הלכה מעין הנכתב לעיל על פי התורה ״אנכי״

פתיחה: כותרת ההלכה וציון מיקומה

האות פותחת בציון שם ההלכה, ״הִלְכוֹת גְּבִיַּת חוֹב מֵהַלְּקוּחוֹת ואפותיקי״, וממספרת אותה כהלכה ד. זו הכותרת המארגנת שממנה יוצא כל תוכן האות.

הפניה להלכות גביית חוב מהיתומים

מיד לאחר הכותרת מפנה הכתוב אל מקום מקביל: ״בְּהִלְכוֹת גְּבִיַּת חוֹב מֵהַיְתוֹמִים הֲלָכָה ד״. כלומר, יסוד הדברים כבר נכתב שם באותו מספר הלכה.

ביסוס ההפניה על פי הפסוק ״אנכי״

ההפניה להלכות גביית חוב מהיתומים מוגדרת כנסמכת ״עַל פִּי ״אָנֹכִי״״. כך מתבאר שהיסוד ההלכתי המשותף לשני המקומות נשען על אותו יסוד של ״אנכי״.

השוואה למה שנכתב לעיל בהלכה ב

האות ממשיכה ומציינת שהדברים הם ״מֵעֵין מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי בַּהֲלָכָה ב הַנַּ״ל״, כלומר דומים במהותם למה שכבר נכתב קודם לכן באותו החיבור בהלכה ב.

סיכום: אות מפנה בלבד ללא חידוש עצמאי

בסך הכול אות זו אינה מביאה תוכן הלכתי חדש משלה, אלא מפנה לשני מקומות קודמים — הלכות גביית חוב מהיתומים הלכה ד, והלכה ב הנ״ל — ומבססת את שניהם על אותו יסוד של ״אנכי״.