תורה לט — ונתתי עשב בשדך לבהמתך

תמצית התורה, אות אחר אות · 4 נקודות

לתורה המלאה ←

אכְּשֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ אֵיזֶה רְעָבוֹן, שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו תַּאֲוַת אֲכִילָה יֵדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׂנְאִים כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשֶׂה אָדָם רָשׁ מִלְּמַטָּה נַעֲשֶׂה רָשׁ מִלְּמַעְלָה' (סַנְהֶדְרִין ק''ג). בְּכֵן צָרִיךְ לשדד וּלְשַׁבֵּר הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁלּוֹ הַמִּתְאַוֶּה לֶאֱכל כִּי עִקַּר הָרְעָבוֹן הוּא לְהַבַּהֲמִיּוּת וְעַל-יְדֵי-זֶה יִנָּצֵל מֵהַשׂנְאִים:
בגַּם רָעָב הוּא מַחֲלקֶת בְּחִינַת: ''חֶרְפַּת רָעָב'' (יְחֶזְקֵאל ל''ו ל), הַיְנוּ שֶׁעַל-יְדֵי תַּאֲוַת אֲכִילָה בָּא מַחֲלקֶת שֶׁמְּחָרְפִין וּמְבַזִּין אוֹתוֹ וְכֵן לְהֵפֶךְ. וְהָרָעָב הַזֶּה הוּא בְּחִינַת עָרְלָה כְּמ''ש: ''חֶרְפָּה הִיא לָנוּ'' (בְּרֵאשִׁית ל''ד יד). וְהַיְנוּ שָׁלשׁ קְלִפּוֹת הַמְסַבְּבִין הַבְּרִית שָׁלוֹם. וּכְשֶׁמְּשַׁבְּרִין אֶת הָעָרְלָה בְּחִינַת חֶרְפָּה בְּחִינַת תַּאֲוַת אֲכִילָה אֲזַי נִתְגַּלֶּה הַבְּרִית שָׁלוֹם שֶׁזּוֹכִין לְשָׁלוֹם לְמַטָּה וְאָז יֵשׁ גַּם כֵּן לְמַעְלָה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה וְנִתְרַבֶּה שׂבַע גָּדוֹל בָּעוֹלָם [כְּמ''ש: ''הַשָׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ'' (תְּהִלִּים קמ''ז יד)]:
גכְּשֶׁיִּהְיֶה זִוּוּגְךָ בִּקְדֻשָּׁה וּתְשַׁבֵּר נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה שֶׁלְּךָ הַיְנוּ נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִיּוּת וְיִדְמֶה לְךָ כְּאִלּוּ כְּפָאֲךָ שֵׁד עַל-יְדֵי-זֶה יִהְיֶה לְךָ בְּנֵי קַיָּמָא. כִּי מִיתַת הַבָּנִים חַס וְשָׁלוֹם הִיא מֵחֲמַת נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִיּוּת:
דגַּם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עִקַּר זִוּוּגְךָ בְּלֵיל שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לְךָ בָּנִים חַיִּים וְקַיָּמִים:

► תורה ל״ח תורה מ׳ ◄