הלכה ב׳הלכות תפלת ערבית · הלכה ב׳ מתוך ד׳

שלוש תפילות כשניים מקרא ואחד תרגום — שלמות לשון הקודש על ידי התרגום

על פי ליקוטי מוהר״ן י״ט

מהלך ההלכה

א׳

שלוש תפילות — שניים מקרא ואחד תרגום

על פי המאמר 'תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק' ליקוטי חלק א סימן יט: שלוש התפילות ביום — שתיים ביום ואחת בלילה — הן בחינת 'שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם', שהתפילה היא בחינת מלכות ושלמות לשון הקודש. שניים מקרא הם בחינת תורה שבכתב שהיא בחינת יום — ולכן מתפללין שתי תפילות ביום; ואחד תרגום הוא בחינת לילה ושינה ותרדמה — ולכן מתפללין תפילה אחת בלילה. התרגום הוא פירוש התורה ובכלל תורה שבעל פה, ורוב התלמוד נתקן בלשון תרגום, שהוא 'בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהִיא בְּחִינַת לַיְלָה'. יעקב תיקן תפילת ערבית כי עיקר בניין שלמות לשון הקודש הוא דוקא על ידי לשון תרגום, כשם שעיקר בניין בחינת חוה אשה הוא על ידי תרדמה. יעקב זכה לשלמות זו על ידי שנלחם והכניע 'אֲחִיזַת הָרַע שֶׁבַּתַּרְגּוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע', ובירר הטוב משם, ועל ידי זה מטתו שלמה ושמירת הברית בשלמות. יעקב בחיר האבות זכה להעמיד שנים עשר שבטים ושבעים נפש בית יעקב, שהם כנגד שבעים האומין, הכל על ידי בחינת שלמות לשון הקודש על ידי תרגום. עיקר מלחמות יעקב הייתה עם לבן הארמי שהוא בחינת תרגום ולשון ארמי — לבן קרא ליגר שהדותא להמשיך מן הקדושה, ויעקב קרא לו גלעד להשלים לשון הקודש. יעקב ברח ללבן כדי לתקן לשון תרגום ולהוציא משם בחינת לשון הקודש שהיא חוה אשה, ואמר 'אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים' כנגד שבעים האומין הכלולים בשבע, שיניקתם מבחינת לבן ותרגום. כשרצין לברר טוב מתוך רע, צריכין לעבור שם ולסבול גלות ועבדות ולעמוד בניסיון, ואחר גלות שבע השנים זכה יעקב לשלמות לשון הקודש שהיא בחינת רחל ולאה. כאשר ילדה רחל את יוסף — 'רָחֵל' דוקא שהיא בחינת לשון הקודש ובת לבן, שבניינה מתרגום — נולד יוסף בחינת שמירת הברית, ויעקב לא נתיירא עוד מעשו כי עשו נופל ממילא. ולכן יעקב דוקא תיקן תפילת ערבית, שהיא בחינת תרגום ועיקר שלמות לשון הקודש; וערבית מרומז בעי״ן רבתי של שמ״ע שהיא ראשי תיבות שחרית מנחה ערבית כמו שאיתא בזוהר הקדוש. תפילת ערבית רשות כי 'תַּרְגּוּם הוּא בְּחִינַת רְשׁוּת בְּחִינַת הֶתֵּר שֶׁהוּא בִּבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת נֹגַהּ', שחיוב מצוה ואיסור הם בחינת קדש והיפוכו, ואילו ההיתר והרשות הם בחינת תרגום. הלילה נחלקת לשתיים כי היא בחינת עץ הדעת טוב ורע; בחצי הלילה הראשון יש אחיזת הסטרא אחרא, ועל ידי תפילת ערבית וקריאת שמע מכניעין הרע ומבררין הטוב, עד שחצות השני מתהפך לטוב גמור ו'לַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר'. מחצות ואילך מתגלה חסד אור היום, וזמן הזיווג אחר חצות כי אז נבנה בחינת חוה אשה על ידי תיקון עץ הדעת — שהוא 'שְׁבִירַת הַשֵּׁנָה שְׁבִירַת הַלַּיְלָה, בְּחִינַת שְׁבִירַת עֵץ הַדַּעַת'.

א׳

עִנְיַן שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת בַּיּוֹם דְּהַיְנוּ שְׁתַּיִם בַּיּוֹם וְאֶחָד בַּלַּיְלָה: זֶה בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל-יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר 'תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק' לִקּוּטֵי חֵלֶק א סִימָן יט: כִּי הַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּמּוּבָא, בְּחִינַת חַוָּה אִשָּׁה בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְעַל-כֵּן מִתְפַּלְּלִין שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת בַּיּוֹם וְאֶחָד בַּלַּיְלָה בִּבְחִינַת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

כִּי שְׁנַיִם מִקְרָא זֶה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב שֶׁהִיא בְּחִינַת יוֹם כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (שָׁם סִימָן ג) וּכְנֶגֶד זֶה מִתְפַּלְּלִין שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת בַּיּוֹם. וְאֶחָד תַּרְגּוּם זֶה בְּחִינַת לַיְלָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁנָה תַּרְדֵּמָה, בְּחִינַת תַּרְגּוּם, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנִּזְכָּר לְעֵיל וְהִיא בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. כִּי הַתַּרְגּוּם הוּא פֵּרוּשׁ הַתּוֹרָה, וְהוּא בִּכְלַל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה גַּם רֹב תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה דְּהַיְנוּ הַתַּלְמוּד נִתְקַן בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם כִּי תַּרְגּוּם הוּא בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהִיא בְּחִינַת לַיְלָה כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (שָׁם).

וְעַל-כֵּן מִתְפַּלְּלִין תְּפִלָּה אַחַת בַּלַּיְלָה, כְּנֶגֶד בְּחִינַת אֶחָד תַּרְגּוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת לַיְלָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית. כִּי עִקַּר בִּנְיַן בְּחִינַת חַוָּה אִשָּׁה, הוּא עַל-יְדֵי תַּרְדֵּמָה הַיְנוּ עִקַּר בִּנְיַן וּשְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הוּא דַּיְקָא עַל-יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְיַעֲקֹב זָכָה לָזֶה דְּהַיְנוּ שֶׁזָּכָה לִשְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל-יְדֵי הַתַּרְגּוּם דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי שֶׁנִּלְחַם וְהִכְנִיעַ אֲחִיזַת הָרַע שֶׁבַּתַּרְגּוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע וּבֵרֵר הַטּוֹב מִשָּׁם וְעַל-יְדֵי זֶה זָכָה לִשְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

וְעַל-כֵּן יַעֲקֹב בָּחִיר שֶׁבָּאָבוֹת וּמִטָּתוֹ שְׁלֵמָה בְּלִי שׁוּם פְּסוּל. שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִטָּה שְׁלֵמָה, בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל-יְדֵי הַתַּרְגּוּם כַּמְבֹאָר שָׁם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּיַעֲקֹב שֶׁאָמַר כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, דְּהַיְנוּ שְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי זֶה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְעַל-כֵּן זָכָה לְהַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנַיִם עָשָׂר בָּקָר שֶׁמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה עוֹמֶדֶת עֲלֵיהֶם. הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית. וְזֶה בְּחִינַת שִׁבְעִים נֶפֶשׁ שֶׁיָּצְאוּ מִיַּעֲקֹב, שֶׁזָּכָה לָזֶה עַל-יְדֵי בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין רַע הַכּוֹלֵל שֶׁל שִׁבְעִים אֻמִּין. וְעַל-כֵּן זָכָה לְהַעֲמִיד שִׁבְעִים נַפְשׁוֹת בֵּית יַעֲקֹב.

וְכָל זֶה הָעִקָּר עַל-יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת שֶׁיַּעֲקֹב הָיָה עוֹסֵק לְתַקֵּן וּלְבָרֵר הָעֵץ הַדַּעַת לְתַקֵּן פְּגַם אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּמּוּבָא. כִּי הַשִּׁבְעִים נַפְשׁוֹת בֵּית יַעֲקֹב וּלְהֵפֶךְ הַשִּׁבְעִים עֲמָמִין כֻּלָּם נֶאֱחָזִים בִּבְחִינַת שֹׁרֶשׁ אֲחִיזַת הָעֵץ הַדַּעַת שֶׁשָּׁם הוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים. וְעַל-כֵּן עִקַּר מִלְחֲמוֹת יַעֲקֹב הָיָה עִם חוֹתְנוֹ לָבָן הָאֲרַמִּי.

כִּי לָבָן הָאֲרַמִּי הוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם, שֶׁהוּא לְשׁוֹן אֲרַמִּי וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּמַּאֲמָר הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁלָּבָן קָרָא לוֹ יְגַר שָׂהֲדוּתָא, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ וְלִינֹק מִן הַקְּדֻשָּׁה עַל-יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם. וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ "גַּלְעֵד" כְּדֵי לְהַשְׁלִים לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַיֵּן שָׁם: נִמְצָא שֶׁיַּעֲקֹב שֶׁעִקָּרוֹ לְתַקֵּן הָעֵץ הַדַּעַת, עַל-כֵּן הָיָה עוֹסֵק לְהַכְנִיעַ בְּחִינַת לָבָן הָאֲרַמִּי, הַיְנוּ לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁבַּתַּרְגּוּם וּלְהַעֲלוֹת הַטּוֹב לִבְנוֹת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, בְּחִינַת חַוָּה אִשָּׁה עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְעַל-כֵּן לָקַח יַעֲקֹב אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת לָבָן דַּיְקָא. הַיְנוּ שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת חַוָּה אִשָּׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת לֵאָה וְרָחֵל, עַל-יְדֵי תַּרְגּוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת לָבָן כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. דְּהַיְנוּ שֶׁהִכְנִיעַ הָרַע וְהוֹצִיא הַטּוֹב, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִבְנָה בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, בְּחִינַת חַוָּה אִשָּׁה בְּחִינַת לֵאָה וְרָחֵל. וְעַל-כֵּן זָכָה יַעֲקֹב לְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת וְהָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה, וְהֶעֱמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים וְשִׁבְעִים נֶפֶשׁ.

כִּי זָכָה לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁבַּתַּרְגּוּם וּלְבָרֵר הַטּוֹב, עַד שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל-יְדֵי תַּרְגּוּם דַּיְקָא דְּהַיְנוּ שֶׁזָּכָה לִקַּח לֵאָה וְרָחֵל מִבֵּית לָבָן דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.: וְזֶה שֶׁשָּׁלַח יַעֲקֹב לְעֵשָׂו "עִם לָבָן גַּרְתִּי וְכוּ'" כִּי יַעֲקֹב בָּרַח מֵעֵשָׂו לְלָבָן, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ אֶת עֵשָׂו שֶׁהוּא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ רַע הַכּוֹלֵל, כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁיְּבַטֵּל יְנִיקָתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּכְנִיעַ הָרַע שֶׁבַּתַּרְגּוּם שֶׁמִּשָּׁם הֵם יוֹנְקִים וְיַעֲלֶה הַטּוֹב לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

וַאֲזַי עֵשָׂו שֶׁהוּא בְּחִינַת רַע הַכּוֹלֵל מִמֵּילָא יִהְיֶה נוֹפֵל וְנִתְבַּטֵּל כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בָּרַח יַעֲקֹב לְלָבָן דַּיְקָא כְּדֵי לְתַקֵּן לְשׁוֹן תַּרְגּוּם וַאֲזַי יִפֹּל עֵשָׂו מִמֵּילָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזָכָה לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ וְהוֹצִיא מִשָּׁם דַּיְקָא בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, דְּהַיְנוּ חַוָּה אִשָּׁה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן אָמַר "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים", כְּנֶגֶד בְּחִינַת הַשִּׁבְעִים עֲמָמִין שֶׁכְּלוּלִים בְּשֶׁבַע, שֶׁיְּנִיקָתָם מִבְּחִינַת לָבָן מִבְּחִינַת תַּרְגּוּם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.: וְעַל-כֵּן הֻצְרַךְ לַעֲבֹד לוֹ דַּיְקָא אוֹתָן הַשֶּׁבַע שָׁנִים.

כִּי כְּשֶׁרוֹצִין לְבָרֵר הַטּוֹב מִתּוֹךְ הָרַע צְרִיכִין לַעֲבֹר שָׁם וְלִסְבֹּל גָּלוּת וְעַבְדוּת שֶׁלָּהֶם, וְלַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן לְשַׁבְּרָם וּלְהַכְנִיעָם, וַאֲזַי דַּיְקָא מְבָרְרִין הַטּוֹב מִשָּׁם. וְעַל-כֵּן אַחַר גָּלוּת הַשֶּׁבַע שָׁנִים שֶׁזֶּה בְּחִינַת גָּלוּת שִׁבְעִים עֲמָמִין כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, אָז זָכָה לִבְחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁהִיא בְּחִינַת רָחֵל וְלֵאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְעַל-כֵּן הָיָה מְצַפֶּה עַד שֶׁנּוֹלַד יוֹסֵף שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית. וְאָז כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף, אָז נִתְחַזֵּק דַּעְתּוֹ וְהֵבִין שֶׁזָּכָה לִשְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל-יְדֵי תַּרְגּוּם, עַד שֶׁזָּכָה עַל-יְדֵי זֶה לְיוֹסֵף דְּהַיְנוּ שְׁמִירַת הַבְּרִית. וְעַל-כֵּן אָמַר אָז "שַׁלְּחֵנִי וְכוּ'", וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא הָיָה מִתְיָרֵא עוֹד מֵעֵשָׂו מֵאַחַר שֶׁנּוֹלַד יוֹסֵף שֶׁהוּא שְׂטָנוֹ וְכוּ'.

הַיְנוּ כִּי בְּוַדַּאי אֵין לוֹ לְהִתְיָרֵא עַתָּה מֵאַחַר שֶׁזָּכָה לְהַעֲמִיד אֶת יוֹסֵף עַל-יְדֵי רָחֵל בַּת לָבָן הָאֲרַמִּי. שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית עַל-יְדֵי שֶׁזּוֹכִין לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁבּוֹנִין אוֹתוֹ עַל-יְדֵי תַּרְגּוּם דַּיְקָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב 'כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף', "רָחֵל" דַּיְקָא שֶׁהִיא בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְהִיא בַּת לָבָן. כִּי בִּנְיָנָהּ מִתַּרְגּוּם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא נוֹלַד יוֹסֵף בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי שְׁמִירַת הַבְּרִית זוֹכִין עַל-יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל-יְדֵי תַּרְגּוּם, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנִּזְכָּר לְעֵיל עַיֵּן שָׁם, וְאָז בְּוַדַּאי לֹא נִתְיָרֵא עוֹד מֵעֵשָׂו שֶׁהוּא רַע הַכּוֹלֵל, כִּי הוּא נוֹפֵל מִמֵּילָא, בִּבְחִינַת לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם.

וְעַל-כֵּן תְּחִלַּת דִּבְרֵי יַעֲקֹב שֶׁשָּׁלַח לְעֵשָׂו הוּא עִם לָבָן גַּרְתִּי, עִם לָבָן דַּיְקָא, שֶׁהוּא לְשׁוֹן תַּרְגּוּם. שֶׁהִכְנִיעַ הָרַע מִשָּׁם וּבֵרֵר הַטּוֹב. וַאֲזַי עֵשָׂו נוֹפֵל מִמֵּילָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְכוּ'" הַיְנוּ בְּחִינַת נִיצוֹצוֹת טוֹבוֹת וַעֲשִׁירוּת שֶׁבֵּרֵר מִשָּׁם. וְעַל-כֵּן הָלַךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל כִּי הַכֹּל הוֹלֵךְ לְמִינוֹ הַיְנוּ כִּי אִיתָא שֶׁעֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל הֵם כְּלָלִיּוּת הַשִּׁבְעִים אֻמִּין.

וְעַל-כֵּן הָלַךְ לְשָׁם כְּדֵי שֶׁיִּתְחַבְּרוּ יַחַד הָרַע שֶׁל כְּלָלִיּוּת הַשִּׁבְעִים אֻמִּין, כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר עַל יַעֲקֹב חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל יַעֲקֹב עַל-יְדֵי שֶׁהִכְנִיעַ אֶת לָבָן הָיָה מִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל: וְעַל-כֵּן יַעֲקֹב דַּיְקָא תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית כִּי תְּפִלַּת עַרְבִית הִיא בְּחִינַת תַּרְגּוּם שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל-יְדֵי זֶה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְזֶה הָיָה בְּחִינַת תִּקּוּנֵי יַעֲקֹב כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן עַרְבִית מְרֻמָּז בְּע' רַבָּתִי שֶׁל שְׁמַ'ע', שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת שַׁחֲרִית מִנְחָה עַרְבִית כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. כִּי עַרְבִית הִיא בִּבְחִינַת תַּרְגּוּם בִּבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת שֶׁמִּשָּׁם זוֹכִין לְהַכְנִיעַ הַשִּׁבְעִים עֲמָמִין וְלִזְכּוֹת לִבְחִינַת שִׁבְעִים נַפְשׁוֹת בֵּית יַעֲקֹב כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וְהוּא כְּנֶגֶד סֻכּוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב כִּי בְּסֻכּוֹת מַכְנִיעִין הַשִּׁבְעִים אֻמִּין שֶׁמִּתְמַעֲטִין וְהוֹלְכִין כְּפָרֵי הֶחָג: וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת.

כִּי תַּרְגּוּם הוּא בְּחִינַת רְשׁוּת בְּחִינַת הֶתֵּר שֶׁהוּא בִּבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת נֹגַהּ בְּחִינַת תַּרְגּוּם כַּמּוּבָא. כִּי חִיּוּב מִצְוָה וְאִסּוּר הֵם בִּבְחִינַת קֹדֶשׁ וְהִפּוּכוֹ. אֲבָל הַהֶתֵּר וּרְשׁוּת הֵם בִּבְחִינַת תַּרְגּוּם עֵץ הַדַּעַת כַּמּוּבָא וְעַל-כֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל: וְזֶהוּ בְּחִינַת חֲצוֹת כִּי הַלַּיְלָה נֶחֱלֶקֶת לִשְׁתַּיִם כִּי הִיא בִּבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע.

וְעַל-כֵּן נֶחֱלֶקֶת לִשְׁתַּיִם, כִּי חֲצוֹת לַיְלָה הָרִאשׁוֹנָה אָז הוּא בְּחִינַת אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא כַּמּוּבָא. וַאֲנַחְנוּ עוֹשִׂין מִצְווֹת וְתִקּוּנִים גַּם בַּחֲצִי לַיְלָה הָרִאשׁוֹנָה דְּהַיְנוּ תְּפִלַּת עַרְבִית וּקְרִיאַת שְׁמַע, וּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה. וְאָז מַכְנִיעִין הָרַע וּמְבָרְרִין הַטּוֹב, וְאָז זוֹכִין לַחֲצוֹת דְּהַיְנוּ לַחֲלֹק אֶת הַלַּיְלָה שֶׁיִּתְהַפֵּךְ חֲצוֹת לַיְלָה הָאַחֲרוֹנָה לְטוֹב גָּמוּר, וְלְהִכָלֵל בַּיּוֹם, "וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר" (תְּהִלִּים קלט).

כִּי מֵחֲצוֹת וָאֵילָךְ מִתְגַּלֶּה בְּחִינַת חֶסֶד שֶׁהוּא אוֹר הַיּוֹם. וְעַל-כֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה נִזְהָר בַּחֲצוֹת, כִּי זֶהוּ שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל-יְדֵי תַּרְגּוּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲצוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן זְמַן הַזִּוּוּג אַחַר חֲצוֹת, כִּי אָז נִבְנָה בְּחִינַת חַוָּה אִשָּׁה עַל-יְדֵי תִּקּוּן עֵץ הַדַּעַת שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְדֵּמָה וְשֵׁנָה שֶׁנַּעֲשָׂה עַל-יְדֵי חֲצוֹת שֶׁהוּא שְׁבִירַת הַשֵּׁנָה שְׁבִירַת הַלַּיְלָה ,בְּחִינַת שְׁבִירַת עֵץ הַדַּעַת וַאֲזַי נִכְלָל בַּטּוֹב, וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר וְעַל-כֵּן מֵחֲצוֹת מִתְגַּלֶּה חֶסֶד אוֹר הַיּוֹם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

► הלכה א׳תוכן ההלכותהלכה ג׳