חצר השותפין שיש בה דין חלוקה וכו' יש לכ"א מהם לכוף את חבירו לבנות הכותל באמצע כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו אפי' וכו'. ודינים אלו נובעים מהמשנה ריש ב"ב וז"ל המשנה. השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר, בונין את הכותל באמצע. גויל זה נותן שלשה טפחים וזה וכו' עד בלבנין זה נותן טפח ומחצה וזה וכו': וידוע שבכל דיבור ודיבור של כל בעלי התלמוד יש בהם רזין עילאין וכ"ש בזוה"ק. דהא מארי מתניתין כל תלמודא דילהון על רזין עילאין סדרו להון ובפרט בלשון המשניות בעצמן שחיברו רבינו הק' ברוה"ק גבוה ונורא מאד כי הם עצם התורה שבע"פ אשר אורכה מארץ מדה וכו'.
וכל מעיין יראה בעיניו ברוב המשניות שהלשון אינו מיושב כלל בשלימות ע"פ פשוטו אפילו לאחר כל התירוצים שמיישבין בעלי הש"ס כי האם הי' מהנמנע לרבינו הק' לחבר המשניות בלשון בורר וקל שלא נצטרך לתרץ ולשבר ולחסר ולהוסיף ולהפך בדבריו הק'. אך בוודאי דברים בגו כי כפלים לתושיה ולא היה אפשר לבאר ולהמיש בזה העולם כל דיני ומשפטי התורה הק' כ"א בענין זה דייקא שבו מרומז כל חילוקי הידינם למעשה ובו נעלם ונסתר כל שרשי הדינים וטעמם ע"פ סוד הנסתר והנעלם.
מכ"ש בכל דיבור ודיבור של המקרא שבכל ספרי תנ"כ שבוודאי כולם מלאים סודות נוראות ונשגבות שא"א לתפוס במוח. אבל על פי פשוטו אין להם קשר וחיבור וסדר כלל ע"פ דרכי המליצה והם מלאים פליאות ותמיהות נשגבות ואע"פ שארז"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו היינו שבוודאי כוונות בפשיטות אמת. אבל מה שאמר בל' זה שמלא קושיות ותמיהות זה א"א לתרץ בשלימות בשום אופן כ"א ע"י סודות הנשגבות הנסתרות ונעלמות בהם בכל דיבור ובכל פסוק ובכל אות ונקודה וכו'. ואין צורך לבאר כל זה וגם כי אין כאן מקומו אך הוכרחתי לצאת מן הענין לדבר קצת מחמת כי אש תוקד בקרבי מעוצם הצרות שנתפשטו עכשיו ע"י פריצי בני ישראל שהם כתות האפיקורסים המצויים עכשיו ביותר שהם חותרים לפרש המקרא רק ע"פ פשוטו ע"פ דרכי המליצה והבל יפצה פיהם ואם לשונם תימק בפיהם מריבוי דבריהם של ה בל לא יוכלו להכניס בלב בעל שכל אמת שהמקרא מתפרש בלימות ע"פ דרכי המליצה וכי יעלה על הדעת שמשרע"ה שהי' ראש לכל הנביאים ולכל בעלי מליצה של אמת כאשר הם בעצמם מוכרחים להודות ע"ז ומשבחים ומפארים מאד מאד המליצה הקודשה של משה רבינו, כתב על פי דרכי המליצה ח"ו בהתורה הק' ששת ימים תאכל מצות.
וסותר דברי עצמו שכתב כ"פ שבעת ימים תאכל מצות וכן ובשלת ואכלת והלא כתיב אל תאכלו ממנו נא ו בשל מבושל כ"א צלי אש וכו'. וכן הרבה וכן בהסיפורים למה לו להאריך לחזור ולספר באריכות כזה כל דברי אליעזר עבד אברהם מה שכבר מבואר בפרשה היטב וכן בהרבה מקומות מאריך הרבה ובכמה מקומות מקצר מאד. וכל מקרא ומקרא מלא פליאות נשגבות אשר א"א בשום אופן לתרצם בשלימות ע"פ פשוטו כ"א ע"פ י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן שדרשו בהם רז"ל בתלמוד. ולהאמין שיש בהם סודות נוראות ונשגבות בכל תיבה ובכל אות והיה מוכרח ע"פ סוד לכתוב ששת ימים תאכל מצות ולסמוך על רז"ל שמסר להם לדרוש בזה מדה מי"ג מדות שהוא דבר שהיה בכלל, וכן בכל התורה כולה.
וכל זה מבואר ומיוסד בלב כל אחד מישראל באמונה שלימה כי כל קיום התורה תלויה בזה. אך הכתוב הרעים הנ"ל רוצים להפוך הקערה על פיה ח"ו. וכבר הטעו כמה נערי בני ישראל בהבליהם השי"ת יציל השאר מהם ומהמונם ומהמהם ע"כ לא יכולתי להתאפק מלדבר כאן בזה קצת ועוד נתבאר במ"א בעזרה"י:
והנה המשנה הזאת תמיהא מאד כי למה האריך כ"כ ותפס ד' דברים אלו גויל גזית כפיסין לבינים. ולבאר כמה נותן כ"א על המחיצה מאחר שעיקר תמצית הדין הוא שהכל כמנהג המדינה ואפי' אם נהגו בהוצין וקנים די בזה כמבואר בגמ' ובש"ע וע"כ באמת בש"ע לא כתב כ"א בקיצור (בסי' ק"ז ס"ד) רוחב כותל זה כמנהג המדינה שנוהגים השותפים לבנות שחולקים ביניהם ואפילו נהגו לעשות מחיצה בינהם בקנים והוצין ובלבד שלא יהיה בה אויר שיסתכל ויראה א' את חבירו. וא"כ התנא שדרכו לקצר כשרז"ל תנא א"צ לפרש דבריו וכו' מדוע ביאר כאן ביותר גויל וגזית וכו' מאחר שהכל תלוי במנהג כמו שסיים שם בעצמו הכל כמנהג המדינה.
אך יש לרמז בזה סוד שורש הדין שצריכין לעשות מחיצה ביניהם להנצל מהיזק ראיה: ע"פ מ"ש רבינו ז"ל בהתורה תקעו תוכחה (בלק"ת סי' ח') ע"ש כל התורה מתחילתה עד סופה. והכלל היוצא משם בקיצור לעניננו הוא, כי א"א להוכיח את ישראל כ"א ע"י קולו של משה שהוא בחי' שיר של חסד שיתער לעתיד כו' שיחדש את עולמו בבחי' עולם חסד יבנה שעי"ז העוונות נתהפכין לזכיות ולא די שאין נתעורר הריח רע של העוונות אף גם נתוסף עי"ז ריח טוב בבחי' נרדי נתן ריחו עזב לא נאמר אלא נתן וכו' ולזה זוכין על ידי התפילה בבחי' דין של הבעל כח שעי"ז מוציא מהס"א כל החיות שבלע המקדושה אף גם עצמות חיותו וכו'.
וזה בחי' ויעמוד פנחס ויפלל כשהי' מעשה זמרי, כי כשהסטרא אחרא יונקת מהרחמנות כו'. וזה בחי' תאוות ניאוף שהוא קלקול המוח ע"י כעס ודין, כיט המוח היא מחיצה פרוסה בפני תאות ניואף. כי יש ג' מוחין שהם ג' מחיצות פרוסות בפני זאת התאוה אבל כשנתקלקל המוח ע"י כעס ושנאה בחי' דין אז מתגבר ח"ו תאוות ניאוף ואז צריכין התפילה בחי' דין הנ"ל ועי"ז נעשין גרים וכו' ונתרבה כבודו יתב' ועי"זנמשך ונתפשט נבואה שהיא בירור המדמה שעי"ז עיקר האמונה וכו'.
וע"כ צריכין להשתדל מאד ולבקש מאד מאד מהש,י בכל יום ויום שיזכה להתקרב לצדיק אמתי שיש לו בחי' רוה"ק באמת כדי שיזכה לאמונה שלימה שהיא כל היהדות שעיקרה תלויה בהצדיק האמת. כי כל צדיק אמת אפילו עכשיו יש לו איזה בחי' רוה"ק בחי' רוח נבואה שעי"ז בירור המדמה שעי"ז עיקר קיום האמונה הקדושה בחי' אמונת חידוש העולם שזה בחי' קבלת התורה ע"י משה רבינו שהי' ראש לנביאים שאז זכינו לאמונת חידוש העולם כיכל העולם הי' תלוי עד ששה בסיון שבו ניתנה התורה.
היינו שאמונת חידוש העולם היה תלוי עד קבלת התורה כי א"א לזכות לאמונה שלימה שהוא אמונת חידוש העולם שהוא עיקר האמונה. כ"א ע"י התורה שהיא כלל הנבואה וכו' כנ"ל. וכן צריכין בכל דור ודור להתקרב להצדיקהאמת שיש לו בחי' רוה"ק רוח נובאה כי עיקר שלימות וקיום האמונה על ידו כנ"ל וע"י אמונה זוכין לחידוש העולם שלעתיד בחי' עולם חסד יבנה ואז יתעורר השיר של נפלאות בחי' השיר של חסד הנ"ל שהוא קול של המוכיח ההגון שמוכיח בבחי' קולו של משה שעי"ז העוונות נתהפכין לזכיות מגודל החסד בבחי' נרדי נתן ריחו וכו' כנ"ל:
וזה בחי' המחיצה הנ"ל המבוארת במשנה שצריכין לעשות בשביל לשמור מהיזק ראיה. כי עיקר היזק ראי' נמשך מרע עין היינו מפגם תאוות ניאוף שתלויה בעינים שמשם עיקר פגם העינים ומשם אחיזת הרע עין להזיק בראייתו כשרז"ל על בלעם שהי' רע עין ובכל מה שאסתכל אתלטייא וזה מחמת שהי' שטוף בזימה מאד כ"ש ההסכן הסכנת כשדרז"ל. וע"כ כשצריכין לעשות מחיצה ע"פ דת תוה"ק להנצל מרע עין שמשם נמשך כל היזק ראיה, צריכן להמשיך תיקון המחיצה משרשה דהיינו מבחי' תיטקון תאוות ניאוף שהוא ע"י מחיצות המוחין שהם ג' מחיצות פרוסות בפני זאת התאוה כנ"ל, ומשם צריכין להמשיך בחי' תיקון המחיצה הנ"ל שהיא שמירה מרע עין מהיזק ראיה.
כי עיקר התקון על ידי מחיצות המוחין ששומרים מתאות ניאוף שהוא פגם העינים וכנ,ל. ותיקון תאות ניאוף הוא ע"י התפלה בבחי' דין הנ"ל. שעי"ז כל הבחי' המבוארים שם נתתקן הכל. כי זוכין לבחי' נבואה שהוא בחי' התורה שעי"ז עיקר האמונה שעי"ז חידוש העולם שלעתיד בחי' עולם חסד יבנה שעי"ז זוכין לקול תוכחה של המוכיח הראוי שעי"ז נעונות נתהפכין לזכיות וכו' כנ"ל. ואז חוזר ונתתקן כל הפגמים והקלקולים שהי' בתחלה שהם פגם התפילה ופגם תאוות ניאוף וכו'.
כי עכשיו נתתקן הכל ע"י קול המוכיח הנ"ל שנמשך מבחי' התפילה בבחי' דין הנ"ל שמשם כל התיקונים המבוארים שם עד שנתתקן הכל. כי עכשיו זוכין לחסד גדול שכל העולם נבנה רק ע"י חסד בבחי' עולם חסד יבנה עד שלא יתקלקל עוד החסד והרחמנות לעולם בבחי' ובחסד עולם רחמתיך, חסד עולם דייקא שיהי' החסד לעולם ולא תוכל עוד הסט"א לינק ממנו לקלקלו שיהי' נאחז בו הדין ח"ו כי אז יהי' החסד לעולם בבחי' ובחסד עולם כנ"ל בחי' וחסדי מאתךם לא ימוש. וכשלא יתקלקל עוד החסד ע"י הסט"א כנ"ל ממילא יתתקנו כל הפגמים הנ"ל שעיקרם פגם תאוות ניאוף שהכל בא מאחזית הדיטן ע"י פגם החסד והרחמים כמבואר שם.
כי עתה יהיה בנין העולם מחדש ע"י חסד עולם שלא יתקלקל ולא ימוש לעולם כנ"ל. וע"כ אלו השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר וזה מחמת שנתקלקל השלום שביניהם שהוא בחי' אהבה וחסד עד שצריכין לחלוק כי בוודאי אם הי' אהבה ושלום ביניהם כתיקונו ולא היו מקפידין זה על זה ולא היו עין כל א' צרה בחבירו, כראוי להיות בין כל ישראל חבירים שהם אחים ורעים זה לזה בוודאי לא היו צריכין לחלוק ולעשות מחיצה אך מה שבאו לזה שצריכין לחלוק זה נמשך מקלקול האהבה והשלום שהוא בחי' חסד ורחמנות כי נאחז בהם אחיזת הדין שהוא בחי' כעס ושנאה ומחלוקת ואז כשבאין לחלוק צריכין לעשות מחיצה משום היזק ראיה שאחיזתו מבחי' דין ומחלוקות וכעס כנ"ל.
והמצחיצה היא בחי' תיקון להזיק ראיה שבא מפגם הדין והכעס והמחלוקת שמשם אחיזת תאוות ניאוף שמשם עיקר ההיזק ראיה כנ"ל. וע"כ מרחר שצריכין לתקן זה הפגם צריכין להמשיך התיקון מבחי' כל התיקונים הנ"ל הנמשכין על ידי התפילה בבחי' דין שעי"ז נתתקנין כל התיקונים הנ"ל עד שנתתקן פגם תאוות ניאוף שהוא העיקר. שעי"ז נתבטל היזק ראיה. וע"כ צריכין להמשיך תיקון בנין המחיצה הנ"ל מבחי' בנין העולם מחדש בי' עולם חסד יבנה שנמשך מכל התיקונים הנ"ל שעי"ז נתתקן הכל וניצולין מהיזק ראיה שבא ע"י תאות ניאוף כנ"ל:
וזה רמז התנא במשנה השותפין שרצו לעשות מחיצה בחמר וזה במחמת שרצו לחלוק ע"י כפי' זה לזה או ברצונם כדמפרש בגמ'. וזה מחמת קילקול הרחמנות והשלום כנ"ל ואז צריכין להמשיך בנין המחיצה להציל מהיזק ראיה מבחי' התיקונים הנ"ל כנ"ל. וזהו בונין את הכותל באמצע, מקום שנהגו לבנות גויל גזית כפיסין לבנים בונין וכו' גויל גזית כפיסין לבנים מרמז על תקונים הנ"ל שעל ידם נבנה העולם מחדש שעי"ז נתתקן הכל שמשם ממשיכין תיקון המחיצה לבטל היזק ראיה שנמשך מרע עין מפגם תאוות ניאוף וכנ"ל.
כי עיקר בנין העולם מחדש בבחי' חסד בחי' עולם חסד יבנה הוא ע"י הצדיק האמת שזוכה לבחי' רוח נבואה שהוא התורה שעי"ז נתתקן האמונה שעי"ז נמשך בחי' חידוש העולם של עתיד וכו' וזהו בחי' גויל גזית וכו'. גויל זה בחי' התורה בחי' רוח נבואה בחי' אין כותבין ס"ת אלא על הגויל. גזית זה בחי' הצדיקי אמת שממשיכין בכל דור חידושי תורה בחי' רוח נבואה וכו' כנ"ל. וזה בחי' גזית בחי' כלליות הצדיקי אמת שמהם התורה יוצאה לישראל שעליהם נאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל מן המקום ההוא וכו' שהם בחי' סנהדרי גדולה שהיו יושבין בלשכת הגזית שמהם התורה יוצאה כי עליהם נאמר מקרא זה לא תסור וכו'.
וכן בכל דור ודור עיקר האמונה שהוא עיקר קבלת התורה צריכין לקבל מהצדיקי אמת שזוכין לבחי' רוח נבואה רוה"ק, שהם ממשיכין התורה לישראל בכל דור וכנ"ל. וזהו בחי' גזית בחי' סנהדרין שהם בחי' כלליות הצדיקים שהיו יושבין בלשכת הגזית, ועי"ז זוכין לבנין העולם מחדש בחי' חידוש העולם שלעתיד שעי"ז זוכין לקול תוכחה דקדושה הנ"ל. וזה בחי' כפיסין זה בחי' תוכחה ומוסר דקדושה של המוכיח הראוי בחי' כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה (חבקוק ב׳:י״א) שזה עיקר התוכחה והמוסר שצריך האדם לזכור א"ע כל ימי חייו שעתיד ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה ואז רהיטין ואבני ביתו מעידין בו בשעת הדין שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ וכ'ו כשדרז"ל וע"כ רהיטי' ואבני ביתו דייקא מעידין בו.
ולכאורה תמוה וא"כ אם אחד עבר עבירה ח"ו בחוץ או בשדה שאין בו מחיצות מי מיעד בו אך באמת עיקר העדות הם בחי' מחיצות הבית בגשמיות ורוחניות כי כל העבירות והתאוות באים ע"י פגם העינים על שהלך אחר עיניו כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו' ועיקר הוא תאוות ניאוף שהוא עקרא דיצרא בישא שעיקרה ע"י ראיית העינים בגשמיות והעיקר ע"י ראיית עיני המחשבה ע"י שמניח מחשבתו לצאת להרהר ולהסתכל במחשבתו במה שמהרהר ח"ו כי בכל מה שהאדם מעיין במחשבתו לטוב או להיפך נקרא ראיה כי עינים ע"ש החכמה נאמר.
וצריך האדם לחוס על נפשו לשמור עיינו בגשמיות ורוחניות שלא יסתכל ח"ו בשום דבר המביא לידי הרהור ובמה שמוכרח לראות בעיניו צריך ליזהר מאד שלא יניח עיני מחשבתו להסתכל ולעיין בזה ח"ו עד שיבא לידי הרהור ח"ו רק צריכין תיכף לפרוס מחיצות המוחין כנגד התאווה הזאת כי המוחין הם מחיצות פרוסות בפני זאת התאוה, כי כל ההרהורים של תאוה הזאת באים רק מהרוח שטות אבל עצם המוחין האמתיים הם בהיפך מזאת התאוה. והבחירה ביד האדם לתפוס מחשבתו ולפרוס מחיצות המוחין לחשוב בדבר אחר ולהנצל מתאוה זאת כי מה שנדמה לקצת בני אדם שהם כאילו אנוסים ומוכרחים בהרהורים שלהם זהו רק מחמת שאינם תופסין מחשבתם בידם להטותה למחשבה אחרת.
ובוודאי כל זמן שמניח מחשבתו ח"ו לשוטט בזה חלילה בוודאי כמעט אין בידו אבל החכם עיניו בראשו לתפוס מחשבתו מיד כשעולה עליו איזה הרהור לתפוס המחשבה ולהטותה למחשבה אחרת לחשוב בתורה או מו"מ ולפעמים צריכין לשוח במילי דעלמא כדי לפקח דעתו. והכל לפי העת והזמן. והעיקר ליזהר מאד מאד לתפוס מחשבתו בידו כי המחשבה ביד האדם כמבואר בלק"ת (סי' נ"ג) ומבואר שם שאפילו אם ח"ו נתעה מחשבתו ויצאה לחוץ כמו שיצאה אעפ"כ יש בידו לתופסה. כמו שתופסין סוס באפסר ומטין אותו בע"כ לדרך הישר ע"ש נמצא שעיקר השמירה מתאות ניאוף שהם כלל העוונות ח"ו הוא ע"י מחיצות המוחין כנ"ל וע"כ ארז"ל קורותיו ואבני ביתו דייקא מעידין עליו בשעת הדין שהם בחי' המחיצות של האדם היינו על שלא שמר א"ע לבלי לפרוץ מחיצות המוחין שעי"ז בא לעונות שלו ח"ו וע"כ הקירות ואבני הבית שהם בחי' המחיצות הם דייקא מעידין.
גם המחיצות של בית האדם בגשמיות הכל ברא השי"ת בשביל שמירה כי השי"ת ברא כמה מיני מחיצות להאדם לפני עיניו כדי שיוכל לשמור עיניו מראות ברע ח"ו. כי ברא על העין שתי מחיצות לכסות עליה שהם ריסי ועפעפי העינים (כמו שפרש"י ע"פ שמרני כאישון בת עין) וכן ברא מחיצות הבתים בהם צריך האדם להיות נסתר ברוב העיתים כדי להשמר מהיזק ראיית עינים שבחוץ ועיקר השמירה על כל השמירות הוא מחיצות המוחין כנ"ל כי אפילו כשיושב בבית צריך להזהר שלא לפגום מחיצות המוחין ח"ו שלא יבא לידי הרהור ח"ו.
ואז כשישמור מחיצות המוחין אז אפי' כשמוכרח לצאת לשוק יהי' נשמר ג"כ ע"י מחיצות המוחין שהם מחיצות פרוסות בפני תאוה זאת כנ"ל. ומי שפגם באיזה עון ח"ו שבא ע"י פגם העינים שהוא ע"י פגם המחיצות הנ"ל ע"כ קורותיו ואבני ביתו דייקא שהם בחי' מחיצות הם מעידין בו על שפגם בהם ופרץ גדרי המחיצות ח"ו וע"כ התורה מתחלת בבית כ"ש בראשית ברא וגם בראשית הוא אותיות ראש בית כ"ש בתי"ז כי עיקר קיום התורה הוא ע"י בחי' מחיצות הבית שהם בחי' מחיצות המוחין הנ"ל בחי' בחכמה יבנה בית וע"כ בראשית הוא בחי' טנת"א בחי' תלת גוונין דעינא ובית עין כ"ש במ"א (בהתורה להמשיך השגחה בסי' י"ג).
כי עיקר קיום התורה ע"י שמירת העינים ע"י המחיצות שהם בחי' בית כנ"ל. וע"כ הצדיקים ששמרו היטב מחיצות מוחם הקדוש וזוכין להמשיך תיקון המוחין לכל ישראל שהם בחי' תיקון המחיצות פרוסות כנ"ל. ע"כ הם נקראים גודרי גדר ועומדים בפרץ כי זה עיקר התיקון לתקן פרצות מחיצות המוחין ולגדור גדר לשמור גדרי ומחיצות המוחין של ישראל מעתה שלא יופגמו עוד. ועיקר התיקון נמשך ע"י הצדיקים שיש להם בחי' רוח נבואה רוה"ק כנ"ל. ולהיפך ע"י מפורסמים של שקר שהם בחי' נביאי השקר על ידם נתקלקל המדמה ונתקלקל האמונה ונתקלקלין ח"ו כל הבחי' הנ"ל ואז ממילא מתקלקלין מחיצות המוחין וכנ"ל.
וזה שהוכיח יחזקאל את נביאי השקר (בסי' קי"ג) הוי על הנביאים הנלבים וכו'. כשעלים בחרבות נביאיך ישראל היו לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל וכו' כי ע"י הנביאי שקר בחי' מנהיגים של שקר. נתקלקלין בחי' הגדרים והמחיצות שהם מחיצות המוחין שמשם כל הפגמים כנ"ל וזה שכתב שם יען וביען הטעו את עמי וכו' והוא בונה חיץ והנם טחים אותו תפל וכו' והנה נפל הקיר וכו'. כי עיקר פגם נביאי השקר שפוגמין בכל הבחינות הנ"ל הוא בחי' פגם הקירות והמחיצות שהם מחיצות המוחין שהיו צריכין לגדור גדר ולעמוד בפרץ לתקן מחיצות המוחין ע"י נבואת אמת כנ"ל.
והם בהיפך מזה כי פגמו בכל זה, והוסיפו קלקולים ופרצות וחורבות במחיצות המוחין וכנ"ל. וכן בקפיטל כ"ב שמוכיח שם ג"כ נביאי השקר כ"ש שם קשר נביאיה בתוכה וכו' אמר שם ג"כ ואבקש מהם איש גודר גדר ועמד בפרץ, היינו כנ"ל. ולהיפך בצדיקי אמת כתיב (בישעיה נז) וקורא לך גודר גדר היינו כנ"ל. לבינים זה בחי' החסד הנפלא שזוכין ע"י התוכחה של חסד הנ"ל בחי' מושכין עליו חוט של חסד המבואר שם שעי"ז העוונות נתהפכין לזכיות ונותנין ריח טוב בבחי' נרדי נתן ריחו כנ"ל.
שכל זה בחי' לבנונית בחי' לובן החסד בחי' ראם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו שזהו עיקר שלימות התיקון כמובן בהתורה הנ"ל שאז יתתקן כל הקלקולים הנ"ל ואז יהיו מחיצות המוחין מתוקנים בשלימות כנ"ל ומשם ממשיכין תיקן המחיצה הנ"ל לבטל היזק ראי' שהוא בחי' ביטול פגם תאוות ניאוף. נמצא שרמז התנא באלו התיבות גוויל גזית כפיסין לבינים בחי' תיקון המחיצה בשרשה כנ"ל:
וע"כ בלעם שהוא עיקר הרע עין כי היה שטוף בזימה מאד כנ"ל. ע"כ כשהלך נגד ישראל נאמר שם ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה ותרא וכו' ותלחץ אל הקיר ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר. כי המלאך ה' ראה שרוצה לפגום ח"ו מחיצות המוחין הקדושים של ישראל שהם בחי' גדרים ומחיצות גדולות בפני תאוה זאת כי הוא רצה להכניס בהם תאוות ניאוף שזה היה עיקר כוונתו הרעה כאשר היה בסוף, והראה לו המלאך ועכבו במקום שיש גדר מזה וגדר מזה עד שנלחץ אל קיר הגדר והמחיצה, להראות לו שגדרים ומחיצות של ישראל קיימים וחזקים מאד ובוודאי ישארו בקדושתם כי בישראל כתיב סוגה בשושנים ודרז"ל שהם גדורים בסייג של שושנים כמובא בפרש"י שם הרי חתן נכנס לחופה וכו' בא ליזקק לה אמרה לו טיפת דם כחרדל ראיתי הרי הופך פניו לצד אחר וכו'.
כי אע"פ שברשעתו הגדולה קלקל והזיק לכמה נפשות מישראל שנתפסו בתאוה זאת ע"י עוצם רשעתו ועצתו הרעה שהסיתם להפקיר בנותיהם בהפקירות גדול כ"כ שאין נמצא בעולם כמבואר בדרז"ל. אבל סוף כל סוף תיפח רוחו ונשמתו וה' הפיר עצתו כי פנחס עמד בפרץ כ"ש ויעמוד פנחס ויפלל ותע צר המגפה והמשיך תיקון התפילה בבחי' דין הנ"ל שעי"ז כל התיקונים הנ"ל שעי"ז לא די שיחזיר ויקיא כל הקדושות שבלע ע"י פגם הניאוף שלו שהכניס בעולם, אף גם יהיה מוכרח להיקא ולהוציא עצמות חיותו ממש עד שיהיו נמשכין כל התיקונים המבאורים שם שעי"ז נתתקן הכל.
ומחיצות וגדרים של ישראל יהיו נשארין בשלימות וע"כ הראה לו גדר מזה וגדר מזה וכנ"ל. וזה בחי' כי הכיתני זה שלש רגלים, ופרש"י רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת ג' רגלים בשנה כי ג' רגלים הם בחי' הג' מוחין (כ"ש בסי' א' בלק"ת) שהם בחינת המחיצות פרוסות בפני תאוותו הרעה שלא תשלוט על ישראל וע"כ רמז לו מצוות שלש רגלים דייקא. וזהו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים ופרש"י ראה שאין פתחיהן מכוונין וכו' עלה בלבו שלא לקללם כי כל כוונתו הרעה לקלל את ישראל ח"ו היה ע"י פגם הראי' שהוא בחי' פגם המחיצות וכנ"ל וע"כ אמר אז מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל ופרש"י ג"כ על שאין פתחיהן מכוונין. היינו כנ"ל, וע' מזה לעיל בה' נזקי שכנים הלכה ד':
וע"כ הזכיר התנא בפירוש כמה טפחים נותן כ"א על המחיצה לרמז שעיקר תיקון המחיצה להציל מהיזק ראי' נמשך במחי' תיקון הברית שנעשה ע"י כל הבחי' הנ"ל שהם בחי' גויל גזית וכו' כנ"ל וע"כ הזכיר הטפחים. זה בחי' תיקון הברית שכלול מששה טפחים כמבואר בסי' ס"ג וע"כ פרט ד' מיני מחיצות שמחילין מהיזק ראי' כנגד ד' בחי' טנת"א שהם בחי' תלת גוונין דעינא ובת עין. וע"כ התחיל ממחיצה של ששה טפחים וסיים במחיצה של שלשה טפחים כי בהם כלולים כל המחיצות להציל מהזיק ראיה שהם בח'י תיקון הברית כנ"ל כי תיקון הברית כלול בבחינת ששה טפחים כנ"ל כמבואר שם בסימן הנ"ל אבל אלו הששה טפחים עיקרם הם בחי' שלשה טפחים רק שכ"א ואחד מהם כלול משנים כמבואר שם היטב שזהו בחי' בשתים יכסה פניו ובשתים וכו'.
וע"כ כלל התיקונים של תיקון הברית כלול משלשה טפחים עד ששה טפחים וע"כ הזכיר התנא המחיצות ששיעורם משלשה עד ששה טפחים וכנ"ל: