נחת השולחן
ברכת הריח והבשמים. כי הריח אינו נכנס לתוך הגוף רק עולה להמוח ששם משכן אור השכל והנשמה והבשמים בעצמם הם בחי' מלכות כידוע. וע"כ צריך לברך על הריח ג"כ ולקשר עצמו אל החיות והשכל דקדושה המלובש בו ולהתקרב להשי"ת עי"ז. רק מחמת שאינו נכנס ומתקיים בתוך הגוף רק תיכף הנאתו חולף ועובר כי בשרשו הוא דבר רוחני רק תיכף הנאתו חולף ועובר כי בשרשו הוא דבר רוחני ודק מאד ע"כ אין מברכין עליו ברכה אחרונה. וזה בחי' וירח את ריח בגדיו ויברכהו שנאמר אצל יעקב ודרז"ל שנכנס עמ וריח גן עדן שהוא בחי' החכמה תתאה ועילאה הנ"ל שהם מקור הברכה כנ"ל. ע"כ ויברכהו: וע"כ גם בברכת הריח יש ג"כ ברכות כלליות ופרטיות הכל כנ"ל: וע"כ היו נוהגין לברך על המוגמר והריח אחר הסעודה. להורות שגבר סטרא דיעקב ואין לעשו שהוא היצה"ר שום אחיזה בסעודה כי הסעודה לא היצתה רק בשביל חיות הנשמה שהוא הריח כשארז"ל. וזה בחי' צדיק אוכל לשובע נפףשו כנ"ל. וע"כ אין מברכין על הריח שאין לו עיקר, כי א"א לקבל אור השכל כי אם ע"י בחי' מלכות בחי' צמצום שמשם שורש כל הדברים שהאדם מקבל חיותו מהם וכן במיני ריח הם הבשמים וכל כיוצא בו שנותנין ריח ע"כ מברכין עליו מה שאין כן כשהריח כבר אין לו שום עיקר שוב אין שייך לברך עליו מאחר שאין כבר בידו הדבר שהיה מלובש בו הריח ושם שרשו ומקורו של הריח ע"כ אין מברכין עליו:
רי"ח
ברכת הנסים. כי ידוע ומבואר בספרים כי כל הנסים שהם בחינת שידוד הטבע הם בחי' התחדשות הבריאה שהיהת ע"י החכמה הק' בבחי' בראשית ברא ותרגומו בחוכמא, ונס בעצמו גימטריא מה ואדני כמובא בכתבים ומה ואדני הם בחי' יחוד מלכות עם דודה וכו'. וגם הנסים בעצמם מאחר שכבר נשתלשלו בעוה"ז ונתלבשו במקום ובזמן הם בבחי' מלכות שעל ידה זוכין לקבל אור השכל, על כן הרואה מקום שנעשה בו נסים לישראל מברך וכו', כי מסתמא במקום זה מאיר ומתנוצץ בו גם עכשיו התנוצצת אור החכמה העליונה ביותר ויכולין להתקרב להשי"ת עי"ז ביותר ע"כ צריך לברך: ועל כן גם אם רואה מקום שנעשה נס רק לו לבדו מברך גם כן כנ"ל ואם נעשו לו עוד נסים במקומות הרבה יכלול אותם ג"כ בברכתו בכדי שימשיך עליו אור החכמה שהיה מלובש גם בהם ויאירו כולם אליו כי כולם נמשכים רק מבחינה הנ"ל:
רי"ט
ברכת הודאות וכו'. וזה ג"כ בחי' ארבעה צריכין להודות יורדי הים וכו' כי ים מרמז למלכות וגם לבחי' ים החכמה וע"כ כשפוגמין ח"ו בזה נאמר ויאמר ויעמד רוח סערה וכו' שהוא מבחי' המלכות דסט"א עשו איש שעיר וכו' וכל חכמתם תתבלע נגד פגם החכמה, ויצעקו אל ה' וכו' יקם סערה לדממה כיתשובה צעקה ותפלה הוא תיקון הכל, וכן הולכי מדבריות שזה בחי' תעו במדבר ששם שליטת הסט"א כידוע עיר מושב לא מצאו נגד פגם החכמה שעל ידה עיקר הישוב בבח'י בחכמה יבנה בית ועי"ז רעבים גם צמאים כוו' והיו בסכנת מות ר"ל ויצעקו וכו', וכן יושבי חשך וכו' היפך החכמה שהיא עיקר האור אסירי עני וברזל מצד בחי' המלכות דסט"א בחי' מקום אשר אסירי המלך אסורים וזה כי המרו אמרי אל וכו' כי פגמו בהתורה הק' שעל ידה נותנין כח למלכות דקדושה וזוכין לחמכה דקדושה כנ"ל ואעפ"כ ויזעקו וכו' וכן אוילים מדרך פשעם וכו' בחי' פגם החכמה על ידי כסילו ואולת ויגיעו עד שערי מות בחי' הסט"א סטרא דמותא כמ ושאמר עשו הנה אנכי הולך למות וכו' ויזעקו וכו', וע"כ אלו ארבעה כשיוצאין מצרותם צריכין לברך הגומל חייבים טובות וכו' כי מכירין בעצמם שהיו חיבים ואעפ"כ גמל השי"ת עמהם חסדו וגמל להם כל טוב והצילם, ועי"ז בעצמו מתעוררים מחדש לקבל עליהם עול מלכות ית' ולהסתכל מעתה עכ"פ רק על השכל שיש בכל דברו להתקרב להשי"ת עי"ז שזה בחי' יודו לה חסדו ונפלאותיו לבני אדם וכו', וזה וירוממוהו בקהל עם זה בחי' להודיע לבני אדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו וזה ובמושב זקנים יהללוהו זה נגד בחי' המשכת התגלות אור השכל והחכמה בחינת זקן זה קנה חכמה: