוא בחי' אבא יסד ברתא בחי' אב בחכמה כידוע, וזה ג"כ בחי' ואאלפך חכמה, וארז"ל אלף חכמה אלף בינה.
הפטרה שלישית הוא חזן ישעיהו, הוא ג"כ מוכיח אותם על ענינים הנ"ל ומודיע להם כי פגמו בשני הבחינות הנ"ל שהם בחי' חודש שהואבחי' לבנה, ושבת שהוא בחי' חמה בחי' שמש בשבת צדקה לעניים שאז מאיר בשלימות אור השכל דקדושה, וע"כ נקראת קודש כידוע, וזה חודש ושבת קרוא מקרא לא אוכל וכו', ועיקר הפגם נוגע בבח'י החודש, וזה חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וכו' והודיע להם שעי"ז אין תפלתם נשמעת וזה ובפרישכם כפיכם וכו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע כי כמו שע"י התיקונים הנ"ל שהם בחי'התחברות החי"ת והנו"ן עי"ז התפלה מקובלת כמו כן להיפך ח"ו, ומזרז אותם מאד לשוב בתושבה ויתתקן הכל, ומסיים ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, כי עיקר התיקון על ידי התורה הקדושה שהיא בחי' משפט וצדקה שעל ידה נותנין כח לבחי'מלכות דקדושה בחי' היצ"ט להתגבר נגד ההיפך. ואחר תשעה באב מפטירין ז' דנחמתא כנגד התורה הקדושה בחי'שבעה כנ"ל והיא עיקר הנחמה בבחי' זאת נחמתי בעניי וכו' כיעל ידה יתתקן הכל. ואח"כ מפטירין תרתי דתיובתא כי צריכין לשוב בתשובה שלמה ולתקן שני הבחינות הנ"ל, וע"כ בהפטרת דרשו מבואר מענין כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו' ומפליג בשבח שומרי שבת שהוא בחי' עולם המחשבה והשכל כנ"ל. ובהפטרת שובה מבאר מענין קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וכו' שעי"זנתתקן מה שפגמו במלכות דקדושה כמבואר במאמר אנכי סי' ד' ובמאמר ויתן עוז סי' ע"ח וזה אשור לא יושיענו וכו' היינו להפירד עצמו מכל וכל מבחי' המלכות דסט"א שהיא מצד היצה"ר, וכן אח"כ אמר אפרים מה לי עוד לעצבים וכו' ומסיים מי חכם (דייקא) ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' היינו דרכי התורההקדושה הם ישרים ונכונים וטובים מאד וצדיקים ילכו בם וכו' כיעל ידי התורה הקדושה מכניעין כח היצה"ר והמלכות דסט"א ומתגברין הצדקים שהם מצד היצ"ט ודבוקים במלכות דקדושה כמבואר בפנים במאמר הנ"ל, ויש מסיימין בפסוק מי אל כמוך נושא עון וכו' לשארית נחלתו וכו' היינ ושגם העוונות ופשעים שנלכדנו בהם מעצת היצה"ר סטרא דעשו, הקב"ה ימחול אותם לנו ע"י שאנו עושים עצמינו כשיריים ומרגישין בעניותינו ושפלותינו שזה בחי' מסכן וחכם הנ"ל, וזה ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם מצולות ים הם ס"מ ונוקביה בחי' חמה ולבנה דסט"א שעהם שורש כל החטאים ע"כ ישליך עליהם השי"ת כל חטאת ישראל, וזה תתן אמת ליעקב שזה בחי' מדתו של יעקב להסתכל רק עלהאמת שהוא כלל בחי' המוחין והשכל שמלובש בכל דברשזה בחי' הבכורה והברכה שקיבל יעקב באמת ובתצים כי הם ממדתו ואין לעשו שייכות להם כלל כי לא חפץ בברכה ותרחק ממנו, וזה חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם ותרגומו תדכר לנא עקידת יצחק היינו, שהשי"ת יעורר וימשיך עלינו זכות החסד לאברהם וזכות עקידת יצחק בכדי שעי"ז יהיו נמתקין כל הבחי' גבורות שמשם יניקת היצה"ר סיטרא דעשו ועל ידי זה נשכה להתגבר עליו ולהתדבק ביצר טוב ובמעשים טובים עד שנזכה על ידי זה להתדבק במדתו של יעקב הנ"ל שזה בחי' תתן אמת ליעקב כנ"ל, גם התורה נקראת אמת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וע"י התורה זוכין לכל הנזכר לעיל:
עניני ד' פרשיות-פסח-הגדה של פסח ע"פ הספה"ק "נחת השולחן" סי' תכ"ט) הלכות פסח. שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום. כי בפסח אז נמשכין התיקונים הנ"ל בשלימות גדול וזוכין לקבל מוחין גדולים, ובחי' מלכות עולה בעליות גדולות, וע"כ צריכין להכין עצמינו לזה על ידי עסק התורה שעי"ז זוכין לכל הנ"ל, וע"כ אז צריכין לעסוק ביותר בעסק התורה של הלכות פסח בעצמו וזה שלשים יום דייקא כי המלכות נקנית בשלשים מעלות. ומחמת שעיקר התיקון ליתן כח למלכות דקדושה שהיא בחי' מסכן וחכם כנ"ל ע"כ קודם פסח המנהג נתפשט ביותר לחלק מעות לעניים או חטים וקמח לצורך פסח, וזה הכנה גדולה לקבל קדושת פסח בשלימות ולהיות נזהר מחמץ בפסח שהוא אז מסיטרא דיצר הרע ןלזכות לקיים מצוות אכילת מצה שנקראת לחם עוני בשלימות, וזה שמבואר בהג"ה בלשון זה: "והמנהג לקנות חטים לחלקם לעניים לצורך פסח" כי חטים מסוגל ביותר לדעת ושכל וכמבואר במ"א, וגם חטה גימטריא כ"ב כנגד כ"ב אותיות התורה כידוע, ונובלות חכמה שלמעלה תורה, וע"כ בזה שקונים חטים לחלקם לעניים בזה נותנין כח לבחי' המלכות דקדושה להתגבר וכו' ולעלות מבחי' הדלות והעניות אל בחי' אור החכמה דקדושה ששלימות תיקונים אלו נמשכין בפסח כנ"ל. וזה אין נופלין על פניהם בכל חדש ניסן וכו' ואין מספידין בו ואין מתענין בו וכו' כי מבואר בזוהר הקדוש כי יעקב נטל חלקו שלשה חדשים אלו שהם ניסן אייר סיון ומדתו של יעקב הוא כנ"ל להשתדל בכל פעם לקבל אור השכל העליון על ידי בחי' נו"ן שהוא בחי' מלכות והעיקר הוא ע"י עסק התורה כנ"ל ע"כ ג' חדשים אלו שבהם יצאו ישראל ממצרים ונכנע בחי' המלכות דסט"א ונתעלה בחי' המלכות דקדושה בעליות גדולות וזכו לקבל מוחין גדולים מאד ואפילו לאחר שנסתלקו בחי' המוחין של פסח זכו אח"כ לספור שבעה שבועות נו"ן יום דייקא כמבואר בלקוטי הלכות עד שזכו לקבל התורה בשבועות וכו', ע"כ החדשים האלו הם מחלקו ועל ר"ח ניסן נאמר "החדש הזה לכם ראש חדשים" ומובא שבכל ימי החודש הזה מאיר בו בחי' הארת ראש חדש ובפרט כי הוקם בו המשכן והקריבו י"ב נשיאים וכו' ויצא רוב החדש בקדושה ע"כ יש בכל ימי החדש הזה בחי' הארת קדושת יו"ט ואסור בהספד ותענית.
וע"כ הצירוף של השם הקדוש שמאיר בניסן מרומז בפסוק י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ וזה ויאמרו בגוים ה' מלך כי נתגלה מלכותו ית' שעי"ז זוכין להשיג אור השכל שיש בכל דבר שכלולים בבריאת שמים וארץ בבחי' את השמים ואת הארץ לרבות תולדותיהם והכל נברא רק בגין דישתמודעין ליה יתברך, וע"כ בניסן שנמשך בחי' זאת בודאי ישמחו השמים ותגל הארץ, וזה בחי' בא' בניסן ר"ה למלכים וארז"ל דייקא למלכי ישראל, ועיקר שלימות מלכי ישראל הוא מלכות בית דוד וע"כ ארז"ל בשעה שהקב"ה עושה חסד לדוד שמים וארץ שמחים היינו כנ"ל וע"כ המקריב ביום הראשון היה נחשון בן עמינדב שממנו יצא דוד: