הלכה א׳הלכות ברכת הפרות · הלכה א׳ מתוך ה׳

ברכה על החביב תחילה — העלאת ניצוצות הנפש שבמאכל

על פי ליקוטי מוהר״ן נ״ד

מהלך ההלכה

א׳

ברכה על החביב — העלאת ניצוצות הנפש שבמאכל

על פי התורה 'וַיְהִי מִקֵּץ' סימן נד: ה' מזמין לכל אדם בכל יום ושעה מאכלים המתאימים ל'חֶלְקֵי נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָז', כדי להשלים חסרון נפשו, שכן 'בַּדְּבָרִים הַנֶּאֱכָלִים שָׁם מְלֻבָּשִׁים בְּיוֹתֵר נְפָשׁוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת'. ומכאן פשר ברכת 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָם' — ה'וְחֶסְרוֹנָם' דייקא, שאלו הנפשות שאוכל הן הניצוצות שנחסרו ממנו ונפלו לשם, ועל ידי האכילה הוא משלים חסרון נפשו ממש. מברכים על החביב תחילה כי 'כָּל דָּבָר מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ לְשָׁרְשׁוֹ', ומה שמתאווה אליו מורה שיש בו ניצוצות השייכים לחלקי נשמתו דייקא, ועיקר שלמות הנפשות ועלייתן הוא על ידי הברכה. שבעת המינים קודמים מפני שארץ ישראל היא 'בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת'. פירות העץ חשובים מפירות האדמה כי הנפשות שם יקרות יותר בבחינת 'כִּי אָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה', ועל כן ברכת העץ אינה פוטרת פרי האדמה אך ברכת האדמה פוטרת את העץ בדיעבד. הטפל נפטר בברכת העיקר כי 'הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר כַּוָּנַת הָאָדָם וְדַעְתּוֹ', ועיקר עליית הנפשות ותיקונן תלוי בדעת האדם. ומכאן גם החיוב לנהוג כבוד באוכלין, כי שרש הנפשות הוא הכבוד.

א׳

הָיוּ לְפָנָיו מִינֵי פֵּרוֹת הַרְבֵּה מְבָרֵךְ עַל הֶחָבִיב תְּחִלָּה. חוּץ מִבִּרְכַּת שִׁבְעָה מִינִים. עַיֵּן בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ הַדִּינִים בָּזֶה (סִימָן ריא). וְכֵן בִּרְכַּת הָעֵץ קוֹדֵם לַאֲדָמָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם: כִּי כָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר (בְּהַתּוֹרָה וַיְהִי מִקֵּץ זִכָּרוֹן סִימָן נד) שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לְכָל אָדָם בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה לְהַעֲלוֹת נִיצוֹצוֹת לְפִי חֶלְקֵי נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָז, עַיֵּן שָׁם: וְהִנֵּה בְּהַדְּבָרִים הַנֶּאֱכָלִים שָׁם מְלֻבָּשִׁים בְּיוֹתֵר נְפָשׁוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְכָל אֶחָד מַזְמִין לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ לֶאֱכֹל מַאֲכָלִים הַשַּׁיָּכִים לְחֶלְקֵי נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָז כְּדֵי לְהַשְׁלִים נַפְשׁוֹ וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ מְבָרְכִין בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָם.

'וְחֶסְרוֹנָם' דַּיְקָא, כִּי אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁאוֹכֵל עַתָּה הֵם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנֶּחְסְרוּ מִנַּפְשׁוֹ וְנָפְלוּ לְשָׁם. וְכָעֵת עַל-יְדֵי אֲכִילָתוֹ הוּא מַשְׁלִים חֶסְרוֹן נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ. וְלִפְעָמִים אֵין לְאָדָם שׁוּם חִסָּרוֹן בְּנַפְשׁוֹ רַק שֶׁעַל-יְדֵי אֲכִילָתוֹ הוּא מַעֲלֶה נְפָשׁוֹת מִשָּׁם. וְעַל-יְדֵי זֶה מֵאִיר עַל נַפְשׁוֹ וּמְחַיֶּה אֶת נַפְשׁוֹ בְּהֶאָרָה יְתֵרָה. וְזֶה בְּחִינַת עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי.

וּפֵרֵשׁ הר"ב שָׁם, דְּהַיְנוּ שֶׁאֲפִלּוּ בִּלְתִּי אוֹתָן הַדְּבָרִים אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם וְהֵם רַק לְהַחֲיוֹת בְּיוֹתֵר לְהוֹסִיף חִיּוּת וְהֶאָרָה בְּנַפְשׁוֹ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מְבָרֵךְ עַל הֶחָבִיב תְּחִלָּה, כִּי כָּל דָּבָר מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ לְשָׁרְשׁוֹ לְמָקוֹם שֶׁחִיּוּתוֹ תָּלוּי שָׁם. וְעַל-כֵּן מֵאַחַר שֶׁחָבִיב וּמִתְאַוֶּה לוֹ אוֹתוֹ הַדָּבָר בְּוַדַּאי יֵשׁ שָׁם נְפָשׁוֹת הַשַּׁיָּכִים לוֹ אָז לְחֶלְקֵי נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁלּוֹ וְעַל-כֵּן מְבָרֵךְ עָלָיו תְּחִלָּה, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַנְּפָשׁוֹת וַעֲלִיָתָן הוּא עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה, אֲבָל שִׁבְעָה מִינִים שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָּהֶן אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַנְּפָשׁוֹת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִוא בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת וְעַל-כֵּן מִשָּׁם יֵצֵא לֶחֶם, כִּי כָּל הַשְׁפָּעוֹת אֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה יוֹצֵא מִשָּׁם כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בַּמַּאֲמָר, וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ (סִימָן מז).

כִּי כָּל הַמַּאֲכָלִים הֵם בְּחִינַת נְפָשׁוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן יֵשׁ לָהֶם מַעֲלָה וּקְדִימָה לִבְרָכָה כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁקָּבְעוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּרָכָה מְיֻחֶדֶת לְפֵרוֹת, דְּהַיְנוּ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה אוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וְלֹא כָּלְלוּ אוֹתָם בִּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁבִּרְכָתָן שֶׁהַכֹּל, כִּי בַּפֵּרוֹת יֵשׁ נְפָשׁוֹת יְקָרוֹת מְאֹד. וּכְמוֹ שֶׁהֵבַנְתִּי מִשִּיחַת רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר.

וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים פְּרִי, כִּי חֲשִׁיבוּת הַנְּפָשׁוֹת וּמַעֲלָתָהּ תָּלוּי בְּהַדַּעַת, כִּי עִקַּר גִּדּוּל הַנֶּפֶשׁ וִינִיקָתָהּ הוּא מֵהַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ. וְכָל מַה שֶּׁהַנֶּפֶשׁ סְמוּכָה יוֹתֵר אֶל הַדַּעַת הִיא חֲשׁוּבָה יוֹתֵר. וְעַל-כֵּן הֵם נִקְרָאִים פְּרִי, כִּי הַדַּעַת נִקְרָא פְּרִי עַל שֵׁם שֶׁהִוא עוֹשָׂה פֵּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ לְהוֹרוֹת שֶׁהֵם סְמוּכִים אֶל הַדַּעַת.

וְעַל-כֵּן מְיַחֲדִין לָהֶם בְּרָכָה מֵחֲמַת הַחֲשִׁיבוּת הַזֹּאת וּמַזְכִּירִין בְּהַבְּרָכָה שָׁם פְּרִי, דְּהַיְנוּ פְּרִי הָאֲדָמָה אוֹ הָעֵץ. וְכֵן פְּרִי הָעֵץ חֲשׁוּבִין מִפְּרִי הָאֲדָמָה וְיִחֲדוּ לָהֶם בְּרָכָה כִּי שָׁם מְלֻבָּשִׁין נְפָשׁוֹת יְקָרוֹת בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת כִּי אָדָם עֵץ הַשָּדֶה. וְעַל-כֵּן אִם בֵּרֵךְ עַל פֵּרוֹת הָעֵץ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה יָצָא. כִּי אוֹתוֹ הַמַּעֲלָה שֶׁיֵּשׁ לְפֵרוֹת הָאֲדָמָה יֵשׁ לָהֶם גַּם-כֵּן רַק שֶׁהֵם חֲשׁוּבִין יוֹתֵר כַּנַּ"ל, אֲבָל לְהֵפֶךְ לֹא יָצָא, כִּי בִּרְכַּת הָעֵץ אֵינוֹ שַׁיָּךְ כְּלָל לִפְרִי הָאֲדָמָה כִּי אֵין לָהֶם אוֹתוֹ הַמַּעֲלָה כַּנַּ"ל.

וְעַל כֻּלָּם אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל יָצָא, כִּי שֶׁהַכֹּל כּוֹלֵל כֻּלָּם בִּבְחִינַת שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ, כִּי מֵהַדִּבּוּר יוֹצְאִין הַנְּפָשׁוֹת בִּבְחִינַת נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ: וְזֶה שֶׁכָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ כַּמָּה דִּינִים שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁאֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם רַק בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה אַף-עַל-פִּי שֶׁגְּדֵלִים עַל הָעֵץ, עַיֵּן שָׁם. כִּי בֶּאֱמֶת מַה שֶּׁתִּקְּנוּ בְּרָכָה מְיֻחֶדֶת עַל פְּרִי הָעֵץ הוּא רַק מֵחֲמַת חֲשִׁיבוּתָם כַּנַּ"ל, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא תִּקְּנוּ בְּרָכָה פְּרָטִית עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר רַק מֵחֲמַת חֲשִׁיבוּת הַנַּ"ל יִחֲדוּ לָהֶם בְּרָכָה.

וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאֵינָם עִקַּר הַפְּרִי אֵין לָהֶם אוֹתוֹ הַמַּעֲלָה, עַל-כֵּן אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם רַק בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. וְכֵן כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמָר בִּשּׁוּל הַפֵּרוֹת אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם גַּם-כֵּן רַק בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, כִּי כְּשֶׁלֹּא נִגְמָר בִּשּׁוּלָם עֲדַיִן לֹא נִשְׁלָם הַנֶּפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ שָׁם כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בָּזֶה. וְעַל-כֵּן אֵין לָהֶם חֲשִׁיבוּת וְכַנַּ"ל: וְעַל-כֵּן אֵין מְבָרְכִין עַל הַטָּפֵל כְּלָל רַק עַל הָעִקָּר, כִּי הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר כַּוָּנַת הָאָדָם וְדַעְתּוֹ.

וּמֵאַחַר שֶׁזֶּה עִקָּר אֶצְלוֹ בְּוַדַּאי הוּא שְׁלֵמוּת נַפְשׁוֹ. וְעַל-כֵּן מְבָרֵךְ עָלָיו וּפוֹטֵר אֶת הַטָּפֵל אֲפִלּוּ אִם הוּא לֶחֶם, כִּי אַף שֶׁהַלֶּחֶם חָשׁוּב מְאֹד בְּכָל מָקוֹם וְהוּא בְּחִינַת דַּעַת כַּנַּ"ל. אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵאַחַר שֶׁעַתָּה אֵינוֹ חָפֵץ בַּלֶּחֶם כְּלָל רַק לֶאֱכֹל אוֹתוֹ הָעִקָּר בְּעֵינָיו. וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ אוֹכֵל כִּי אִם לְטָפֵל בְּוַדַּאי בְּשָׁעָה זוֹ צָרִיךְ לִשְׁלֵמוּת נַפְשׁוֹ אוֹתוֹ הָעִקָּר דַּיְקָא לְפִי חֶלְקֵי נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָז.

וְעַל-כֵּן מְבָרֵךְ עָלָיו וּפוֹטֵר אֶת הַטָּפֵל כַּנַּ"ל: וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַנְּפָשׁוֹת וַעֲלִיָתָן עַל-יְדֵי הַדַּעַת. עַל-כֵּן הוֹלְכִין אַחַר דַּעַת הָאָדָם, דְּהַיְנוּ אִם הָיְתָה דַּעְתּוֹ עַל הַפֵּרוֹת אַף שֶׁלֹּא הָיָה לְפָנָיו אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם וְכֵן לְהֵפֶךְ, כִּי עִקַּר עֲלִיָּתָם וְתִקּוּנָם תָּלוּי בְּדַעַת הָאָדָם כַּנַּ"ל: וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לִנְהֹג כָּבוֹד בָּאֳכָלִין, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁמְּלֻבָּשִׁין נְפָשׁוֹת צָרִיךְ לִנְהֹג בָּהֶם כָּבוֹד כְּדֵי שֶׁיִּתְאַוּוּ הַנְּפָשׁוֹת לָצֵאת, כִּי שָׁרְשָׁם הוּא הַכָּבוֹד.

וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בַּמַּאֲמָר דִּרְשׁוּ וְכוּ' סִימָן לז הַמּוּבָא בְּהִלְכוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת, עַיֵּן שָׁם:

תוכן ההלכותהלכה ב׳